לא מסכים איתך.
א. הסטטיסטיקות (לפחות בטכניון, בפקולטה למדעי המחשב) מראות שיש מתאם לא רע בין הסכם של הסטודנט שמתקבל לתואר ראשון לבין הסיכוי שלו להיות מצטיין או במצב אקדמי לא תקין. כלומר: מבין אלו שהגיעו עם סכם קרוב ל 100, יש הרבה יותר מצטיינים מאשר בקרב כלל הסטודנטים בפקולטה. באופן דומה, מבין אלו שהגיעו עם סכם 86 (בערך הגבול התחתון להתקבל למדעי המחשב לתואר ראשון), יש הרבה יותר סטודנטים במצב אקדמי לא תקין מאשר בקרב כלל הסטודנטים בפקולטה. ב. בוא נניח שיש שני מוסדות, שעבור אחד מהם, כמעט כל הסטודנטים שלו הגיעו עם סכם בין 86 ל 100, ומוסד שני שכמעט כל הסטודנטים שלו הגיעו עם סכם בין 70 ל 86. למוסד הראשון נקרא טכניון. לשני נקרא מכללה. כעת, שני המוסדות רוצים התפלגות ציונים דומה. למשל, חציון 80, עשרה אחוז מעל 90 ועשרה אחוז מתחת 65. איך הם משיגים את הציונים הללו? נותנים פקטורים מתאימים במבחנים, או שמראש כותבים מבחנים המתאימים לרמה של הסטודנטים שלהם. כעת יש לך שני סטודנטים שסיימו עם ממוצע 90. הסטודנט הראשון מהטכניון והשני מהמכללה. מי משני הסטודנטים לדעתך עמד בדרישות גבוהות יותר? בהנחה שהמתאם בין סף הקבלה לתואר הראשון אכן משפיע על הממוצע במשך התואר, כפי שאכן מתקיים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון (ואני לא רואה סיבה להניח שלא מתקיים במקומות אחרים), התשובה לשאלה נראית לי די ברורה: הסטודנט מהטכניון עמד בדרישות גבוהות יותר, ועל כן יש להעדיף אותו בקבלה לתואר השני על פני הסטודנט מהמכללה. האו"פ לא רלוונטית למשוואה, מכיוון ש(עד כמה שידוע לי) היא לא שואפת להתפלגות ציונים קבועה, וזאת משום שכל אחד יכול להתקבל אליה, ולכן המיקום היחסי של הסטודנט בה, לא ממש רלוונטי.