תודה שקראתם

ariane

New member
תודה שקראתם

כמה מילים כדי להגיד לכן תודה על המחמאות שקיבלתי לגבי הכתבה בלאישה. גם רציתי לכתוב כמה מילים לגבי החשיפה. אכן מספר לא מבוטל ממכן אמר :"כל הכבוד על החשיפה". האמת שאף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להתבייש או להסתיר מה שקרה לי. זאת הסיבה גם שהתנאי של הכתבת התאימה לי: שם ותמונה... טוב בלי תמונה היה יכול להיות גם טוב בשבילי.
גם בגלל זה אני לא בחרתי ניק כדי להופיע בתפוז אבל זה השם האמיתי שלי... ואין הרבה בחורות עם השם הזה בארץ כך שקל מאוד לזהות אותי. אני מאוד מתקשה להבין למה יש לי להסתתר. לא עשיתי משהו רע או לא חוקי, אבדתי שני ילדים, ולא הרגתי אותם או משהו, פשות החיים היו אכזרים איתי ולא עשיתי שום רע לאף אחד. לא הייתי צריכה מאמץ מיוחד כדי להחשף לכתבה כי תמיד הייתי במחשבה הזו שלא להתבייש מעברי כי אין, ממש אין על מה. אבל ברור שזה עניין של אופי וכל אחת רואה את זה אחרת. נשיקות חמות לכולכן מאחלת שלכולנו יהיה טוב מעכשיו ולתמיד. נ.ב. אני מחר נוסעת ל-4 ימים לאילת אז אם אני לא עונה למסרים אל תכעסו, לא יכולה לראות אותם.
 

בנצ100

New member
על החשיפה...

קצת מהמחשבות שלי על הנושא... נכון, לא עשיתי שום דבר רע. אין בכלל במה להתבייש. אני לא מסתירה. מי שקורא אותי, יכול לזהות מי אני מאוד בקלות. אני לא ממש חבויה כאן. אבל... בכל זאת, כשחזרתי לעבודה אחרי הלידה של נעמי, לא יכולתי לשאת את המבטים במסדרון, את הרחמים, את השיחות על ילדים שמשתתקות אם אני מתקרבת. גם לא את זה שאם חייכתי או שמחתי, זה היה נראה לאנשים מוזר. עזבתי. הלכתי למקום שבו אף אחד לא ידע. לא רציתי שידעו, לא רציתי להגיע עם כזה שלט על המצח. גם זה לא היה קל. לא ידעו - וכולם מסביב דיברו על התינוקות שלהם וכמעט כל ארוחת צהרים נגמרה לפני הזמן כי התחיל דיון שפשוט לא יכולתי להישאר בו. עכשיו, אני קצת יותר אמיצה. אני חוזרת למקום העבודה הקודם שלי. זה לא כזה אומץ, המקום מאוד השתנה, כמעט ואין אנשים מאז, ויש המון חדשים אחרים. אבל כבר גיליתי שאני מסוגלת לומר (מהר, ובלי לנשום תוך כדי) "זה בעצם הריון שני. הייתה ילדה קודם שנפטרה". ולא להרגיש אחרי כן שכל העולם נחרב. כנראה הייתי צריכה לעבור תקופה, לזכות ביוגי, כדי להרגיש שאני מסוגלת לומר את זה ולשרוד. ואולי יום אחד אני ארגיש אפילו מספיק חזקה כדי לחשוף את הפרצוף שלי, ולדעת שכל מיני חברי ילדות שלא שמרתי איתם על קשר מעולם פתאום יגידו "וואי, היא הייתה איתי בגן, ותשמע איזה קטע קרה לה...". כי גם שם המשפחה שלי הוא משהו שאי אפשר לטעות בו (לא החלפתי בחתונה). זהו, סתם מחשבות בנושא.
 

טאניוש

New member
אריאן

לא הספקתי להגיד עדיין תודה על ששלחת - תודה
. לגבי חשיפה. אצלי זה לא קשור במה שעברתי. אני כותבת כאן לפעמים דברים אישיים מאד, אנשים קרובים יזהו אותי כי הסיפור אינו שגרתי, אבל מי שמכיר אותו במלואו לא אכפת לי שיזהה ויקרא כי זה רק חברים טובים וקרובי משפחה. אבל לא הייתי רוצה שסתם מכרים יקראו ויבינו שזאת אני, ולכן מעדיפה לא לחשוף דברים שיסגרו אותי לגמרי
. גם אני מופיעה בשמי האמיתי אבל השם די נפוץ (לקח לי זמן למצוא ואריאציה שתפוז לא מכיר עדיין, לא רציתי להוסיף מספר בן 4 ספרות). תהנו באילת!
 
תודה ששתפת

גם אני, כמוך, חושבת שאין מה להתבייש, אבל יודעת שנשים רבות חשות בושה ותחושת כשלון ועוד רגשות דומים סביב האובדן. המעשה שלך, ושל שחר ויעל, הוא צעד קטן לעבר ההכרה החברתית באבל שלנו. תודה
וכמובן: תהנו באילת!
 

ariane

New member
התעקבנו

בשעה, שעה וחצי כי רשמנו את עדן לגן לספטמבר, נסענו ליפו לאיזה סידור ואז שמתי לב ששכחתי את התיק הרחצה של עדן על שולחן ההחתלה, חזרנו לפ"ת לקחת אותו.... זה הציל לנו את החיים כי הגענו לשם שעה וחצי אחרי התאונה... ראינו את הרכבים המפורקים על הכביש... היה ממש נורא. במקרה הזה אפשר להגיד:"כל עקבה לטובה" תודה על הדאגה נשיקות
 
למעלה