הדבר מתחלק למספר רבדים
ראשית, האיסור מדאורייתא. האיסור המפורש הכתוב בתורה הוא על אקט החדירה, לחודר ולנחדר. אין איסור מפורש האוסר כל מגע אחר. ישנם שטוענים כי האיסור "לא תקרב" כולל גם כל מגע עם גבר, אך זה לא נאמר במפורש. שנית, האמונה לא קשורה לנטייה. אפשר להאמין בא-ל שהוא מלך מלכי המלכים, ועם זאת להימשך לגברים. אין כל סתירה בין הדברים. הסיבה שכמעט כל מי שהומו גם חוזר בשאלה היא הנקודה השלישית והבעייתית מכולן. שלישית, הסביבה החברתית הדתית. אין ספק שהנטייה ההפוכה נחשבת בציבור הדתי כ"נגע". והסיבה היא חברתית נטו, ולא הלכתית כמו שרבים מפרשים. שהרי אם על כל מי שעובר על איסור מפורש מהתורה היו עושים חרם כזה, אזי על כל מי שמרכל ועובר על איסור מפורש בתורה - היו עושים חרם. ובגלל שהנורמה החברתית מאפשרת לרכל על כולם, ולשון הרע זה כבר חלק מהחיים - אז אין עם זה בעיה. אבל הנטייה המינית היא משהו חברתי מחוץ לנורמה שקשה לקבלו בחברה הדתית מבחינה חברתית. והרי זהו חטאה של החברה, כי לו היתה מקרבת את ההומואים, לא היו חוזרים בשאלה והיו פחות מתוסבכים. אך בגלל שהיא מוקיעה אותם מתוכה - זו התוצאה. אז איך מתמודדים? זו שאלת השאלות, ואיש איש ועמדתו ופשרותיו הוא. אני לשם דוגמא, לא מוותר על אמונתי (אני מאמין באמונה שלימה), וגם לא רוצה לעבור על איסור מפורש, ולכן לא עושה מגע אנאלי כלל. מבחינה חברתית אני בארון לחלוטין. האם אפשר לחיות כך כל החיים? התשובה היא לא. ואז צריך להחליט האם הולכים לכיוון יציאה מהארון וקשר עם גבר, או שמא הולכים לכיוון קשר עם אישה וצאצאים ושומרים בתוכך את אשר על ליבך. הרוב בוחרים באופציה השניה, ואני חושב שלצערי גם אני אבחר בה ביום מן הימים כ"רע במיעוטו".
