ממוללת שערה, גדולה סערת נפשה, לא תבין , לא תדע. שוקקת היא אל קולו, אל גופו, אל נשמתו, אך צונן מענהו, עימה איננו. תהפוך עוד ועוד מה יום מיומיים? הפג הקסם? החלפה העדנה? דמעה תחליק לה במורד לחייה ותעצם הדמעה תמלא אכזבה.
ובאכזבה ובכאבה תחייה גוף בתוך גוף תיזכר איך נשברה בתוכו איך אהבה את ריחו גרם לה להרגיש אישה והשאיר אותה כילדה בוכיה ואני רואה אותכם יום יום ואני חיה אותך שומעת קולך אתה הרי גר מעבר לקיר חדרי מעבר לקיר חיי והיא חששה על קיומי והיא דואגת לקיומך שומרת עלייך גם באמצע העבודה יודעת שאין לך אליי דרך חזרה רק אמור לי האם השארתי משהו אחריי? הרי אחרי הכול אמרת לי שאני קצת שלך... האם אחרי כמעט שנה של ביחד האם השארתי משהו ממני? אצלך? חודשיים עברו יו איך חיים עם אכזבה עם נטישה עם פגיעה אמרת שלו הייתי רחוקה היית ממשיך כי גם הרגשות שלך אליי עזים ואני חושבת שלו אהבת באמת לא היית עכשיו חודשיים אחרי מסתפק בלהביט בי כל פעם שאני בגינה.... אתה מעריך אותי על משחק כשאני איתה... יודע כמה דמעות על הכר? שאני לבד במיטה וניזכרת בך? היי אנשים מתי עוברים הדברים האלה?
אפשר שליד הבית לא תגידו `שלום` וכמו כל החוטאים - תתאמו בבית מלון, הרי לשם האשה כבר לא תעקוב, ולכל הבעיה יהיה סוף. ואם גם להצעה הזאת יסרב, האמיני לי שבעייתו בלב והסיפור על אשתו- רק כדי להביאך לשתוק. ואם כך יתברר אולי יתפזר הערפל, לא יראה בעינייך יותר ככליל השלמות שאין אחר.
הוא קרא לי הייתי בשוק לא עניתי ישר התאפקתי מלצעוק יצאתי קרה אדישה בקריאתו השנייה הרגליים בגדו בי הנשימה שלי הסתבכה הוא מצא תירוץ עלוב ניחשתי כבר אתמול שזה יגיע בקרוב המבטים היו של געגועים אישתו אכן מצאה אותו אצלי באמצע יום עבודה מישהו כנראה זרק לה מילה או סתם שכחה משהו בביתה? מאז השפן קיפל זנב ואמר לו היית רחוקה לא היה ניגמר הדבר אבל רגע לא המשפחות שלנו זו השורה התחתונה? והוא פחדן כל כך פחד מהרגשות שלו אליי תמיד ניסה להיתנתק ממני תמיד חזר לא עשיתי דבר רק קיוויתי קיוויתי וקיוויתי ואיך לא אבין את פחדיו? ואיך אבין את עזיבתו? לא היה ניגמר הדבר