תהיות כל הזמן.

[only for a sec]

תהיות כל הזמן.

שלום לכולם.
קצת רקע עליי,
אני בת 24, יש לי חבר כחצי שנה בערך. חבר ראשון. זוגיות רצינית ראשונה שלו.
באופן כללי אני בנאדם לא קל עם עצמי..
הרבה שנים של חוסר הערכה עצמית ואולי גם עדיין רק לא באותה רמה..
סקפטית לגבי כל צעד שאני לוקחת
שנים של הישארות במקום בשביל לא להתאכזב משום דבר..
אני בנאדם מאוד מציאותי ולגביי עצמי בלבד קשה לי להיות אופטימית.
קשה לי לשחרר בקיצור.
לקח לי הרבה זמן להגיד בקול רם שאני והבחור חברים. ולאורך כל ההתחלה תמיד היו סימני שאלה..גם כשטוב לי,חיפשתי מה לא.
בואו נאמר שאני לא מהאנשים שריחפו באוויר והיו בעננים בתחילת הקשר. פשוט כי אני דואגת להוריד את עצמי לקרקע כל הזמן.
עם הזמן הוא אמר "אני אוהב אותך", אני אמרתי כשהרגשתי את זה בעצמי בחזרה.
הוא בן אדם מדהים. טוב לי איתו,אנחנו נהנים, אנחנו משתפים ומדברים על הכל ממש.
הוא כל הזמן אומר שחבל קצת שאין לי למה להשוות בשביל לראות כמה מיוחד מה שיש בינינו.

הפואנטה של הסיפור שלי חח.
אני תמיד שומעת מאנשים איך הם מרגישים מוצפים באהבה..מרגישים שזה זה. שיש לזה לאן ללכת.
אני כל הזמן בהתלבטויות עם עצמי,כמו צופה מהצד, אם אני מספיק אוהבת. אם יש לזה עתיד.
כשאני איתו אני לגמרי מרגישה שאני אוהבת והזמן בורח לי כאילו אין עולם בחוץ.
הוא אומר לי מילים מדהימות אבל הן כאילו לפעמים עוברות לידי..לא כי לא אכפת לי. כי איפשהו קשה לי להאמין,קשה לי לקבל..

כשאני נכנסת למחשבות החופרות האלה, מה שאני כל כך טובה בו, אני תוהה אם זאת אהבה כמו שכולם מדברים?
ברור לי שאחרי חצי שנה כולה אי אפשר לראות אם זה הבנאדם לחיות איתו ואני גם ממש לא מעוניינת להתחתן בקרוב!!
אבל אני אמורה להיות עם פרפרים כל הזמן?
אני לא חושבת שאני מרגישה אהבה ענקית
אני כן אוהבת
אבל אחרי חצי שנה אם "זה זה" לא אמורים להרגיש את הדבר הענקי הזה?
קשה לי קצת להסביר..
אני לא יודעת לשים את האצבע
אם זה נובע מהפחדים שלי והעובדה שאני לא משחררת
או שבאמת זה לא זה..

מקווה שיצאתי ברורה...

 

[מיוחדת שכזו2]

היי לך

אני מבוגרת ממך (בת 50) עם נסיון וחוכמת חיים שצברתי ואני גם שואפת לקשר עם פרפרפים אבל - אהבה מגיעה עם הזמן והפרפרים עפים מסביב לנו כשהתשוקה אליו קיימת

והקשר ,האמון והכימיה הבנאישית ואז קיימת אהבה.
אולי את מחמירה עם עצמך יותר מידי,ציפיות גבוהות שהקשר יהיה כמו סרט תורכי

אבל האם באמת לא די בכך שאת אוהבת אותו וטוב לך והזמן טס לכם יחד?

חצי שנה או שנה לא תמיד זה נמדד בזמן אבל תני לעצמך זמן איתו,שחררי מכל החפירות האלו והמחשבות שמטרידות את הנשמה וחייכי לעצמך במראה כל יום ואמרי "יש לי גבר שאוהב אטותי בזכות מה שאני" היי מאושרת ואפשרי זאת לעצמך השאר יגיע היי בטוחה או שלא לפחות את נותנת לעצמך דרור ברגש ובקשר,
היי את ואל תחששי מכלום.

 

[only for a sec]

תודה על התגובה..אם זה רק היה קל פשוט לזרום..ועדיין,

איך יודעים מתי זה באמת לא זה?..
איך כל האנשים מסוחררים מאהבה ואני לא?

 

[מיוחדת שכזו2]

מי זה כולם?

מבחינתי כשזה לא זה זה אומר שאני לא רואה בו בן זוגי לחיים ,לשותפות ולחלוק איתו לא בהכרח נגמרת האהבה כשאין התאמה עדיין יש תשוקה ואולי סקס מצויין אבל בהעדר כל מה שציינתי זה לא זה,
לכל אחד זה אישי ומה שעושה לי לא בהכרח עושה לך וכו'.
גם אני מצפה בקשר עם גבר לאהוב ולהתגעגע אליו אבל מסוחררת אני לא בטוחה -אולי בגלל שבגילי יותר שקולים ופחות מתלהבים,אולי.

 

[עדי862]

אני חושבת

שכדאי לך לנסות לזרום עם הקשר, לפעמים יש תקופות כאלה ותקופות כאלה..
אם את רואה שזה לא זה תקופה ארוכה - אל תישארי שם סתם.
אבל גם אל תוותרי מהר מידי.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

רגשות חשוב לתת ולבטא באופן אמתי, כמו שהם וכמו שבדיוק מרגישים אותם. אז הם משפיעים הכי טוב. אהבה זה לא התרגשות ופרפרים, אלא מה שחשוב הוא פיתוח מערכת היחסים של הערכה, דאגה ועניין רגשי משותף. למדי לאט להכיר את בן זוגך בתכונותיו האמתיות, ולאהוב אותו באופן אמתי דרך זה. תני לו מלים יפות וכנות ומעשים יפים וכנים. הקשר יתפתח לאט למה שצריך.