תהייה - ריאליזם?

[ביצת דרקון קטנה]

תהייה - ריאליזם?

בעקבות שיחה שהיתה לי היום (בצהריים דווקא, למרבה הפלא), עלתה בי השאלה הבאה: רול-פליירים רבים משחקים בשביל לברוח מהמציאות, ברמה זו או אחרת. השאלה היא מה זה באמת לברוח מהמציאות. מה נראה לכם יותר ריאליסטי משני המצבים שלפנינו: 1. השחקן משחק את עצמו ב-setting שונה מהקיים (לא העולם האמיתי בהווה). 2. השחקן משחק מישהו שונה ממנו בעליל, אבל בעולם שלנו בהווה. סתם תהינו.

 

[DDN]

neither

גם שחקן שישחק את עצמו במערכה שהיא לא העולם האמיתי שלנו בהווה, וגם שחקן שישחק מישהו ששונה ממנו בעליל בעולם שלנו זה לא מציאותי. ופה - ענית לעצמך על "מה זה לברוח מהמציאות". אבל. . . .אני לא מסכים עם ה"לברוח" מהמציאות. אני רואה במ"ת אפשרות לעשות דברים שבעולם הרגיל היה בלתי אפשרי מסיבות כאלה או אחרות (קובלנות חברתיות לדוגמא)

 

[BluePrint]

both

כל אחד אוהב "לברוח" בדרך אחרת. דווקא התפלאתי שDDN לא הזכיר את האפשרות השלישית (שנראית לי כחביבה עליו ותר): לשחק מישהו אחר בעולם שונה.

 

[ביצת דרקון קטנה]

אבל ברור שזו קיימת

כל הנקודה היא שזאת בטוח לא המציאות. עסקתי בשני המצבים הנתונים במיוחד.

 

[Nihau]

ביצה מקושקשת בלי מלח

סיבות לשחק במ"ת ניתן למצוא לפחות כמספר שחקני מ"ת ואולי גם יותר. שחקנים מסויימים משחקים כדי לברוח מהמציאות באמת אך למען האמת מעטים הם השחקנים שכל כך נכנסים לדמויות שלהם שהמשחק הופך למציאות ראשית עבורם והחיים שלהם מתגמדים לנוכח חווית המשחק. לדעתי רוב השחקנים יבחרו לא לשחק את עצמם- את זה יש להם כל יום כל היום ממילא.

 

[ביצת דרקון קטנה]

לא בהכרח

אם אני רוצה לנסות חוויות שאין סיכוי שאני אחווה במציאות, בתור עצמי. למה שאני לא אנסה לשחק את עצמי בעולם אחר?

 

[DDN]

בטח שבלי מלח.

כשמטגנים עם נקניק לא צריך בצל. הנקניק מספיק מלוח.

 

[Nihau]

בטח, גם בגבינה הצהובה יש...

מלח אז באמת שלא צריך.

 

[DDN]

גם גבינצ וגם נקניק?

לא הגזמנו? פטריות, בצל ונקניק. לדעתי זה האידיאלי.

 

[shadowfax]

משחק עצמי הוא למעשה לעולם לא עצמי

כאשר אדם מסויים מחליט לשחק עצמו בסביבה דימיונית הוא למעשה לא משחק את עצמו אלא דמות שהיא מייצגת את עצמו בעיניי עצמו ז"א את מניחה שהדמות הזאת את כאשר למעשה היא לא, היא יציר דימיונך בדיוק כמו כל דמות אחרת ומשחקה הוא משהו שאינו אמין כלפי המציאות כי את אינך נידרשת להתמודד אם אותו המצב ולכן אינך יודעת מה את תעשי באותו מצב אלא רק משערת ופה נעוץ החוסר מציאות. כאשר את משחקת מישהו אחר למעשה אין "מקור" ואין למה להשוות אותולכן כברירת מחדל הדמות תהיה מציאותית יותר מאשר הקודמת.

 

[ביצת דרקון קטנה]

לא בדיוק אבל בערך. כזה.

אני יודעת איך אני מתמודדת עם מצבים של פחד. אני יודעת איך אני מתמודדת עם לחץ, חרדה, קבוצתיות, מנהיגות וכו'. אתה האדם שיודע הכי טוב איך תגיב לכל מצב, בעיקר בגלל הרגשות שעולים באותו זמן. אמנם לא בכל המצבים התנסית (דרקון פגשת?), אבל אתה יודע שזה מפחיד רצח, ואתה יודע איך אתה מתנהג במצבים שכאלו. יש מבין?

 

[shadowfax]

יש את המשפט הנדוש שחוזר על עצמו

אננו יודעים איך נתנהג עד שניתקל בדבר האמיתי, ובכן זה פשוט נכון והבעיה היא שאיננו יכולים גם לשאר ממש מה באמת יקרה.

 

[ביצת דרקון קטנה]

אבל לגבי עצמך קל יותר לנחש

 

[shadowfax]

זהו שלא, כי לכל אחד יש את ה

תמונה של עצמו כפי שהוא מאמין ורואה את עצמו, הבעיה היא שהוא לא מכיר את התגובות האמיתיות של עצמו כאשר הוא באמת יצתרך אותם.

 

[ביצת דרקון קטנה]

ובכל זאת

אני מאמינה שאת התגובות שלך תוכל לחזות טוב יותר (בהנחה שאתה כנה עם עצמך), מאשר אם תבנה דמות וישר תתחיל לשחק אותה. גם את הדמויות אתה לומד להכיר עם הזמן, להזדהות איתן, ועם עצמך היה לך מספיק זמן להזדהות...

 

[רמץ]

לא שיש לי משהו נגד עצמי...

אבל - נו באמת! מי משחק את עצמו לעזאזל? לשחק דמות אחרת בעולם שלנו אני יכול להבין, אבך אף אחד לא יכול לשחק את עצמו מבלי להרגיש שהוא קצת יותר מדי ככה וקצת פחות מדי כזה. המשחק פשוט לא אמיתי ולא חופשי אלא אם אתה משחק דמות שונה. היא יכולה להיות דומה אבל אינה יכולה להיות מוגדרת כ-"אני". רק כדי להדגים את דברי, נסו להגדיר את עצמכם ב-Abilities של D&D. יכול להיות שתצליחו אבל שימו לב לאיך אתם מרגישים ועל מה אתם חושבים באותו זמן.