,תודה על התגובות

,תודה על התגובות

רציתי להודות וכן גם לציין שניר נבדק בדיקת ראייה שמיעה וכן גם הוא לא סובל מתסמונת טרוט, כתבתם שספורט זה הדבר שעוזר ואין ספק בכך אבל מה עושים עם ילד שאינו רוצה להתעמל ניר שחה במשך 4 שנים,ואפילו הגיע לתחרויות אך אני לא יודעת חוסר מוטיבציה או כל דבר אחר ניר פשוט לא רצה להמשיך לאחר מכן אין חוג שניר לא היה בו או שסולק או שעזב מרצונו החופשי היום ניר יושב בבית מול המחשב או שהוא יוצא לשחק עם חברים וכמובן הוא בוחר את הבעייתים, הפה של ממש "נופת צופים" בכיתה התחילו בעיות עם החברים ואפילו קיבלתי זימון למשטרה על הכאת ילד. הדבר הכי אבסורד שבבית הוא מקסים עוזר לי כל דבר שאבקש הוא עושה אז מה קורה בבית הספר או כשהוא נחשף לחברה לזה אין לי תשובה
 

דליה.ד

New member
עזרה

גם בני שוחה זו השנה השנייה ואני נלחמת על זה בשיניים כי אכן חוסר מוטיבציה זה חלק מהעניין. נסי להגיע איתו להסכם: אולי ספורט כלשהו רק פעמיים בשבוע, אולי תרפיה בתנועה, רכיבה טיפולית, או כל תרפיה אחרת. בנך ובני באותו גיל עם בעיות מאוד דומות. איך הוא בלימודים. מכיון שאני מלמדת בבית הספר בו הוא לומד אז אני מוצפת תלונות מהמורות וזה ממש מעלה לי את המורל! הציעו לנו טיפול פסיכולוגי בשבילו וגם הדרכה ממומחית בנושא. אם תרצי את שמה אשמח לתת לך במייל: [email protected]
 
הנושא בגדול כמובן ניר

דליה תודה על התגובה ואני "שמחה" שיש שותפות לבעיה שלי אז בקשר לרמת הלימוד,ניר כמעט ואינו לומד. במתמטיקה יש לו בעיה הרבה יותר רצינית העניין הוא שאני לא מוצאת לנכון לתת לו שיעורים פרטיים מפני שהוא לא ילמד ניסיתי והמורה התייאשה הוא משתטח על השולחן שם רגלים מפהק ולפעמיים אף נרדם חוסר ריכוז מוחלט אז הכנתי את עצמי לאפשרות שכנראה לימודים זה לא התחום שלו ואין מה לצפות, תמיד יש את התקווה שאולי יום אחד הוא התעורר ויצא מעולמו הפנימי ויעשה משהו עם עצמו. בינתיים שמעתי שכירופרקטיקה עוזרת אז קבעתי פגישה נראה אם זה יעזור אשמח אם תעבירי לי אינפורמציה בקשר לדרכי טיפול. תודה ענת
 
היי אמא של ניר...

בואי נתחיל מזה שכבר ציינתי פה פעם שהכוח של הילדים שלנו מתחיל בבית, הבית מהווה עוגן ומקום בטוח ולכן יתכן שניר יותר רגוע בבית - בבית הספר לעומת זאת ניר כנראה "צועק הצילו" ופורק תסכולים, אני מציעה לברר מה בבית הספר גורם לו לסערה הזו. לגבי החברים שהוא בוחר - לילדים עם הפרעות קשב וריכוז או הפרעות נוירולוגיות אחרות יש נטיה לבחור לעצמם "חברים דומים" כלומר ילדים עם בעיות דומות או התנהגויות דומות פשוט בגלל שהם מבינים אחד את השני ומרגישים שהם לא שופטים אחד את השני. לפי מה שסיפרת על "פה נופת צופים" נראה שהבעיה העיקרית היא השליטה בדחפים וחוסר יכולת להתאפק ועל כך אתם צריכים לעבוד עם פסיכולוג התפתחותי שיתן לכן כלים להתמודד עם העניין - המטרה בגדול - נסיון ליצור מצב שניר יפרוק בבית את התיסכולים איפה שמבינים אותו ואוהבים אותו ויקבלו אותו ולא בחוץ, זה אידאל אמנם, אבל זה מצב שניתן להגיע אליו לפחות חלקית בעבודה עם פסיכולוג. בהצלחה. אפרת
 
למעלה