תהייה....

דלילה

New member
תהייה....

סתם תהייה על הקורבנות, שעולה שוב לקראת פסח (וקריאת ספר ויקרא) האם כשיבוא המשיח נחזור להקריב קורבנות?! או שזה דרך צורה שה´ נתן לנו כדי שנרגיש שאנחנו עובדים את ה´ כמו שכל עובדי האלילים בזמנו (ובזמן קיום הקורבנות) עבדו את האלילים שלהם הוא נתן לנו את הדרך לעשות זאת בצורה כשרה... ואילו עכשיו שכבר איש אינו עובד את אלוהיו בצורה זו, לא יהיו יותר קורבנות?!
 

שואל098

New member
התורה לא אפשרה את עבודת הקרבנות

רק כדי שהעם יוכל להמשיך בהרגלו להקריב קרבנות. הרי התורה יצאה כנגד הרגלים אליליים רבים אשר היו נהוגים בקרב העמים השכנים. עבודת הקרבנות היא חלק חשוב בעבודת ה´ ועתה בעוונתינו הרבים היא פסקה.
 

masorti

New member
תחשוב שוב..

האם האל באמת זקוק לנתחי פרה צלויים? או שמא מדובר בטקס שנתפס כזמנו כסמל לקבלת מרות האל, ולכן גם היהודים צוו לעשותו. גם בנושאים אחרים התורה לא נלחמה במוסכמות עד חורמה אלא רק הכניסה בהן שינויים, כי נסיון לשנות הכול מהיסוד היה עלול להיות גזירה שהציבור לא יעמוד בה.
 

דלילה

New member
זאת בדיוק התהייה שלי...

בתקופה שבני ישראל הלכו במדבר היה מקובל להקריב קורבנות - עובדה שהיה חטא העגל, אז זה נראה הגיוני שהקורבנות היא מעיין שיטה להכשיר את עבודת האל שהיתה מקובלת בזמנו, והיום היא לא מקובלת ולכן לא תחזור...
 

masorti

New member
לא לי לקבוע מה יקרה בימות המשיח..

אבל הקרבת קורבנות היא ריטואל שהיה מקובל בזמנו. אני לא מסכים איתך שהרעיון היה "להכשיר" את הריטואל האלילי... כלומר: מן תכסיס שנועד לאפשר להמשיך להיות אליליים אבל לקרוא לזה בשם אחר. (כמו "היתר עיסקא"... כדי שנוכל לקחת ריבית אבל לקרוא לזה אחרת) הפסיכולוגיה מאחורי הענין היא אחרת... באותה תקופה הקרבת הקורבנות היתה סימבול לכיבוד האלילים וקבלת מרותם. ככל שהאדם הקריב יותר קרבנות לאל "שלו" והקורבנות היו איכותיים יותר (פרות במקום עזים, למשל) - כך גם האיש עצמו הרגיש שהוא מכבד את האלוהות שאותה הוא עובד וגם הסביבה ראתה זאת כך. צריך לזכור שבאותה תקופה החברה היתה בעיקרה חקלאית והעושר נמדד בחיות בית. הקרבת פרה גרמה לאדם נזק כלכלי, ולכן הקרבן הכלכלי היה סימבול לאמונתו באל. כאשר באה התורה לקבוע את דרכי עבודת האל, המטרה היתה שהאדם עצמו יחוש את מתן הכבוד לאלוהיו, וכמובן - שגם הסביבה תראה זאת (מה שנקרא בתקופה מאוחרת יותר "מקדש שם שמיים ברבים"). אז ברור שהיה צורך בפולחן שיהיה קרוב למושגיו של האדם הממוצע על הדרך הראויה לכבד את אלוהיו. ולכן ההתבססות על קורבנות. התורה כמובן קבעה סייגים ותקנון משלה (כולל למשל שלילת קורבן אדם), אבל הבסיס היה כזה שהאדם המקריב יחוש התעלות רוחנית אמיתית משום שכך הבין תמיד שראוי לכבד יישות אלוהית. נניח שהתורה היתה משתיתה את הכול על תפילה... מבחינת האדם הממוצע אז - הטקס פחות מרשים (בכל זאת.. שחיטת איל בפרהסיה מרשימה יותר ממלמול טקסט), אין בו קורבן כלכלי, והוא גם לא נותן הרגשה "אמיתית" של עבודת קודש. אז מה היה מסיק אדם כזה?... שמדובר באל די עלוב שאפשר להפיס את דעתו בקלות (הרי אל רב כוח דורש קרבנות רבים ותכופים מחיות גדולות..). למה הדבר דומה? כשחברה ישראלית פותחת סניף בארה"ב, עובדיה שם מאמצים את הקוד של לבישת ז´קט ועניבה במפגשים מקצועיים. האם נוהלי החברה האלו (=ה"תורה") "מכשירים" את הקוד המקומי? מה פתאום.. הם לא קובעים שנכון ללבוש עניבה. החברה פשוט מבינה שעובדיה המקומיים יתייחסו לעבודתם בזלזול אם הנוהל יהיה אחר (כי מנקודת מבטם - לבוש מוקפד הוא סימן לחברה רצינית), וכך גם השותפים העסקיים שלהם. יתכן שכדי להתאים את הלבוש גם לתפישה של העובדים הישראלים שם, החברה תנסה להקל במעט (ז´קט במקום חליפה, ספורטיבי במקום כבד, וכו´). אבל הגישה הבסיסית תותאם לתפישות המקומיות.
 
הרמב"ם הדגיש את העובדה:

שהקורבנות במתכונת היהודית, הוגבלו באין סוף כללים מדויקים, והגבלות בזמן ובמקום ושלא כל אדם רשאי להקריב. ואמר שוב ושוב שהקורבנות אינם מטרה לעצמם. אם תרצה תוכל לראות בזה סוג של גמילה.
 

שואל098

New member
אני לא יכול לקבל שהתורה "בלית ברירה

נאלצה להסכים לעבודת הקרבנות. אני גם לא חושב שביטול הקרבנות היה גזירה שהעם לא יכול היה לעמוד בה. מה הכיף הגדול בלהקריב קרבנות? על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כנראה שלעבודה יש חשיבות רבה ממה שאנו מייחסים לה היום.
 

masorti

New member
מעניין שאתה יכול לקבל...

שהתורה בלית-ברירה התירה לאכול בשר (במגבלות כשרות), למרות שהאידיאל הוא צמחונות. הרי מה שציינתי הוא תפישה יהודית מקובלת. והפואנטה בהקרבת הקורבנות אינה ה"כיף" אלא העובדה שכך הרגיש האדם אז שהוא עובד ברצינות את אלוהיו.
 

דלילה

New member
אז ה´ צריך אותם בשביל עצמו?!

או שאנחנו צריכים את קורבן כדי לעבוד את ה´? קצת תמוהה בעיני אם הוא זה שצריך את הקורבנות וזה לא להיפך...
 

שואל098

New member
מה זאת אומרת אם ה´ צריך אותם בשביל

עצמו? למה אנחנו מצווים לאהוב את ה´? בשביל מה הוא צריך את זה? למה אנחנו מצווים על השבת? מה זה עוזר לה´? למה בנינו את המשכן? אלוהים צריך בית? אני לא חושב שהיום אנחנו יכולים לרדת לעומק של הקרבת הקרבנות, למרות שעל פניו לא נראה שיש הרבה עומק בלשחוט בהמות ולהקריב אותן על המזבח... עד כמה שאני מבין הקרבנות באים בעיקר כדי לכפר על בני ישראל כאשר הדם (דם=נפש) של הבהמות בא לכפר על הנפשות של בני ישראל. אבל על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים...
 

דלילה

New member
אני מבינה שיש הרבה דברים לא מובנים

במצוות ואפשר לשאול על כל דבר "למה הוא צריך את זה" אחת הבעיות שלי עם הנצרות למשל זה כל הקטע שהאנשים באים אל הכומר מתוודים והוא אומר להם לקרוא פסוק וזהו נמחל להם, אבל גם לגבי הקורבנות לדעתי עצם הבאת הקורבן וההודאה בחטא זה מקור הכפרה והקורבן וכל הטקס מסביב זה כדי לתת לנו הרגשה שהינה גם עשינו משהו בשביל לכפר, גם הרי הוא מוציא מכיסו כסף וטורח לבוא לירושלים... אני לא מפקפקת בעובדה שהעולם עומד על 3 דברים, ויש דילמה כי מצד אחד אני כן מאמינה שהתורה היא ניצחית ומצד שני הקורבנות לא נראים לי רלוונטים בני ישראל אמרו במעמד הר סיני נעשה ונשמע, אז גם אני אני עושה אבל במקביל (או לאחר המעשה) אני רוצה גם להבין
 

שואל098

New member
היום אנחנו רחוקים מכל העניין

של הקרבנות וזה באמת נראה לא רלוונטי ועובדה שהיהדות מתקדמת (או יותר נכון התקדמה) גם מאז שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות. אבל לקרבנות יש השלכה רוחנית. המקום היחידי שאני מכיר שמסביר את הדברים האלה זה ספר התניא. שם מוסבר על אילו סוגי עבירות מכפר כל קרבן ומה קורה בשעת הקרבן. ישנו ביאור של הרב שטיינזלץ על איגרת התשובה שבתניא וזהו באמת ביאור מדהים שכדאי מאד לקרוא.
 

uuuaaa

New member
היהדות שונה לגמרי מהנצרות

את שוכחת הבדל מרכזי. אצל הנצרות אתה יכול לרצוח, לגנוב, מה שאתה רוצה, רק שבסוף תקרא איזה ווידוי - וזהו. נמחל. היהדות, לעומת זאת, מבדילה בין חטא בשוגג ומזיד. על חטאים שנעשו בשוגג יש קורבן. כלומר הקורבן הוא רק בדיעבד, לאחר מעשה. בנאדם שחוטא בזדון (בד"כ) - לא מביא קורבן. הוא נענש בידי שמים. (אלא אם כן התרו בו). ומכיוון שאין בנאדם שלא חוטא, ק"ו שבשגגה - לכן צריך לתת לו דרך לכפר על חטאו. כי בלי דרך לתקן את חטאו - אנשים יתייאשו אחרי כל חטא קטן ויזרקו הכל. גם הקרבת הקורבן לא מכפרת אוטומטית. זה לא שמביאים כבש, וזהו נגמר. צריך שהבנאדם יתחרט בכל ליבו על מה שעשה, יבטיח לעצמו שלא יעשה זאת שוב, עד שגם ה´ יוכל להעיד עליו שלא יעשה זאת שוב (כלשון הרמב"ם). כל זאת בניגוד גמור לנצרות.
 

גוססי

New member
לא נכון

ראשית, אקט הוידוי קיים רק בחלק מהפלגים של הנצרות. שנית, הוידוי דומה במהותו ליום כיפורים בכך שהוא אינו מעניק מחילה אוטומטית, והמחשבה שמותר לחטוא והוידוי יכפר היא חטא לכשלעצמה.
 

עגנון

New member
תלוי

במחלקת הרמב"ם רמב"ן, ועייני ב"עיונים בספר ויקרא" לפרופ´ נחמה ליבוביץ´.
 

uuuaaa

New member
סליחה שאני מתפרץ

זה בערך ככה: הרמב"ם סובר שתכלית הקורבנות היא להרחיק את האדם מעבודה זרה. שכן עד שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצר של העבודה זרה - היא היתה נפוצה מאוד. ולכן התורה אמרה שבמקום שאדם יקריב למשהו מזויף - שיקריב לא-ל האמיתי. הרמב"ן לעומתו סובר שלקורבנות יש תכלית בפני עצמם של תיקון עולמות עליונים ורוחניים. (כמו כל מצווה כמובן).
 

דמיון

New member
מעניין...

אומר הזוהר הקדוש לעניין הקורבנות ,הקורבנות עניינם למעשה שמעין קורבן אשר אנו מעלים רק על מנת שלא יפריע לנו בעבודת הקודש.כלומר הרוע כל הזמן דרש את חלקו מאת האדם ,החל מלידתו של האדם ששם אנו רואים שכאשר זיווג לא נעשה בקדושה מסויימת אזי עומד אותו "נחש" ו"מכיש" את נשמת הוולד,כלומר הוא מנסה לשאוב את כוחו מן נשמת התינוק ,למעשה היצר הרע שואב את כל כוחו מן הקדושה ,הקורבנות הן סוג של "מינחה" כלפי בני אדם. השתדלתי לפשט את דבריי וזה ממש לא פשוט מונחים כמו :נחש,מינחה,נשמה הם מונחים הרבה יותר עמוקים ,מקווה שעזרתי .עד אז לחיים ולשלום. דמיון
 
למעלה