תודה והודאה (א)

פראזניק

New member
תודה והודאה (א)

אמר רבי מאיר, על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב להודות, שנאמר: "כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה תן תודה שיעור מאת אחד ממשפיעי ברסלב מענין תודה והודאה. תימלול חפשי שנעשה ע"י ושופר חלקית על ידי (רק החלק הראשון של המאמר, את החלק השני עדיין לא הספקתי לערוך לגמרי, רק מעט מן המעט. אמר המעתיק: הנה הכותב אינו דובר בלשון עברי, ושפתו שפת אמריקא, על כן על נא תדינוהו על שגיאותיו וטעויות בחילוף לשון זכר ונקבה וכיו"ב, כי לא בכתיבה חלקו ולא בלשון נחתו, רק כל חפצו, בקשתו ותשוקתו היא רק לחזק ולאמץ לבבות נשברים, לקרב בני ישראל – אבני קודש, לבוראם יתברך שמו ויתעלה, להאיר לארץ ולדרים עליה קדושת אור הנחל נובע מקור חכמה זיע"א, להאיר לנפשותינו ונשמותינו מאור אין סוף שהאיר הבורא בעולמו למען הקים בניו מעפר דל ולהגביהם מאשפתות. על כן, שגגות מי יבין, אל נא תדינו אותו או אותי אני הקטן בשגיאותינו וטעויותינו, כי לטובה כוונתינו. חלק הא´ ממאמר זה כבר העליתי, מתוך שלא זכרתי היכן הנחתי החלק היותר ערוך. ביקשתיו וחיפשתיו למענכם, להאיר עיניכם ולשמחכם בזה, והנה היום מצאתי. על כן, אמרתי במגילת ספר אבא להעלות עלי גליון כל הדברים מתחילה, בסדר הנכון, דבר דבור על אופניו, והנהו לפניכם. ומחמת חוסר הזמן, כי היום קצר והמלאכה מרובה ובעל הבית דוחק והפועל עצל..., לא ערכתיו כולו כי אם חלקו בלבד, ואקווה בעתיד לערכו כולו לדפוס, כי בי הקטן הדבר תלוי בע"ה, ובזכות שליח ה´ ה"ה רבינון הק´ והנורא שנשלח משמיא להצילנו ולקרבינו לבוראינו יתברך שמו ויתעלה אולי אזכה לזאת. קחו, אחים\ות, שתו ושכרו רעים, כי טוב הוא, ומבאר מים חיים הוא שאוב, לדלות ולהשקות. הצעיר באלפי ישראל פראזניק השיעור כולו מצורף כקובץ PDF
 

פראזניק

New member
תודה והודאה (ג)

מעלות וחשיבות עניין השמחה א. בשביל שיחיה האדם חיים נכונים, ויגיע בכל דבר להחליט ההחלטות הנכונות על מנת לבא בכל עניין ועניין אל התכלית הרצויה שהיא להתקרב להשי"ת יותר ויור בכל מצב ובכל צורה, בשביל זה צריך האדם ישוב הדעת גדול, בכדי שיוכל להנהיג מוחו כרצונו שיהי´ מוח שליט על הלב, ולהגיע לישוב הדעת כזה שיוכל להנהיג המוח כרצונו זה אי אפשר כי אם על ידי שמחה. (כפי שביאר רבינו הק´ בליקוטי תנינא סי´ י"ז) ומסקנת הנ"ל שגילה לנו רבינו הק´ כי סיבת אי יכולת האדם להשית עצות לנפשו לנהל את חייו על מי מנוחות, זה מחמת שהכלי המיועד לכך - היינו המוח שמיועד לנהל את החיים בכיוון הנכון - הוא בגלות. (כלשון רבינו בתורה הנ"ל) ואינו משוחרר לתפקד כדבעי, כי שעבוד העצבות מבלבל את המוח תמיד בכבלי צמצומו ועקמומיותו ואין האדם חפשי לחשוב ולנהל מחשבותיו וענייניו כרצונו. (כמבואר בליקו"ה הל´ הודאה הל´ ו´ סעי´ י"ב קרוב לתחילתו). השמחה, שהיא היפך העצבות, נקראת בלשון רבינו (בתורה הנ"ל) הק´ "עולם החירות", וכל הנכנס לעולם השמחה נכנס לעולם החירות ונעשה משוחרר מכל שעבודי הגלויות הקשים של גלות המחשבה שזוהי גלותו של כל אדם בכל רגע ורגע, וזוכה לנפש בריא לתפקד כראוי, לראות נכונה כל דבר ודבר אשר לפניו, ומה עליו לעשות על מנת להביא כל דבר על מכונו, לנהל את החיים היום יומיים מיום ליום ומשעה לשעה, בדרך שיביא תועל וברכה בכל שטחי החיים בישוב הדעת ובבהירות. והעצה היעוצה לזאת היא רק השמחה, שרק כאשר האדם שמח אזי יכול לפעול כפי המתוכנן על דרך הישר והראוי. ב. "כי בשמחה תצאו" על ידי השמחה יוצאים מכל הגלויות ומכל הצרות ומכל היסורים והוא הוא "המתקת הדינים" בכל מצב שיהי´, וההיפך בעצבות ר´´ל . ג. השמחה הוא הרפואה לכל המחלות ברוחניות ובגשמיות. והוא ממש דבר פלא שעל ידי השמחה יתרפא האדם מכל בעיה שיש לו, ויצא מכל צרה ומצוקה, הן ברוחני, בכל דבר שהוא לקוי ח´´ו באיזה עניין ברוחניות וצריך רפואה ברוחניות, על ידי השמחה יבוא לרפואתו והן בגשמי, בכל דבר ודבר בכל צר ומצוק גשמי, יבא על ידי השמחה לישועתו. על ידי השמחה יזכה לצאת מכל הלחצים והמיצרים המעיקים על נפשו ר´´ל ברוחניות. והן בעיה בגשמיות כפשוטו, על ידי השמחה מתרפאים. וההיפוך על ידי העצבות ר´´ל. ד. אין דבר מודגש יותר בכל ספרי רבינו יותר מן ההתחזקות, ומכל מיני ההתחזקות אין האדם מתחזק כל כך כמו משמחה, שזו היא ההתחזקות היותר גדולה והיותר חזקה מכל מיני ההתחזקות, שכאשר האדם הוא בשמחה אין מחוזק ממנו. ה. אחד מיסודות תורת רבינו הק´ הוא, שהדרך לבא לכל טוב הוא התפילה והצעקה להשי"ת ואין דבר שנצרך לזה ומועיל לזה כמו השמחה. וכפי שמדגיש מוהרנ´´ת אין שיעור פעמים. ו. השמחה הוא העצה שעל ידה נעשה התורה קל לקיים, ומכיוון שכן, אין דבר יותר חשוב ממנה כי הלא כל העצות כולם הם רק בשביל שיהיה יותר קל לקיים התורה ואם כן השמחה שמביא לזה אין דבר חשוב ממנה. ז. חוץ מכל המעלות האלו, יש כאן רווח עצום ונפלא, והוא: הלא כל אדם שואף ונמשך כל חייו להיות מאושר ושמח. ואם כן, האדם המרגיל עצמו בדרכי השמחה, עד שזוכה להתהפך לאיש שמח בכל עניניו הוא האדם המאושר ביותר עלי אדמות, והוא הוא זה שהגיע ליעוד ותכלית החיים הגשמיים.
 

פראזניק

New member
תודה והודאה (ד)

יש עצה, יהלום ממש, אצל רבינו הק´, שמעבר להיותה עצה נפלאה ביותר לבא לשמחה, היא כוללת בתוכה עצות רבות נוספות שהנחיל לנו רבינו הק´, חלקן עצות עיקריות מדרכי רבינו הק´ שעל ידם באים לשמחה, ואותן העצות הכלולות בעצה הזו, נעשות בקיום עצה זו, בצורה פשוטה יותר, יעילה יותר ונוחה יותר מאשר בקיום כל אחת מהן בפני עצמה. העצה הזאת היא להיות רגיל להודות להשי´´ת בפרטיות ובפה מלא על כל דבר טוב. קטן או גדול שהשי"ת עושה אתנו בכל יום ויום בגשמיות ורוחניות (כמבואר בליקוטי הלכות, הל´ הודאה ה"ו) והוא גם כולל בתוכו את שאר העצות שהזכרנו וכמו שנבאר בע´´ה. ומחמת ב´ סיבות לא רואים ומעריכים בתחילה את יופי גודל פאר ותועלת העצה הזאת עד שמתבוננים בה. והאמת הוא שאילולי שמוהרנ´´ת הי´ משבח העצה הזאת כל כך, בשבחים משבחים שונים ונותן לה יקר כזה, מי יודע אם היינו עומדים בכלל על יופי, הדר ופאר העצה הזאת עד שמוהרנ´´ת מגודל הרגשתו בנפלאות ובתועלת העצה הזאת אומר שצריך להיות רגיל בה כל כך, עד שניתן הודאה על העבר, על ההוה ועל העתיד. והב´ סיבות הם: א. מחמת שהיא נראית כדבר שקל מאד לעשותו. ב. משום שהיא עניין של דיבור בלבד. והגם שאצל אנ´´ש שיחיו יודעים מחשיבות עניין של דיבור התפילה שהוא בקשת צרכיו אבל אינם רגילים ואינם מודעים לחשיבות של ההודאה שהוא הפן השני של התפילה והחרב פיפיות - בחי´ שבחו של מקום. ובאמת בהספר ביאור הליקוטים אומר שהחלק הזה של התפילה היינו שבחו של מקום צריכין לעסוק בו ביותר מהחלק של בקשת צרכיו. ומוהרנ´´ת בליקוטי הלכות הל´ הודאה ה"ה אומר שהשלמות של התפילה היא ההודאה דווקא. כי הגם שהתפילה תהיה עיקר העבודה שלעתיד לבוא , וזה אחד מהסיבות שהעבודה הזאת כל כך חשובה אצל רבינו כי כל העצות והתיקונים של רבינו הקדוש נמשכים דייקא מלעתיד לבוא כמבואר. אבל ראה זה פלא שכל התפילה של לעתיד לבא תהיה ההודאה בלבד, כי לא ישאר לעתיד כי אם ההודאה כמובא בתורה ב´ חלק ב´ ובליקוטי הלכות בהרבה מקומות. ואולי אפשר לומר שבגלל זה אינם רגילים כל כך בהעצה ובהחלק הזה של התפילה, משום שכמו שיש מניעות על התפילה מחמת גודל חשיבותה והעלמתה (ע´ הל´ ר´´ח ה"ה) כמו כן - ועוד יותר - יש מניעות על ההודאה כי: א. היא היא שלמות התפילה ועל כן יש עליה מניעות רבות יותר. ב. משום שאף החלק של ´בקשת צרכיו´ אי אפשר לקיים אם לא שמרבים בהזכרת חסדיו ית´ הרבה הרבה כמו שהזכרנו כבר למעלה וכמו שמוזכר אצל מהרנ´´ת ב מקומות אין ספור. ומכיוון שמרבינו והלאה כבר לא יהיו חדשות, על כן הלימודים והדרכים של רבינו הם הם הצעד האחרון וההכנה לביאת משיח צדקינו. והדרך להכין כל הבריאה להגאולה העתידה הוא להכין ולהרגיל כל הבריאה כולה להנהגת העולם בעתיד, ואחת ההנהגות העיקריות לעתיד לבא, ואפילו העיקרית שבהן, היא ההודאה, כמו שאמר רביז"ל כי לעתיד לא ישאר – אלא הודאה. על כן, על זה עיקר המניעה וממנה בא עיקר התועלת והישועה (כי עיקר העצה - תפילה ועיקר התפילה – הודאה כנ"ל) וזה עיקר הישועה לכל הבריאה כולה בכללות ולכל ילוד אשה בפרטות. אחת העצות העיקריות בדרכי רבינו שכשמבטאים אותה בדרך של הודאה עי´´ז היא מקבלת יותר כח היא העצה הנוראה והמפורסם של להחיות את עצמו ע´´י שמוצאים בעצמו נקודות טובות. כי כשהאדם מודה להשי´ת על כל נקודה טובה שהוא זוכה לעשות, הלא בזה הוא זוכה לקיים העצה של נקודות טובות, וכפשוט, שמרוויח: א. שאינו רק חושב את זה במחשבתו אלה שגם מוציא את זה לפועל על ידי שמבטא את זה בפיו. ב. הכח שלו לשמח האדם יותר חזק כשהאדם שומע את זה בפיו מאשר במחשבה לבד ובפרט כשהעצבות מתגבר על האדם ר´´ל. ג. אותה שמחה של הנקודה טובה מקבלת המעלה גם שהיא מתבטאת בצורה של הודאה.
 

פראזניק

New member
תודה והודאה (ה)

עוד מהעצות העיקריות שמעוד חשוב ושימושי בדרך רבינו זה העצה של בצר הרחבת לי כמבואר בליקו"מ אשר כפי המפורסם אמר מוהרנ´´ת "ברוחניות יש ללכת עם העצה של נקודות טובות ובגשמיות יש ללכת עם העצה של בצר הרחבת לי". וכל המעלות שהזכרנו, הבאים על ידי ההודאה, שעל ידם מתחזקת העצה של נקודות טובות, כמו כן העצה של ´בצר הרחבת לי´ מתחזקת ומתעשרת על ידי אותם המעלות. כי שניהם כלולים בהעצה של הודאה הן העצה של נקודות טובות והן העצה של בצר הרחבת לי. שבמקום לחשוב אותם רק במחשבתו מבטאים אותם בפה בצורת הודאה. וכן יש העצה של הודאה על טהרת ההודאה. והכוונה הוא שחוץ ממה שצריכין להודות להשי´´ת על ההרחבות שבתוך הצער צריכים להודות לו על כל החסדים והטובות השוטפות כל הזמן כי השי´´ת משפיע להאדם בלי גבול שפע וחסד כל הזמן, כי לא רק בצער הרחבת לי אלה גם בההרחבה הרחבת לי. ומבואר בפשטות שעל ידי עצם ההודאה בא לשמחה ולאו דווקא כשזה בא רק מתוך הצער ח´´ו. וכן יש הודאה כשהאדם יוצא לגמרי מהצער והאמת שזה הפשטות של העניין של הודאה כי רבינו כשמדבר מעניין ההודאה הוא מדבר מקרבן תודה ומהארבעה הצריכין להודות שזה שייך שיוצאים מהצרה לגמרי וכמובא בהלכה. מהעצות המובאים בספרי רבינו הקדוש בשביל להגיע להשמחה הוא המובא בהספר ששון ושמחה (כוכבי אור) מראבר"נ זצ´´ל שהוא לדבר דיבורים המשמחים. ומובן שעל ידי העצה של "תודה הודאה" מקיימין הרבה מזה. יוצא שעל ידי עצת ההודאה זוכין לא רק לעצם עצת ההודאה בעצמו - שזה לבד עצה נפלאה לשמחה כי זה שייך להשמחה של לעתיד לבא שזה השלימות, ועל כן מזה בא עיקר התועלת להשמחה ולעבודת השי´´ת וכדלעיל. - אלא לעוד שלש עצות המביאים לשמחה וביניהם מהעצות היותר חשובות והיותר מודגשות לאין שיעור פעמים בדברי מוהרנ´´ת שהם החיוניים והשימושיים ביותר. וכל העצות הללו ארבעה מעלות יש להם: א. הם מביאם האדם לשמחה ב. הם מרגילים את האדם לשמחה כשהוא מתמיד בהם ג. שהם כבר מעצמם ממתיקים הדינים מעל האדם והם כבר מצד עצמם עצה נפלאה לצאת מהצרה ולזכות לכל הישועות. ד. על ידם יכול ומסוגל האדם לצעוק להשי´´ת על כל מה שהוא צריך ולזכות לכל טוב אבל בלעדם כמעט שא´´א התפילה והצעקה מחמת התגברות העצבות והיאוש ר´´ל וכמבואר עניין זה הרבה מאד בדברי מוהרנ´´ת ז´´ל. עוד מעלה גדולה שזוכין לה על ידי שמקיימין כל העצות הנ´´ל באופן של הודאה הוא שאז כולם הם באפן ובצורה אחד ואין כל הקושי שבא כשצריכין לקפוץ מעצה לעצה שכל התחלות קשות. ועוד שעל ידי זה נזכרים ונעשים כולם בדרך ממילא ולא צריכין בכל פעם להיזכר בכל פעם מחדש בכל אחד מהם כי ההודאה הלא מצד עניינו כולל כולם שזה טבע ההודאה שמודים על הכל וחוץ ממה שהרבה יותר קל לבטא בפה מלחשוב העניינים במחשבה. רואים דבר פלא בעצת רבינו בנוגע להעצה של נקודות טובות והוא שרבינו מלמד אותנו שעל ידי שדן את חבירו לכף זכות על ידי זה באמת מעלה ומוציא אותו מכף חובה לכף זכות עד שמחזיר אותו בתשובה. ולכאורה הדבר צריך ביאור וכי בשביל שאני מסתכל על חבירי או על עצמי בעין טובה ורצון טוב לראות בו טוב זה הגורם שהוא יחזור בתשובה?
 

פראזניק

New member
תודה והודאה (ו)

ומזה רואים הסבר נפלא להבין הדרך והעצה של נקודות טובות, איך הוא מביא האדם לשמחה ומחזיר אותו בתשובה. והוא שהנקודה טובה ונקודת השמחה של כל מצוה ומצוה הוא ממש מציאות קיים אצל האדם. רק שהוא בבחינת שינה (וכמבואר בליקוטי הלכות) וזה הסיבה שהאדם אינו מרגיש אותה ואינו שמח בה. כי אם היה שומע ומרגיש המצוה היה מוכרח מיד לשמוח כי המצוה הוא מצד טבעו ומהותו כל כולו שמחה. ובעומק יותר, הפנמיות והנשמה של כל מצוה ומצוה הוא השמחה של המצוה. ועל ידי שדן את עצמו או חבירו לכף זכות על ידי שמוציא הנקודות טובות על ידי זה מבליטין אותם ומוציאים אותם מכח אל הפועל. וזה מביא את האדם לשמחה. וזה גם ההסבר להבין שעל ידי שאחד רק מסתכל על חבירו ומחפש ומוציא אצל חבירו איזה נקודה טובה, שעל ידי זה לבד הוא מחזיר אותו בתשובה. ולכאורה הוא פלא... אלא לפי הנ´´ל מובן הדבר, כי מדגישים ומבליטים הטוב שעד עכשיו הי´ בבחינת שינה, וכשמוציאים אותו מכח אל הפועל הוא מאיר בכל תקפו ויפיו ומחזיר האדם בתשובה. ולפי זה מובן למה מוהרנ´´ת מדגיש שעיקר שלימות עניין הנקודות טובות הוא כשמוציאים אותם בהפה, כי לפי מה שהסברנו שהכוונה הוא להוציא הטוב מכח אל הפועל לפי זה מאד מוסבר הדבר כי עיקר הדרך להוציא מכח אל הפועל הוא על ידי הדיבור. ועל כן כשהאדם רגיל לשמח את עצמו עם כל נקודותיו הטובים על ידי שהוא מודה להשי´´ת על כל הטוב שהוא ית´ עשה עושה ויעשה עמו הוא זוכה להגביר נקודת שמחת המצוות ומוציא כל נקודה ונקודה אל הפועל וכבר אינו הולך לאיבוד רק אדרבה מיד נכנס אל הפועל ומשפיע עליו לטוב. אבל כשרק חושב הנוקודה טובה במחשבתו יתכן שאינו מתעורר מחמת שאין תוקף מספיק למחשבתו. וגם בגלל שבשביל להוציא מכח אלהפועל זה דייקא על ידי שמוציאם העניין מכח אל הפועל על ידי הפה דייקא. אודיע אמונתך בפי. בזה הפסוק מבאר רבינו דרד ועצה נפלא בעבודת השי´´ת ובפרט בעניין האמונה הקדושה. ומגלה עצה גדול איך מגיעים לאמונה והוא על ידי שמדברים דיבורי אמונה בפה. שזה מביא האדם לאמונה. ועד שלא רק שמביא האדם להאמונה אלה גם זה בעצמו הו´ אמונה. היינו שעצם הדבר שהאדם מדבר הדבר שמאמין בו בהפה--- זה בעצמו כבר ביטו של אמונה. בזה בעצמו הוא כבר מאמין. (כי אמונה זה מלכות ומלכות זה בחינת הפה) והנה ידוע שהשער והפתח ליכנס על ידה לכל מדריגה ומדריגה הוא האמונה ואחר כך יכול גם להגיע בסולם המדריגות וכ´ אבל ההתחלה הוא תמיד דרך האמונה. ועל כן כשהאדם מודה להשי´´ת בפיו על כל החסד שהוא עושה עמו בזה שהוא דיבר האמונה וההודאה בהחסד בזה הוא כבר זכה להאמין ולשמוח בהחסד והדבר המשמח שהשי´´ת עושה עמו כי הדיבור בהדבר זה כבר אמונה בהדבר. יוצא שעל ידי הדיבורי הודאה הוא זוכה להאמין שבאמת נעשה עמו חסד ובאמת זכה לעניין שכדאי לשמוח בו. וכבר הוא מקושר להשמחהשל הדבר במדה מסויימת. ועל ידי זה על ידי שזכה להאמונה בהשמחה על ידי זה יזכה לשאר המדריגות של השמחה בע´´ה. כי האמונה הוא השער לכל המדריגות כנ´´ל. והנה עוד מעלה עצומה שזוכין לה על ידי ההודאה. ויוצא מזה סגולה ועצה נפלאה לתפוס ולהכניס השמחה לתוך הלב על ידי זה שמודה ומדבר מהשמחה בפיו. וזה מ צד שני סיבות א. מצד העניין דאודיע אמונתך בפה. ב. וכן מצד העניין שעל ידי הדיבור מוציאין השמחה מכח אל הפועל. ויתכן דשניהם היינו הך דעניין ההוצאה מכח אל הפועל זה הענייו של האמונה.
 
למעלה