תהיתי

sexy venus

New member
תהיתי

לא פעם בקשר לאנשים, אנו בני האדם, איך אנחנו תמיד חוזרים למקום בו עושים לנו קשה, כואב ולפעמים לא נעים, הנה אני שוב יושבת אצלה, מחכה לתורי, היא מסתכלת לי פתאום אני קולטת חיוך של מכשפה, אמאלה, מפחידה זאת עם הסכין. אני יודעת איך היא תמרוט, תקצוץ , תעבור עם הסכין על העור היבש בכף הרגל , זה כואב לא תמיד נעים, אך להפתעתי אני כאן חוזרת שוב , שוב, למה? יום אחרי מזוכיסטית שכמותי אני מוצאת את עצמי נקרעת עד זוב זיעה במכון הכושר, המדריך הקשוח , מצליף עבודת שריר וסבולת לב ריאה עומד ולא עושה כלום... משפיט אותנו ... תעמדו . תבעטו , תקפצו ואנחנו כמו ילדות טובות לא מסרבות פקודה, מתעלל לאט ובקצב, והוא בנחת שולף מהמותן הפרזיט. כך בהמשך טבעי לנאמר מצאתי את עצמי אחרי האימון שולפת ישבן חטוב אל מול פניו של הגבר שלי, והוא איך לא...צולף !!!! או מצליף איך שתרצו. ואף מקפיץ אותי אל על, אבל זה טוב....זה מסעיר באמת, מעורר תשוקות נסתרות. לפחות כאן שני הצדדים נהנים, מתוגמלים היטב, יש שיתוף פעולה מלא תענוגות צרופים. כמעט כמו חוק הכלים השלובים. עוד לא הזכרתי את ההריון והלידה...אבל עזבו זה משהו הרבה יותר עמוק, עמוק בלב, משהו !!! עד שאין לך אתה לא יודע/ת מה זה באמת לאהוב.
 

Just לובלו

New member
אני חושבת

שיש משהו מאד מתמסר בתחושת הכאב - שיפוט, תחושה של הנאה ממכרת שמצליחים להגיע אליה דרך (בעיקר) אימון של המחשבה. זה כמו אימון משקולות בחדר כושר - נותנים את הכל, שורף - שורף, ועוד אחד אחרון לקינוח (והכי מוצלח שיש!) ומה לגבי קשרים מכאיבים? זה באמת מסקרן לדעת למה חוזרים לשם. יפה כתבת. ערב נעים!
 

sexy venus

New member
הכל בגלל

האדרנלין ואינדרופנים... כתבתי לכם בסינית , אבל הכל בגללם! תודה לבלו.
 

forto

New member
הריגוש שבכאב

חזק כל כך ואם יש אמון מגרה כל כך
 
למעלה