תהיות

תהיות

הבעיה שלי בהבנת העניין עם מה שמכונה "גורל" היא – אם יש גורל אז איפה הבחירה החופשית שלי? היכולת שלי לשנות המציאות? האם אני חיה חיים שידועים מראש? או שהבחירה החופשית שלי מתמצית בכך שאני פשוט אזרום עם מה שקורה ואגיב אליו בצורה הטובה ביותר (כלומר החיים הם אוסף של חוויות שהשאלה היא פשוט איך אני מתמודדת איתן בצורה הטובה ביותר). באיזשהו מקום יש לי את התחושה של "אם החיים שלי הם תסריט ידוע מראש למה לא לשבת רגל על רגל ולראות מה יקרה? –ואז כמובן בא הקטץ' של – ומה אם זה בדיוק מה שכתוב לי בתסריט?- אז יוצא לי מעגל אינסופי... אגב, אני התגייסתי רק לפני חודש לכן אני בטח אהיה פה רק בסופי שבוע.
 

sovlanit

New member
מגע קסם 1 אהלן,

ראשית,שירות קל ,נעים ,מלא חוויות נעימות ושתחזרי הביתה לשלום ובשלום ת מ י ד... שנית, שאלת אם הבנתי נכון:אם הכל צפוי-היכן הרשות נתונה??? ובכן, הנה דוגמה שפעם שמעתי ממישהו נניח שבשמיים הגדירו פוטנציאל של אדם כ"רודף דמים" הנה הבחירות שלו: להיות מוהל/שוחט/מנתח בכיר או רוצח שכיר להיות בנקאי מכובד[דמים=כסף] רואה חשבון ישר או נוכל ברמה בינלאומית/גנב/גזלן... כלומר,בכל אדם טמון פוטנציאל,והבנאדם בוחר כיצד להשתמש בו... זה עונה לך במשהו??? כל טוב
 

sovlanit

New member
נ.ב. ו- ביהדות

גם מאמינים שלאדם היכולת לשנות את גורלו: "תשובה,תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"... המון אושר
 

איל באש

New member
הכל צפוי והרשות נתונה../images/Emo23.gif../images/Emo45.gif

משמע הכל נבחר מראש לפני שנולדת לחיים הללו, והבחירה מה לעשות עם זה בידייך. מה שקורה זה שיש הרבה אופציות בבחירה של החיים שלך ושל כולנו. במובן הזה אנחנו ממשים לא את כולן בהכרח, גם לא צריך. אנחנו נולדים ולא זוכרים מאיפה באנו ולאן נלך. שתינוק נולד המוח שלו פתוח, בגיל שנה לערך נסגרות עצמות הגולגולת ואיתם הזיכרון!!! ואז בעצם החיים הופכים מגרש משחקים לא ידוע , ניסוי וטעייה. אנחנו יודעים באיזשהו מקום שזה לא ככה, שיש משהו אחר, אבל לא מצליחים להתחבר לזה, וזה נשאר בגדר חלום של איך העולם אמור להיות ולהראות, רק שבמציאות זה לא ממש כך, ואז אנחנו בתיסכול נוראי , ביקורתיים ולא ממש מרוצים , כי החיים לא כמו שאנחנו רוצים שיהיו. ודברים קורים לנו, כאילו נוחתים מהשמיים. עליות וירידות , שמחה עצב, סבל וכאב, שקט רעש, פחד ודאגה. אנחנו נאחזים במוכר ובידוע , מפחדים לשחרר את מה שמכירים כבר, מההורים ומזכרונות לא מודעים שקימים בנו עקב היותנו נשמות עתיקות מנוסות בהמון גילגולי חיים בכדור הארץ. בגנים שלנו יש את כל הקודים של כל סוגי החברות בהן עברנו כבני אדם בזמנים שונים. לכן אנחנו תמיד יודעים איך להסתדר בכל מצב, לכן אנחנו חיים על פי חוקים חברתיים וקודי התנהגות , וכל זאת בלי ממש ללמוד. ואז אנחנו מגיעים לשלב שנמאס לנו מהכל ואנחנו רוצים שינויים. שוב מחפשים אחר האושר הנשגב, שוב מחפשים את ההנאה. ויפה עלית על נקודה מאוד חשובה אין מה להתאמץ או לעשות בכוח. הכל קורה מעצמו, בדיוק כמו נהר שזורם מעצמו ואף אחד מאיתנו לא דוחף את המיים, יש להם קצב משלהם כמו לחיים. אבל זה שונה מלא לקחת אחריות ולשבת רגל על רגל בלי לעשות דבר!!! פה את לוקחת אחריות על חייך!! את יוצרת את המציאות שלך, ואחראית לחייך בזה שאת מבינה שבחרת חיים מסוימים עם הורים ,מורים ,משפחה ,חברים וחוויות מסוימות מאוד. בחירה המתאימה רק לך. ההתעוררות ושינוי המציאות באים מתוך ההזכרות , מתוך פיתוח המודעות שלך לעצמך. מודעות לאיך אתץ חושבת, מרגישה, מתנהגת, מדברת , אוכלת, ישנה, מגיבה, שמחה, כועסת, ועוד ועוד.. מודעות זו מחברת אותך לרגישות ולרגשות שלך, מחברת אותך לקולות הפנימיים, למורכבות שלך כאדם וכנשמה החיה בתוך גוף. מודעות זו מאפשרת לך ליצור מציאות בזה שאת רואה שכאשר את מחייכת את מקבלת חיוך, שאת אוהבת את מקבלת אהבה, שאת כועסת את מקבלת כעס, שאת נותנת/מקבלת את מרגישה שמחה, שאת בוחרת שיקרה לך משהו, מתכוננת כולך ומזמינה אותו לחייך, וזה קורה, שאת מבינה שאת מגנט הממגנט אליו דברים בצורת חיים וחוויות, וכמו שעד היום מיגנטט לעצמך חוויות כואבות ומתסכלות אז את יכולה גם למגנט חוויות שמחות ומועילות. את מבינה שבידייך המושכות בחיים שלך, שאת מנהגת את הכרכרה לאן שאת בוחרת וזה קורה לך. וכל זאת ועוד ללא כל מאמץ, ללא כל קושי, וללא כל כאב. רק לרצות בזה, להעיז לנסות לתת לאי וודאות מקום בחיים שלך, לשחרר היצמדויות מפחדים ישנים, לפנות מקום לאור להיכנס לחייך. מדיטציות למינהן הן טכניקות מבורכות על מנת ללמוד לעבור את הגשר ממצב של פחד , דאגה, קושי, סבל וכאב, אל מצב של חיים שקטים שמחים שלווים ואוהבים. ממצב של חוסר למצב של שפע הנובע מבפנים. ממצב של חושך , שיחכה וגורל, למצב של אור , היזכרות ואחריות על הבחירה שלך!!!
 

ניני5

New member
מגע הקסם.. אסביר במילים פשוטות

מה זה גורל. את נולדת בישראל, חונכת במערכת החינוך של ישראל, את נמצאת בצבא כרגע. כל הדברים האלה הם הגורל שלך. סיני למשל,מתחנך אחרת, ולכן הוא שונה ממך, ולשניכם אין אותו גורל. סביר להניח שאת תמצאי חברים שיש להם רקע-גורל דומה לשלך. סביר להניח שהחבר שלך יבוא מאותו רקע. לא נראה לי שתצאי עם אסקימואי למשל, כי לא תביני אותו והוא לא יבין אותך. סביר להניח שגם ברבות הימים תנשאי לגבר ישראלי, או לגבר מלאום אחר שיהיה פחות או יותר מאותו רקע. את יכולה להבין שכבר מראש את יודעת מה יהיה הגורל שלך? סביר להניח שהוא יהיה דומה לזה של הוריך, פחות או יותר. ובכל זאת בתוך מסגרת הגורל, אפשר המון לעשות. כגון לבחור מבין 10 חברים שיהיו לך את האחד שלו תנשאי. להחליט מה תלמדי אחרי הצבא, להחליט אם תסעי להודו או לא, סתם דוגמא. להחליט כמה ילדים יהיו לך. איזה בית תרצי איזה רהיטים. אלה הבחירות שלך. יש גם אנשים שבוחרים בנוסף, להבין את הנשמה שלהם. אי אפשר אפילו להגיד שזאת בחירה, כי הצורך כל כך חזק שפשוט עושים את זה. ואז זאת לא ממש בחירה. אתן דוגמא מהחיים. אם יש לאדם דחף חזק לכתוב, הוא יעסוק בכתיבה כל חייו. אולי יהיה סופר, אולי יהיה עיתונאי. וזאת לא ממש הבחירה שלו, ככה הוא נולד. הוא פשוט חייב לעשות את זה, אחרת הוא מרגיש רע. הכתיבה מרגיעה אותו. על אדם כזה אומרים שנולד עם כישרון. אותו דבר לגבי אומנים אחרים ועוד הרבה מיקצועות. וזה נכון גם לגבי אנשים שעוסקים במודעות עצמית ורוחניות. ולבסוף, לא לכל בני האדם יש צורך במודעות פנימית. ולכן הם גם לא עוסקים בה. הם לא מבינים את אלה שכן עוסקים בה. להם זה נראה כמו התעסקות בחרטא ברטה.
 
שאלה אחרת שאת צריכה לשאול את עצמך

האם מה שאת רוצה ביותר בחיים שלך, זה לשבת רגל על רגל? אני הייתי אומר אחרת.. אם יש גורל, אז למה שאני לא יעשה מה שבא לי בלי לדפוק חשבון כי הרי בכל מקרה אני לא יכול לטעות. והייתי מוסיף גם.. שזאת אחלה דרך לחיות
 

ניני5

New member
רוצה לספר לכם סיפור בעניין לשבת רגל

על רגל מבלי לעשות כלום כי אי אפשר לשנות את הגורל כביכול. וזה הסיפור: איש אחד ראה בחור צעיר יושב מתחת לעץ. שאל אותו האיש מה אתה עושה בחור צעיר. ענה לו הצעיר "אני נח". "לבחור בגילך לא טוב לנוח", ענה לו האיש. "מה אני אמור לעשות?", "אתה אמור ללכת לעבוד" "ואז מה?" שאל הצעיר. "אז תמצא בחורה ותתחתן איתה", "ואחרי זה?" "אחרי זה תעשה הרבה כסף, תקנה בית גדול ותוליד ילדים" אמר האיש. "למה אני צריך לעשות הרבה כסף"? שאל הבחור. " מה זאת אומרת למה? זה בכדי שאחר כך תוכל לנוח" כעס האיש. "נו, ומה אני עושה עכשיו?" ענה הבחור בחיוך. מה הסיפור בא ללמד אותנו. הבחור עושה עכשיו את מה שיעשה בערוב ימיו. אז בשביל מה לעבור את כל מחזוריות החיים עם כל הקושי. אם הבחור ימשיך לשבת כך רגל על רגל ולא יעשה כלום הוא פשוט לא יתפתח מבחינה רוחנית. לא תהיינה לו הזדמנות לצמוח. למשל: החיים עם אשה יפתחו כי צריך להתמודד עם הראי שהאשה מציבה לפניו. העבודה חשובה גם להכנסה וגם להתמודדות עם העולם. וילדים חשובים כי ככה הוא יכול לעבור ילדות בפעם השניה ולתקן פגמים דרך ילדיו. בסופו של דבר, הוא מגיע לאותה מנוחה, אבל עם חוכמת חיים וסבלנות. המנוחה של הבחור הצעיר היא מנוחה של אדם בטלן. המנוחה של האיש המבוגר היא מנוחה של אדם שעבר קשיים בחיים ועמד בהם בהצלחה. שתי המנוחות שונות בתכלית מבחינה רוחנית.
 
למעלה