תשובה
טוב, אין לי כוונה לעת זו לפתוח ויכוח בלשני. אני נשאר בטענתי שלמלים אין קיום אובייקטיבי (כלומר אין להן "מהות-משמעות", או כל מונח מגוחך אחר שתבחר לבדות אד הוק) -- משמעותן היא בעין המתבונן. אני טוען שלמלה "הומופוביה" נוספה משמעות מעבר לסך חלקיה הלשוניים, ונתתי לכך את הדוגמא האובייקטיבית ביותר האפשרית. טענת: "אי[נ?]ך יכול לקחת [שתי] מילים להן יש משמעות ברורה ומוגדרת היטב לחברם יחד ולהוציא משהו אחר. פוביה היא פחד.. הומוסקסואל הוא.. ידוע. יחד הומופוביה היא הומו-פוביה ולא דבר אחר" זו טענה אבסורדית לחלוטין. המלה "פילוסופיה" היא "אהבת חוכמה", ואהבת חוכמה בלבד? מלים "מוגדרות היטב" יש רק במילון טוב, לכל היותר. למלים יש משמעות גמישה ומשתנה לאורך זמן, במידות משתנות בין מלים שונות. אין למלים "מהות-משמעות" יחידה ונצחית, למלה אחת יכולות להיות אלף משמעויות (כמו המלה set באנגלית). בעברית, מתוקף היותה שפה זומבית (חיה, מתה, נשתמרה רק בהקשרים סטאטיים מאוד במשך אלפי שנים, והפכה לישראלית בעת החדשה), אין מספיק דוגמאות, אבל ככל שאני יודע באנגלית יש עשרות דוגמאות למלים ששינו את משמעותן מלידת השפה אי-שם במאות ה-11-13 דרך שייקספיר ועד היום. לא רציתי לפתוח דיון בלשני אבל זיינתי בשכל די והותר. "שלושת האנשים שנדקרו שנה שעברה בירושלים לא נדקרו מתוך שנאה, אלא מתוך קנאות דתית או משהו בסגנון" אני נותן לחוסר-הביטחון שלך בטענה הזאת להעיד על העובדות. חוץ מזה, קנאות דתית ושנאה אינם מושגים סותרים, אלא במובנים רבים דווקא חופפים אחד את השני (במיוחד במקרה הנוכחי). צריך להסתכל מזרחה, ואז להסתובב נגד כיוון השעון 270 מעלות כדי לראות קנאות דתית שלובה עם שנאה צצה מכל חור. "מעולם לא ניתקלתי בביטוי הסתה נגדם בעיתונות הדתית ואף לא מצד ההנהגה הדתית." חיפוש של שניות בגוגל הקריץ את זה: http://www.nrg.co.il/online/11/ART/729/144.html אין לי ספק שכישורי הלהטוטנות שלך במלים יכולים להסביר לי כיצד אמירתו של הרב, שהומוסקסואלים הם "יותר גרועים מבהמות" (ושהם "יהיו לשפנים וארנבות" בגלגול הבא), היא אמירה שקולה ורציונלית, שהוא רק מצטט את המסורת ההלכתית ולכן אין בכך כדי להעיד על דעותיו בענייני הומוסקסואליות. בנוגע לשתי הפסקאות האחרונות: כיצד כבודם העצמי של הדתיים נפגע, אם המצעד לא מכוון אף אמירה נגדם, והוא לא נערך באזור שהוא דתי באופיו במובהק? לו המצעד היה נערך בשכונה דתית, או בכל אזור אחר בעל אופי דתי, והיו בו אמירות שהיו מכוונות ספציפית נגד הדתיים עצמם (ולאו דווקא נגד הדת ועקרונותיה), אז היה צריך למנוע את המצעד. כל עוד מסריו של המצעד לא מכוונים נגד אף אדם ספציפי או קהילה ספציפית, אלא כנגד מערכת חוק וממשל שהיא חילונית במהותה, וחברה שאינה דתית באופיה, אין לאף אדם זכות למנוע את המצעד, כי המצעד לא פוגע באף אחד באופן ישיר. המצעד הוא הבעת מחאה (וגאווה) לגיטימיות מאין כמוהן.