מבולבלת שלי...
תשמעי, כנראה שאת לא מבינה כמה את חשובה לי... לא יודעת למה....בעצם יודעת...יש לנו סיפור דומה... את קולטת שלא משנה שהיה לי קשה אותו יום...דאגתי לך... פחדתי שתלכי לי בלילה לבד...את יודעת מה קרה לי, אני לא יכולה להסתכן. מורני הייתה אצלי כדי שאני בעצמי לא אהיה לבד... את לא מפריעה לי, מפילה עלי מועקות שלך, ולא יודעת מה עוד.... אז אולי אני לא הכי חזקה לעיתים, אבל אני מתחשלת מהר... קשה לי לחשוב שאני לא מקשיבה לך... נכון, אני לא דברנית גדולה, לכן אני לא אוהבת טלפונים. אבל אני יודעת להקשיב...ומשתדלת כל הזמן.... מתוקה שלי...תרגישי חופשי...אני כאן בשבילך... אני די בקטע של להסתגר בבית עכשיו, אז קשה לי, אבל אני מקווה לצאת מזה חוצמזה...אני בסדר פיזית, רק קשה נפשית...אני מניחה שגם אצלך זה כך... מקווה שאת כאן לקרוא את זה... את יודעת, איפשהו בלב, אני מאמינה בקרן אור ששלחו לי...אני מאמינה שאני אצליח להשתחרר...בנות רבות כאן חושבות שעלי לצאת מאנורקסיה...מזה כבר יצאתי...אבל את יודעת שאני במשבר נפשי חזק בהרבה מהפרעת אכילה...לא הרבה מבינים מה אנחנו חשות בלילה כשלבד, ויש צורך עצום להיות יחד, לחבק, להחזיק יד, לנחם...אני יודעת מתוקה, אני מבינה...תראי מה עשו לי...באו להחזיק לי את היד...אבל עכשיו אני כבר לא רוצה, לא טוב לי עם זה, אז אני מסתגרת... אני צריכה בעצמי עצה...יש לך? אוהבת, ואת פשוט לא מבינה עד כמה... תגל
