תהיה לגבי "עד מחר"

תהיה לגבי "עד מחר"

אני חושב ש"עד מחר" הופך לשיר מעל ומעבר כשמסתכלים עליו כעל תשובה ישירה ל"טיפה של אור". מילולית ממש. בעצם, ב"טיפה של אור" אביתר שר "עד מחר" לעצמו- זה יבוא, זה יבוא, זה יבוא, זה יבוא... גם ה"על זה אני חולם", דווקא בהקשר של חלום ממש, כמו השועלים שפורצים לכרם ומחבלים. יכול להיות, חוץ מזה, שכאן אפשר למצוא את ההסבר ל"עכשיו מגרד", שורה שאף פעם לא באמת הבנתי- כמו חוסר השינה, משהו שמציק ולא עוזב. אביתר שר את "עד מחר", בעצם, ממקום של- "הי, אל תדאגי, גם אני הייתי פעם רווק תל אביבי עם לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש" או, אם ניתן לאביתר בעצמו לדבר- "היינו פה כבר קודם בתפקיד הפוך". חוץ מזה, "ירח בים יעזור לסלק את החושך עם טיפה של אור", אסוציאטיבי לי קצת ל"אור זריחה", למרות שאני לא ממש מוצא מה אפשר ללמוד מזה. אולי כי אני לא לגמרי מבין את המשמעות של ירח בים. באופן מפליא אני חושב שדווקא השיר הזה, שבו אביתר לא מדבר על עצמו, הוא השיר שהכי משקף את סגירת המעגל של "לילה כיום"- אני כבר נמצא במקום שממנו אני יכול לומר לאחרים מה שאמרו לי פעם. וואו, משום מה אני מרגיש שעוד לא מיציתי את הקטע הזה. שוב אשוב אליכם עם תובנות נוספות
 

Frutapao

New member
../images/Emo29.gif בים - פרשנות שלי

לפי דעתי, זה די ברור: הים הוא מקום אינסופי, גדול עד אין קץ, ובלילה הוא מטיל אימה משתקת על מי שנמצא בו, כי הוא נבלע בתוך האינסוף החשוך, הטובעני עד מוות. ואז מגיע ירח, שהוא מאור שאמנם לא גורם להאיר את הארץ, אך נותן איזו אפשרות לגשש, לראות לאן הולכים וגם קצת מה יש מסביב. ובהקשר זה ראוי לציין גם את המשפט "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". המשורר מדבר על הרגשה של חושך, של בלבול והיבלעות באיזו תחושה של בדידות משתקת שכמעט מטביעה אותו ביאוש, ואז הוא מוצא איזו נקודה טובה להיאחז בה וממנה להתקדם הלאה, נקודה של תקווה, ירח בים החשוך שאורו המועט מסלק את החושך, תקווה שמסלקת את הייאוש. דרוש רק קמצוץ של תקווה על מנת לסלק ייאוש. (על מה הוא שר? על הדת? על אשתו? על ילדיו? על משפחה חדשה? על הכל גם יחד?) זו הפרשנות שאני מציע
 
אסימון חשוב נפל!

"כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם..." לא מתנות לעצמי. כשאני אצא מזה אני לא אהיה חשוב. אני אתחיל לחלק מתנות כמו "עד מחר".
 
למעלה