תגידו..

[המזKירה שלך]

תגידו..

אולי יש לכם תרופה נגד געגועים ? כי אני לא ממש מצליחה לתפקד ככה..

 

[אני סתם אחת מהכפר]

תנסי..

אם יש לך בן זוג-תכתבי לו מכתב יפה ובו כל מה שאת מרגישה כשחושבת עליו ועד כמה את אוהבת אותו. ואם אין לך בן זוג-פשוט תני לזמן לעשות את שלו. בכל אופן,במידה ויש לך ואת מתגעגעת..זה באמת לא נורא..(צרות של עשירים)

 

[קרן אור של החיים]

אין תרופה,ומבחינתי-טוב שאין.

אני לא יודעת אם הסיפור שלי ינחם אותך... אבל היתה תקופה בחיי שלא היו בי געגועים. היה לי בן זוג שגר רחוק ממני והמצב היה כזה שכמות הפעמים שנתראה היתה תלויה בעיקר בי. לאחר תקופה חשתי שאין בי געגועים אליו, וזו היתה הבנה מאוד מאוד עצובה... מאז, אני שמחה כשיש לי אל מי להתגעגע וכשהגעגועים מופיעים

 

[המזKירה שלך]

צודקת..

לא הייתי רוצה לחוות קשר ללא געגועים.. אני אספר בקצרה את הסיפור שלי.. אני בעברי בגלל טראומה שעברתי לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי.. לא הרגשתי שום צורך או רצון במגע.. לא חיבוק, לא נשיקה.. כלום ! כשמישהו היה מנסה להתקרב הייתי דוחה אותו.. והעצוב הוא שככה הייתי עד גיל 22 ואני זוכרת שנורא קינאתי בסביבה שלי, בכל אלו שכן הפגינו רגשות אחד כלפיי האחר/ת ואני לא מדברת רק על קשרים רומנטיים.. עד שמישהו בא ושינה את זה, החבר הראשון שלי.. הוא זה שהצליח לשבור את "הקרח" למרות שאני מודה שגם היום, עוד יש לי על מה לעבוד.. געגועים זה בהחלט כיף, אני יותר ממסכימה איתך. הציפייה הזו לכל אותם רגעים איתו, התחושות הטובות שתוקפות אותך, הפרפרים.. כשאת יודעת שאוטוטו אתם מתראים, אני לא אחליף את התחושות הללו בעד שום דבר בעולם. אבל לפעמים כשהימים חולפים והימים הם רבים, רבים מדיי, זה קשה יותר, ולגעגוע מתווסף מאין תסכול נוראי.. שאת רק רוצה שיסתיים כבר, שאת רק רוצה אותו כאן לידך, גם אם זה לזמן קצר..

 

[קרן אור של החיים]

ברור, ועדיין, תחייכי.

כי את יודעת שזה "צרות של עשירים" וזה רק נסיבתי

 

[גבי 2006]

תעסוקה

לא לחשוב כל הזמן על האהוב אלא לעסוק בפעילות אחרת כמו כושר ולגרש כל מחשבה שעוברת בראש

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

נסי לעשות דברים שאת אוהבת ושמענינים אותך, מצאי לך תחביבים. חוץ מזה, השתדלי לשמור קשר ככל האפשר עם אהובך.