לא לי לקבוע מה יקרה בימות המשיח..
אבל הקרבת קורבנות היא ריטואל שהיה מקובל בזמנו. אני לא מסכים איתך שהרעיון היה "להכשיר" את הריטואל האלילי... כלומר: מן תכסיס שנועד לאפשר להמשיך להיות אליליים אבל לקרוא לזה בשם אחר. (כמו "היתר עיסקא"... כדי שנוכל לקחת ריבית אבל לקרוא לזה אחרת) הפסיכולוגיה מאחורי הענין היא אחרת... באותה תקופה הקרבת הקורבנות היתה סימבול לכיבוד האלילים וקבלת מרותם. ככל שהאדם הקריב יותר קרבנות לאל "שלו" והקורבנות היו איכותיים יותר (פרות במקום עזים, למשל) - כך גם האיש עצמו הרגיש שהוא מכבד את האלוהות שאותה הוא עובד וגם הסביבה ראתה זאת כך. צריך לזכור שבאותה תקופה החברה היתה בעיקרה חקלאית והעושר נמדד בחיות בית. הקרבת פרה גרמה לאדם נזק כלכלי, ולכן הקרבן הכלכלי היה סימבול לאמונתו באל. כאשר באה התורה לקבוע את דרכי עבודת האל, המטרה היתה שהאדם עצמו יחוש את מתן הכבוד לאלוהיו, וכמובן - שגם הסביבה תראה זאת (מה שנקרא בתקופה מאוחרת יותר "מקדש שם שמיים ברבים"). אז ברור שהיה צורך בפולחן שיהיה קרוב למושגיו של האדם הממוצע על הדרך הראויה לכבד את אלוהיו. ולכן ההתבססות על קורבנות. התורה כמובן קבעה סייגים ותקנון משלה (כולל למשל שלילת קורבן אדם), אבל הבסיס היה כזה שהאדם המקריב יחוש התעלות רוחנית אמיתית משום שכך הבין תמיד שראוי לכבד יישות אלוהית. נניח שהתורה היתה משתיתה את הכול על תפילה... מבחינת האדם הממוצע אז - הטקס פחות מרשים (בכל זאת.. שחיטת איל בפרהסיה מרשימה יותר ממלמול טקסט), אין בו קורבן כלכלי, והוא גם לא נותן הרגשה "אמיתית" של עבודת קודש. אז מה היה מסיק אדם כזה?... שמדובר באל די עלוב שאפשר להפיס את דעתו בקלות (הרי אל רב כוח דורש קרבנות רבים ותכופים מחיות גדולות..). למה הדבר דומה? כשחברה ישראלית פותחת סניף בארה"ב, עובדיה שם מאמצים את הקוד של לבישת ז´קט ועניבה במפגשים מקצועיים. האם נוהלי החברה האלו (=ה"תורה") "מכשירים" את הקוד המקומי? מה פתאום.. הם לא קובעים שנכון ללבוש עניבה. החברה פשוט מבינה שעובדיה המקומיים יתייחסו לעבודתם בזלזול אם הנוהל יהיה אחר (כי מנקודת מבטם - לבוש מוקפד הוא סימן לחברה רצינית), וכך גם השותפים העסקיים שלהם. יתכן שכדי להתאים את הלבוש גם לתפישה של העובדים הישראלים שם, החברה תנסה להקל במעט (ז´קט במקום חליפה, ספורטיבי במקום כבד, וכו´). אבל הגישה הבסיסית תותאם לתפישות המקומיות.
