וואו... אין לי מה לומר חוץ מאשר
לשלוח לך מכאן
. אני קצת מבינה איך את מרגישה, כי כשנפרדתי מהחבר הקודם שלי, גם מצבו הנפשי היה די קשה, לא הגענו לכאלה מצבים, אבל הרבה ריקושטים מזה הגיעו אלי, ואני הרגשתי כמו הבן אדם הנוראי ביותר בעולם שגרמתי לו להגיע למצב כל כך קשה. כמובן אגב, שזו לא אני, הפרידה ההיא היתה צריכה לקרות (ובדיעבד עשתה טוב לשנינו, גם לו לאחר שהוא התאושש), וגם במקרה שלכם אותו דבר - למרות תחושות האשמה שיש לך, את יודעת שזה בעצם לא אשמתך, כל אדם מגיב אחרת למצבים קשים, והעובדה שלאורי כל כך קשה, עד כמה שהיא מכמירה את הלב וכואבת, לא יכולה לגרום לך לסגת מהחלטה נכונה שעשית. אבל מאוד טבעי ומתבקש להרגיש כך למרות זאת. ולכן אין לי מה להוסיף - רק לקוות שתהיי חזקה ותצליחי להתמודד עם הקושי.