תגידו...

[טופז2]

דמויות המופת של התורה

היו אבות שחיו בעולם הזה ולא ספונים בבית מדרש. לא הוגה דעות כלשהוא שספון אי שם ויכול להרשות לעצמו לנסח כללי מוסר מוחלטים. ולפעמים נצרכים לוותר על ערכים מסוימים לשם קיומם של ערכים אחרים. אז, נכון, שיעקב בהדרכת אמו הטעה את אביו. אבל רבקה אמנו..הכירה את שני בניה, ונראה שהיתה סבורה שיש ללמד את יעקב דרכי רמיה כדי שלא יפלו הברכות בחלקו של עשיו (= הגונב את דעתו של יצחק הסומא). ויעקב שלמד את תורת הרמיה מאמו, נזקק לעורמה הזו אח"כ במאבק האכזרי עם לבן. לפעמים, נזקקים לשיקול דעת מוסרי = להכריע נכון בין ערכים שונים עפ"י הערכה של המציאות המשתנה, ולדעת לשקול את שיקולי הערכים השונים.

 

[טופז2]

לדוגמא

חיי אדם הם ערך מקודש אבל לשם הצלת חיי אדם מותר לחלל שבת. אבל גם ערך זה אינו מוחלט .. הוא נדחה מפני ערכים חמורים יותר כמו: עבודה זרה, שפיכות דמים..

 

[אלי ו.]

רצפה בת איה

כדי להפיס את הגבעונים דוד מסר שבעה מצאצאי שאול כולל שני בניה של רצפה בת איה לגבעונים שהרגו אותם והוקיעו את גופותיהם על החומה. בתגובה האישה הזו פשוט עשתה הפגנת יחיד שקטה ליד הגופות של ילדיה ושאר צאצאי שאול על החומה. היא ישבה לידם חודשים ארוכים וגירשה את עופות השמים מעל הגופות. שמואל ב כ"א ח וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים. י וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת-אַיָּה אֶת-הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל-הַצּוּר, מִתְּחִלַּת קָצִיר, עַד נִתַּךְ-מַיִם עֲלֵיהֶם, מִן-הַשָּׁמָיִם; וְלֹא-נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, וְאֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, לָיְלָה. יא וַיֻּגַּד, לְדָוִד, אֵת אֲשֶׁר-עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת-אַיָּה, פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל. יב וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיִּקַּח אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת-עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מֵאֵת, בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד--אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית-שַׁן, אֲשֶׁר תלום (תְּלָאוּם) שם הפלשתים (שָׁמָּה פְּלִשְׁתִּים), בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל, בַּגִּלְבֹּעַ. יג וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל, וְאֶת-עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים. יד וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹת-שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן-בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע, בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, וַיַּעֲשׂוּ, כֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ, אַחֲרֵי-כֵן. {פ}

 

[בּטטה קרה]

שלוימה

תמיד הצטייר לי כאחד עם נימוסים טובים, פותר בעיות בנועם (למשל מציע לחתוך ילד לשניים), מכניס אורחים ללא הפלייה על רקע גזע מין וגודל החרב, חובב טבע (כורת את כל העצים באזור כדי שיהיו לידו קרוב בארמון)... ועוד ועוד

 

[שפם המקובלים]

קראת את "אלוהים יודע"?

מאת ג'וזף הלר? דוד מסביר שם ששלמה היה הטיפש בין ילדיו, והוא באמת רצה לגזור תינוק לשנים- וייתכן שהוא צודק.

 

[תרנגולת ערומה]

כי בין דברי חכם, ובין דברי טיפש

כאילו אין הבדל-הבדל בכל זאת יש! (אלתרמן, שלמה המלך ושלמי הסנדלר, באותו עניין בדיוק)

 

[יוסי ר1]

האמת, הייתי בוחר, כמו אלי ו, את

רצפה בת איה. אבל מה לעשות שהתנ"ך בחר במקומי את בני רואבן וגד כאנשים תרבותיים: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם--תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים" (במדבר ל'ב י'ד). אגב, מקובל בפרשנות מסורתית להציע משמעות למילה על פי המופע הראשון שלה בתנ"ך. ומה לעשות, שהמילה תרבות לא יוצאת טוב במופע הראשון שלה בתנ"ך?...

 

[תופס עוגב]

טוב אצלי זה ברור לא? מין ברירת מחדל

 

[mucool2]

*סוג של

 

[שבולת ירוקת העין]

עזרא הסופר

גם איש ספר (הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא-סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה) גם איש מעש (וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד-יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי) גם דואג לעתידו התרבותי של העם (י וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַתֶּם מְעַלְתֶּם, וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת--לְהוֹסִיף, עַל-אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. יא וְעַתָּה, תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם--וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ; וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וּמִן-הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת) גם מתעמת עם תחמנים (וַיַּעֲנוּ כָל-הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ, קוֹל גָּדוֹל: כֵּן כדבריך (כִּדְבָרְךָ) עָלֵינוּ, לַעֲשׂוֹת. אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים, וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ; וְהַמְּלָאכָה, לֹא-לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם--כִּי-הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ, בַּדָּבָר הַזֶּה) וגם יודע ארמית

 

[אפרתקומי]

גם בחירה נפלאה

וגם קישור נ-פ-ל-א. על תשובה משלי, אני אחשוב בשבת. שלום.

 

[איזיקו]

שאלה יפה.

אחשוב עליה במהלך השבת. בינתיים, ככה בשלוף - בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. "...וידבר ה' אל משה לאמר. ראה קראתי בשם, בצלאל בן אורי חור בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשׁב מחשבת, לעשות בזהב ובכסף ובנחשת. ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ, לעשות בכל מלאכה" (שמות ל"א).

 

[שפם המקובלים]

אלישע הנביא.

בניגוד למורו ורבו אליהו שהורה להרוג את 400 נביאי הבעל, אלישע לא הורה להרוג אף אחד. הוא אפילו לא ביקש מאלוהים להרוב את הילדים המעצבנים שצעקו לו "עלה קרח"- אלוהים שלח שתיים דובים מן היער לעשות את העבודה. ודרך אגב, יש לי מועמדת חדשה לשאלה הגדולה על החיים, היקום וכל השאר: כמה ילדים הרגו שתי הדובים שיצאו מן היער?

 

[mucool2]

דוד המלך

 

[החטא והשופטת]

איפה?

 

[mucool2]

בתנ"ך, כאילו דא?

 

[החטא והשופטת]

../images/Emo31.gif ליכלכת, אדון תושייה!

ד ו ר ו ת י

 

[mucool2]

../images/Emo8.gif

ידעתי שזה ציטוט מהגשש, אך לצערי הרב לא זכרתי אותו במדויק (ובשביל דברים כאלה בדיוק יש

ד ו ר ו ת י). לצטט את הגשש בלי לדייק בכל תו ופסיק נחשב בחוגים מסוימים לחילול הקודש, ואני כמובן מתחשב ברגשותיהם של חוגים אלה.

 

[D o r o t h y]

אצבע אחת מבת-שבע

 

[mucool2]

זהו!