תהיות ומחשבות...
אז אני עדיין לא סגורה על עצמי האם אני באמת א מינית או פשוט לא פגשתי את הגבר הנכון.
אבל בעיה קצת אחרת.
תיכון, צבא, לימודים, כמה עבודות...
רק בתיכון היו לי ממש חברים שנפגשתי איתם ויצאתי איתם.
כל פעם שעברתי מסגרת לא נשמר הקשר.
כרגע בעבודה יש חברים אבל לא כאלה שמדברים איתם אחרי העבודה או ניפגשים.
וזה דיי מתאים לי.
לא בא לי להיפגש עם אנשים כל הזמן.
בערב אחרי העבודה בא לי לשבת בבית בשקט.
ובסוף השבוע גם בדרך כלל בא לי לא לעשות כלום.
וזה לא עצוב לי בכלל. להפך, כשאני כל הסופש עסוקה זה מעצבן אותי וגורם לי להרגיש כאילו לא נחתי בכלל.
אבל פעם בשבועיים-שלושה בא לי לצאת לאנשהו אבל אין עם מי.
אז יוצאת לדייטים.
דייט אחד, שניים, שלושה ונפרדים.
אחרי חודש שוב דייט עם מישהו.
אשמח למצוא חברה שרוצה להיפגש פעם בשבועיים/חודש ולצאת למסעדה או סרט או משהו דומה.
אני גם חלא מסתובבת במקומות שבהם אני יכולה להכיר אנשים.
וגם ביישנית ולא יודעת איך ליצור חברויות.
אז אני עדיין לא סגורה על עצמי האם אני באמת א מינית או פשוט לא פגשתי את הגבר הנכון.
אבל בעיה קצת אחרת.
תיכון, צבא, לימודים, כמה עבודות...
רק בתיכון היו לי ממש חברים שנפגשתי איתם ויצאתי איתם.
כל פעם שעברתי מסגרת לא נשמר הקשר.
כרגע בעבודה יש חברים אבל לא כאלה שמדברים איתם אחרי העבודה או ניפגשים.
וזה דיי מתאים לי.
לא בא לי להיפגש עם אנשים כל הזמן.
בערב אחרי העבודה בא לי לשבת בבית בשקט.
ובסוף השבוע גם בדרך כלל בא לי לא לעשות כלום.
וזה לא עצוב לי בכלל. להפך, כשאני כל הסופש עסוקה זה מעצבן אותי וגורם לי להרגיש כאילו לא נחתי בכלל.
אבל פעם בשבועיים-שלושה בא לי לצאת לאנשהו אבל אין עם מי.
אז יוצאת לדייטים.
דייט אחד, שניים, שלושה ונפרדים.
אחרי חודש שוב דייט עם מישהו.
אשמח למצוא חברה שרוצה להיפגש פעם בשבועיים/חודש ולצאת למסעדה או סרט או משהו דומה.
אני גם חלא מסתובבת במקומות שבהם אני יכולה להכיר אנשים.
וגם ביישנית ולא יודעת איך ליצור חברויות.
