תודה

תודה

רוצה להודות כאן לכל אלה שהגיבו להודעה שלי ותודה מיוחדת לענבל, אשה מקסימה, שעזרה לי לעשות את הצעד הראשון, יצרה בשבילי את הקשר הראשוני עם מרכז התמיכה ועזרה לי להתגבר על המחסום והפחדים...... יוצאת לדרך חדשה ובטוחה שבסופה יהיה טוב יותר.... מיכל
 
גם אני בטוחה

את חזקה. הדרך ברורה לך ולמרות שלעיתים התחושה היא של חוסר אונים ואפיסת כוחות, זכרי שזה חלק מהתהליך, כמו שכל מה שקורה לך עכשיו הוא חלק ממציאות של מי שעברה את החוויות הנוראיות שעברת. אבל את מתחילה לכבש את דרכך במעלה ההר. פסיעות פסיעות, ברגליים רועדות, את סוללת לעצמך את הדרך. אל תדאגי, אנשים ניצבים לאורכה ומושיטים ידיים מלאות אהבה חמלה ונדיבות, רק תני לעצמך לקחת. את נהדרת ואני סומכת עלייך שבכל שלב של הטיפוס, כשתתבונני על הדרך שעברת כבר תקבלי אישור מעצמך שאת יכולה. שאת יכולה.
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
../images/Emo24.gif ומטפורה לדרך

אני מציעה את התמונה הבאה - היית על אי, כזה שאי אפשר באמת להשאר עליו לנצח, ויצאת להפלגה - לפעמים הים שקט, הנוף יפה והכל שקט ונעים. לפעמים הים סוער, מטלטל, וכל מה שאת רוצה הוא מקום יציב מתחת לרגלייך. אך בסוף ההפלגה מחכה היבשת - מקום שבו יש יציבות ומרחב של אפשרויות. שיהיה מסע מוצלח!
 
למעלה