חשבתי הרבה לפני שקבעתי את הקביעה
א. מהו זמן בעצם? הזמן כלפנו האנשים נובע מסיבוב כדור הארץ סביב השמש שנותן לנו את התחושה של השנים, הימים, החודשים אבל הוא שונה בכוכב אחר. ואיך יהיה הזמן על השמש עצמה? מה יקרה עם אנחנו נפסיק לנוע סביב השמש? האם עדיין יהיה זמן? ופה נכנס המושג של משפט היסוד.. האם הזמן הוא מעל השינויים כלומר הוא מימד בפני עצמו והוא בעצם גורם לשינויים שקורים. או שהזמן נוצר בגלל הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש ויוצר לנו את האשליה של זמן, של שעות, של דקות ואם הוא יעצר אז תעלם האשליה. ב. אני אתאר מצב היפוטטי ונסתמך על כך שהזמן הוא אכן מימד בפני עצמו. המצב, העדר שינוי, "זמן אוביקטיבי" אפשר להשוות את זה למימד החלל שמתאר נפח שמכיל ריק. עכשיו ניקח כוס זכוכית (שתיצג את המימד הנפחי) נרוקן את הכוס מכל חומר ונסגור אותה.. כלומר "נכלוא" ריק בכוס וניצור מצב של וואקום. הכוס תתפוצץ. כפי שהכוס תתפוצץ כאשר לא יהיה בא כלום. ככה גם הזמן יתפוצץ כאשר לא יהיה כלום. משמע הזמן תלוי בשינויים עצמם ולא ההפך. ג. קשה מאוד להבין את מה שאני מנסה להעביר. זאת תפיסה ששונה מהתפיסה של רוב האנשים בעולמינו כי היא הכי מכאיבה והכי קשה.