תהיות
היה לו מבע עצוב מאד בעיניים. מבט נוגה. לא לדעתי להסביר את פשרו אז, 4 כמעט עברו. הוא היה מעשן על הגג בהיחבא. את הבגדים הוא היה מחליף במחסן מתחת לבית, מתפלל שלא יגיע איזה מכר שיספר להוריו. שנתיים כמעט הסתובב בכל עיר חילונית ודתית כאחד. חיפש את הסמים במחיר הנמוך ביותר. חיפש את השוות שאיתם פחד להתחיל בשכונת מגוריו. הוא גם מצא, סמים בזול ובחורות מתחננות למגע גברי, הוא היה חתיך, הוא היה נחשק. אבל המבט הנוגה נמשך לשבות בעיניו כבדרך קבע.. ואז החליט שיש לו מספיק אומץ, והוא מוריד את הכיפה ועובר לעיר שהיום כבר בת מאה. נפגשנו כבר פחות, אחת לשבועיים בסה``כ. בהתחלה הוא היה בא עליז, אבל מהר מאד חזרו אישוני עיניו לעבר. אותו מבט עצוב ונוגה. הוא עדיין לא מצא את האמת. חרוטה לו על המצב המציאות הזו. והיום אני שואל את עצמי. מה כ``כ היה קשה לו לשמור שבת בבית ולעשן בקצה השכונה. למה היה צריך להרגיז את הוריו הקשוחים עם הג`ינס המשופשפים והטי שרטים המקושקשים.. למה? האם לא היה שווה לעשות דברים שקשה לך איתם ושאינך מאמין בהם ולקבל בתמורה משפחה אוהבת, חמה. בית לאכול, בגד ללבוש?! כנראה שלא היה כדאי... ענין של כבוד. אבל את/ה אח/ות יקר/ה. חישבו פעמים לפני שאתם עושים את זה.. לפעמים שווה להיות בחופש רק 90 אחוזים, ולהינות מדברים שמחר לא יהיה לכם אותם. ואולי לנצח. כי המבט בעיניו עדיין נוגה...
היה לו מבע עצוב מאד בעיניים. מבט נוגה. לא לדעתי להסביר את פשרו אז, 4 כמעט עברו. הוא היה מעשן על הגג בהיחבא. את הבגדים הוא היה מחליף במחסן מתחת לבית, מתפלל שלא יגיע איזה מכר שיספר להוריו. שנתיים כמעט הסתובב בכל עיר חילונית ודתית כאחד. חיפש את הסמים במחיר הנמוך ביותר. חיפש את השוות שאיתם פחד להתחיל בשכונת מגוריו. הוא גם מצא, סמים בזול ובחורות מתחננות למגע גברי, הוא היה חתיך, הוא היה נחשק. אבל המבט הנוגה נמשך לשבות בעיניו כבדרך קבע.. ואז החליט שיש לו מספיק אומץ, והוא מוריד את הכיפה ועובר לעיר שהיום כבר בת מאה. נפגשנו כבר פחות, אחת לשבועיים בסה``כ. בהתחלה הוא היה בא עליז, אבל מהר מאד חזרו אישוני עיניו לעבר. אותו מבט עצוב ונוגה. הוא עדיין לא מצא את האמת. חרוטה לו על המצב המציאות הזו. והיום אני שואל את עצמי. מה כ``כ היה קשה לו לשמור שבת בבית ולעשן בקצה השכונה. למה היה צריך להרגיז את הוריו הקשוחים עם הג`ינס המשופשפים והטי שרטים המקושקשים.. למה? האם לא היה שווה לעשות דברים שקשה לך איתם ושאינך מאמין בהם ולקבל בתמורה משפחה אוהבת, חמה. בית לאכול, בגד ללבוש?! כנראה שלא היה כדאי... ענין של כבוד. אבל את/ה אח/ות יקר/ה. חישבו פעמים לפני שאתם עושים את זה.. לפעמים שווה להיות בחופש רק 90 אחוזים, ולהינות מדברים שמחר לא יהיה לכם אותם. ואולי לנצח. כי המבט בעיניו עדיין נוגה...