תהיות מוזרות.....

nutmeg

New member
מה שיש לי להגיד

או בעצם להזכיר לטלי - שהרוב לא תמיד צודק - אבל הוא תמיד הרוב. הבחירה שלנו נעה בין להיות עם הרוב או לשחות נגד הזרם עם אידאלים כאלו או אחרים. בתור מי שחיה קצת יותר שנים ממך אני יכולה רק לספר לך משהו שאת בטח יודעת: הכל תלוי בכוחות ובמידת האנרגיה שיש לך באופן אישי. כלומר, יש תקופות חיים בהן פועלים יותר לקידום הרעיונות האידאולוגיים ופועלים עם הפנים החוצה, לעומתן יש תקופות שלא רוצים להיות מעורבים אלא רק לשרוד או לעשות למען עצמך עם הפנים פנימה. לדוגמא, בתור אישה אני יכולה להגיד לך שכאמא לילדים קטנים היו לי הרבה פחות אנרגיות "לבזבז" על אידאלים - רק רציתי לגדל את ילדי בשקט ולישון לילה כמו בן אדם. לא היו לי כוחות לעלות על בריקדות. בכל זאת יש גבול. בדרך כלל לצעירים יש יותר אנרגיות וזמן פנוי לקידום דעות כאלו או אחרות... אבל לא רק. יש פה ושם צדיק בסדום שנשאר רדיקאלי עד יום מותו אבל מעצם הגדרתו (רדיקאל) הוא לעולם אינו הופך לחלק מהרוב... בחלק מהדברים. המשמעות בלהתבגר היא היכולת להגיע לאיזון בין כמה אנרגיה את משקיעה פנימה לבין כמה את משקיעה החוצה. יכול מאוד להיות שההליכה לקצונה - למרות שזה נראה לך בזבוז אנרגיות "החוצה" למקומות שאת לא מסכימה עמם תתברר כ"בדיוק ההיפך". כלומר עבורך קצונה יכולה להיות מעין הליכה פנימה לפיתוח כישורים ויכולות אישיים שאחר כך ישרתו אותך פי מאה כשתרצי להפנות אנרגיות וליישם משהו הקשור לאידאולוגיה שלך. הכל תלוי בנקודת המבט שלך ובמשמעות שאת יוצקת לאירועים ולהזדמנויות בחייך
 

tali_le

New member
זה בדיוק העניין

שהפואנטה שלי היא לא להפוך את העולם (למרות ששוב, זה בהחלט יכול להיות נחמד) אלא פשוט לחיות את החיים שלי בצורה שאני רוצה ומאמינה וזה כשלעצמו לדעתי הוא מספיק חלק בשינוי העולם אני לא רואה בהתעסקות באידיאולוגיה שלי משהו חיצוני לעומת הקצונה שהיא משהו פנימי. הכול זה חלק ממקשה אחת, צורת החיים שלי היא שיקוף של מי שאני ובין היתר גם של האידיאולוגיה שלי - וכשאני מוותרת על ההתעסקות בזה אני מוותרת על מי שאני. בכל רגע נתון אני שמאלנית, הומניסטית, פמיניסטית ועוד ועוד ועוד.... (ואני לא טוענת שזה בהכרח נוגד את הקצונה, זו רק תגובה לנוטמג) מתוך ההנחה שיציאה לקצונה תאלץ אותי לוותר על לחיות חלק מהאמונות שלי היא בעצם תאלץ אותי לוותר על חלק ממי שאני ואני לא מעוניינת בזה עכשיו רק נשאר לראות אם זה באמת יאלץ אותי לכזו הסתגלות... טלי
 
למעלה