תובנות של טראנס
אני חייב לשתף אתכם (לא נכון. לא נכון) בקטע שהיה לי היום. למדתי במסגרת מסויימת סוג של מדיטציה. חדר גדול, על הרצפה מזרון ענק שמכסה את כל החדר, אורות מעומעמים. אה. מוסיקה גם. במסגרת המדיטציה, לוקח כל אחד בן זוג שעיניו מכוסות, ומוליך אותו בחדר. בהתחלה בזהירות, ואח``כ, במשך עשרים דקות, עם מוסיקה מקפיצה, לרוץ לקפוץ לרקוד ולהשתולל, עם עיניים מכוסות, כשאתה נותן את כל יהבך בבן הזוג שמוליך אותך ומנסה לשמור אותך מהתנגשויות עם זוגות אחרים. בהתחלה אתה מפחד. הראש שלך לא נותן לך ללכת עם זה. בזהירות בזהירות. עד שאתה מתחיל להשתחרר, ומחליפים בני זוג, ואתה מתחיל להשתולל. לאבד את הבקרה של הראש. אתה לא רואה כלום, אתה לא יכול להרגיש מגוחך, אתה עם עצמך, המוסיקה וזהו. בוטח במאה אחוז שלא יקרה כלום כי יש לך בן זוג. טירוף חושים. צעקות. קצב שבא מהגוף. מבפנים. אחרי ההשתוללות המדהימה הזו, אתה נרגע, שוכב על המזרון, שומע מוסיקה מדיטטיבית, ו... הראש נקי. פתאום עולים לך בראש זכרונות. מהילדות. הרבה כאב שקשור בהרגשה של לאבד את אותו חלק בך ש``שומר`` עליך. אותה בקרה שכל הזמן אומרת לך איך להיות בסדר, האם אתה נראה מטופש, שמונעת ממך להיות אתה נטו. הרבה בכי אצור שמה. תקופת הילדות שבה לא רצית להיות מנודה. שונה. אחר. ופיתחת מנגנון כזה, שאין בו צורך עוד, שמבקר אותך. שלא נותן לך להוציא את האיש האמיתי שבפנים, שזועק הצילו. אתה=אני. זה ענק להיות אתה. להשיל מעצמך טונות של בולשיט. שבת שלום ואהבה גם. איש. אחד.
אני חייב לשתף אתכם (לא נכון. לא נכון) בקטע שהיה לי היום. למדתי במסגרת מסויימת סוג של מדיטציה. חדר גדול, על הרצפה מזרון ענק שמכסה את כל החדר, אורות מעומעמים. אה. מוסיקה גם. במסגרת המדיטציה, לוקח כל אחד בן זוג שעיניו מכוסות, ומוליך אותו בחדר. בהתחלה בזהירות, ואח``כ, במשך עשרים דקות, עם מוסיקה מקפיצה, לרוץ לקפוץ לרקוד ולהשתולל, עם עיניים מכוסות, כשאתה נותן את כל יהבך בבן הזוג שמוליך אותך ומנסה לשמור אותך מהתנגשויות עם זוגות אחרים. בהתחלה אתה מפחד. הראש שלך לא נותן לך ללכת עם זה. בזהירות בזהירות. עד שאתה מתחיל להשתחרר, ומחליפים בני זוג, ואתה מתחיל להשתולל. לאבד את הבקרה של הראש. אתה לא רואה כלום, אתה לא יכול להרגיש מגוחך, אתה עם עצמך, המוסיקה וזהו. בוטח במאה אחוז שלא יקרה כלום כי יש לך בן זוג. טירוף חושים. צעקות. קצב שבא מהגוף. מבפנים. אחרי ההשתוללות המדהימה הזו, אתה נרגע, שוכב על המזרון, שומע מוסיקה מדיטטיבית, ו... הראש נקי. פתאום עולים לך בראש זכרונות. מהילדות. הרבה כאב שקשור בהרגשה של לאבד את אותו חלק בך ש``שומר`` עליך. אותה בקרה שכל הזמן אומרת לך איך להיות בסדר, האם אתה נראה מטופש, שמונעת ממך להיות אתה נטו. הרבה בכי אצור שמה. תקופת הילדות שבה לא רצית להיות מנודה. שונה. אחר. ופיתחת מנגנון כזה, שאין בו צורך עוד, שמבקר אותך. שלא נותן לך להוציא את האיש האמיתי שבפנים, שזועק הצילו. אתה=אני. זה ענק להיות אתה. להשיל מעצמך טונות של בולשיט. שבת שלום ואהבה גם. איש. אחד.
או ניסים אמון