תודה להורי שהביאוני עד הלום..
את הלום כבר דפקתי לעצמי לבד.. תודה ליונה קשה העורף, אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אנרכיסט הרים אותי ולא יריתי בו כדור גומי.. היית ענק, אגב, הזווית הזו של הראיה מלעלה, לא כואבת בצוואר? תודה לענקית לאורי בת חן ומתניה על הארגון האוכל והכאב ראש שמתלווה לזה.. תודה לתוהה על הכרתה עימי את רכבה (חלונות חשמל אלק..), לאבזץ על הבלאגאן, דסדס הנעימים, ואדמור החתולים. תודה לכל מי שנתן ואפילו בקטנה לגמ"ח, ונתן לי להרגיש חשוב לערב

והמון תודה למלח.. ובעיקר תודה לכל אלה שנתנו לי להרגיש בית ומשפחה לערב אחד, שנתנו לי את היכולת לבוא לדבר עם כל אחד ואחד, ולהרגיש כאילו אני מכיר אותו שנים, וכאילו אני משפחתו האובדת, למרות שאני די ממעט בכתיבה בפורום נכבד זה.. בקיצור אוהב אתכם.. נ.ב. רספיד