תגידו,

[Walk Two Moons]

תגידו,

מה המקום שאביתר תופס בחיים שלכם? כלומר, אני שומע ואוהב הרבה אמנים ולהקות, אבל לא בפורומים של כולם אני כותב, ולא את הפורומים של כולם אני מנהל, יש רק אחד כזה. אני קונה הרבה דיסקים והולך להופעות רבות, אבל רק לאמן אחד - מקסימום לאחד וחצי, אם אצליח לשכנע את סופר הצללים העקשן הזה - אני אקדיש פרק בביוגרפיה שלי. אני מצטט אמנים רבים אבל יש אחד שמצוטט יותר מכולם, רק אמן אחד עד כה - מקסימום אחד וחצי, אם אצליח לשכנע את האגו העקשן הזה - גרם לי לבכות, רק אמן אחד גורם לי להרגשה דומה לגעגוע כשאני שומע אותו אחרי הרבה זמן שלא, והמילים של אמן אחד בלבד גורמות לי לאימפקט כמעט זהה בליווי המוזיקה ובלעדיה. ולא רק אמן אחד, אבל אמן אחד במיוחד, גורם לי לשוב אליו שוב ושוב גם אחרי שנדמה לי כאילו מיציתי. (כתבתי פה עוד שורה, אבל הרגשתי שזה מתחיל להיגרר ל - ויהיו שיגידו, מגיע לשיאים של - פלצנות. מעניין אותי לדעת איך זה בשבילכם. עוד זמר שאתם אוהבים, תחנת תרבות בחייכם, משהו מעבר לזה? לחוות דעתכם אודה. בברכת שבוע טוב, אנוכי.)

 

[פליצי קפיצי]

אני לא חושבת שאני יכולה לספק תשובה מספיק טובה

מהסיבה הבאה: רק עכשיו אני התחלתי לשמוע את אביתר. אני עוד לא יודעת מה הוא בשבילי, "סטוץ רגעי", או שאולי תהיה לי איתו "מערכת יחסים ארוכת טווח" בתור שומעת, בתור קהל. יש כאן הרבה אנשים שיש לי קנאה אליהם, כי הם מאוד מסורים לאביתר. תמיד אחרי סיכומי הופעות שאני קוראת כאן, אני מרגישה צביטה כזאת בלב של הקנאה הזאת. אני לא חושבת שהקנאה הזאת היא רעה. היא קנאה שבאה ממקור טוב של פרגון, וגם של שאיפה מאוד גדולה. הייתי גם רוצה להגיע למקום הזה, של לבכות ולהתרגש ולהסחף ומקומות האלו שאנשים כאן בפורום מגיעים אליהם משמיעה של שיר של אביתר. יש דברים שאני יודעת שאני חוזרת עליהם הרבה פעמים כאן בפורום, אבל זה מה שאני מרגישה. אני עוד לא מכירה את אביתר מספיק. אני עוד לא יודעת את כל המילים של השירים בעל פה. אני עוד לא חקרתי את כל השירים שלו לעומק. היו הרבה אמנים בערב שחשבתי שהם כל חיי, ועכשיו הם רק תחנת תרבות (כמו שאתה קורא לזה) בחיי. אני חושבת שהתקופה של השנתיים-שלוש האחרונות של חיי, סימלו בשבילי משהו מאוד גדול. משהו שאני אזכור להרבה זמן. כל האמנים ששמעתי בשנתיים-שלוש נצרבים אצלי חזק במוח, כי הם עזרו לי לבנות את מה שאני. הייתי מאוד רוצה שאביתר יסמל משהו מאוד גדול בי. שזה לא יהיה רק משהו רגעי. אני נורא רוצה לאהוב את אביתר. נורא נורא רוצה. זה לא שאני מכריחה את עצמי או מנסה בכוח לאהוב, אני אוהבת, אני פשוט רוצה... רוצה יותר. רוצה להרגיש מה שאנשים ששומעים את אביתר מרגישים. אני רוצה להרגיש חלק מהדבר הגדול הזה. זה לא בקטע של... כמו שכתבתי אז, "להיות אחת מהחבר'ה". אולי זה קצת "לחץ חברתי", אבל אני חושבת שהפורום הוא משהו שעוזר לי לבנות את זה. גם אם אביתר יהיה משהו חולף, אני לא חושבת שזה יהיה לנצח. בטח תהיה לי את התקופה הזאת שאני שומעת רק את אביתר, וטוחנת כל שיר ושיר בדיסקמן, קונה את כל האלבומים ושומעת את הכל בלופים, ויהיה לי סוג של "קראש" עליו ואז... תהיה התקופה שאני אשמע את אביתר פחות ופחות. אבל אני יודעת שכשאני אחזור לשמוע, זה יכה בי במין "בום" שכזה. שפתאום אני אבין, "איך לא שמעתי אותו כל הזמן הזה? מה חשבתי לעצמי?" ואני אתרגש מחדש ואגלה את אביתר מחדש. גם בשביל לנהל פורום צריך מספיק ידע על האמן, ואין לי את הידע הזה על אביתר. זה משהו שצריך ללמוד במשך הזמן.

 

[shoham95]

המ.

אני אוהבת עוד הרבה אמנים, אבל תמיד אביתר זה ה- אמן בשבילי. אולי זה קשור לזה שהוא תחילת הדרך. שהתחלתי באמת להתעניין במוזיקה בזכות אביתר. בזכות המוזיקה שלו. ואולי זה בגלל שאת המוזיקה של אביתר אני הכי אוהבת בעולם. ואביתר זה האמן שאני הכי מעריכה בעולם. כן, זה בגלל זה, אני מניחה. אז אני חושבת שאביתר הוא לא עוד סתם זמר שאני אוהבת, או תחנת תרבות, או משהו כזה, אלא הרבה מעבר לזה.

 

[מיטלס1]

אני לא כל כך מרגישה טוב אז אני אשתדל לנסח את

עצמי בבהירות. בגדול אני טיפוס מאוד טוטאלי. זאת אומרת שבדרך כלל אם יש אמן כלשהו שאני אוהבת אז למשך תקופה ארוכה אני שומעת רק או בעיקר רק אותו. היו לי הרבה אמנים שבעבר ממש אהבתי והייתי קונה את כל הדיסקים שלהם ונכנסת לפורומים שלהם בקביעות, הולכת להופעות וכדומה.... אבל עם אביתר אני יודעת ומרגישה שזה שונה. תמיד ידעתי מי זה אביתר בנאי ואיזה שירים הוא שר אך אני מודה ומתוודה מעולם לא הענקתי למוזיקה שלו יותר מידי תשומת לב והמוזיקה שלו תמיד חלפה לידי. עד שלפני שנה וחצי הייתי בהופעה שלו ביום הסטודנט בבאר שבע ופתאום הרגשתי משהו שמעולם לא הרגשתי בהופעות מין התרגשות מוזרה שכזאת, תחושה אלוהית. כל ההופעות הקודמות שהייתי בחיי היו בדר"כ של אמנים שאפשר להגיד "הערצתי" ומשם נבעה ההתרגשות בהופעות שלהם פחות מהחיבור האישי שלי למוזיקה שהם עושים. ואני זוכרת שבאותה הופעה, לפני שנה וחצי, נשארתי להופעה כי באמת רציתי לתת צ'אנס לאביתר ורציתי להיפתח למוזיקה שלו והגעתי ממקום יותר בוגר. אפשר להגיד שה"קראש" הרציני שלי עם אביתר התחיל לפני חצי שנה. משום מה פתאום מאמצע שום מקום החלטתי שאני רוצה לשמוע את כל השירים שלו. עד לפני חצי שנה הכרתי בעיקר את האלבום הראשון שלו אבל גם בצורה לא מעמיקה ואת השירים שאז היו חדשים מלילה כיום יאיר שחרשו עליהם ברדיו. וככה לאט לאט גיליתי את היופי והפשטות והמורכבות גם יחד שבמוזיקה שלו. מה שאני מנסה להגיד זה שסיפור האהבה שלי עם אביתר לא היה סיפור אהבה ממבט ראשון וגם לא התחיל כ"בום" ולכן אני יודעת שהוא גם לא יגמר ככה ב"בום". כרגע אני נמצאת בתקופה שאני מקשיבה רק לשירים של אביתר ושל מאיר בנאי. אבל ברור לי שיבוא יום ואני אקשיב פחות ופחות. אבל אנ יודעת שאני בסופו של דבר תמיד אחזור למוזיקה שלו. כי הוא באמת עשה לי מה שאף אמן אחר לפניו לא עשה. אני מרגישה שהשירים שלו מדברים עליי, אני מרגישה ממנו את הכנות והפשטות. מה שלא הרגשתי עד עכשיו מאף אמן אחאר שאהבתי. וואו חפרתי אבל הייתי חייבת לפרוק את זה.... שבוע טוב!

 

[כל בוקר קצת]

נראה לי שזה די ברור מכל החפירות שאני כותבת פה

כל אמן שאני שומעת, לתחושתי, דורך על מקום אחר בנפש וממלא צורך אחר, אבל נראה שאיתו זה תמיד הכי עמוק, הכי כואב, הכי מרגש, הכי משמח, הכי נוגע, הכי אמיתי. הוא גרם לי לעשות את הדברים הכי משוגעים כדי להגיע להופעות, הוא הביא להכי הרבה החסרות פעימה, הוא היחיד שבגלל אלבום שלו שיצא התקשרתי לתו השמיני אחת לעשר דקות בערך כדי לבדוק אם כבר הגיע, וכשהגיע רצתי כל הדרך ברגליים כושלות ואני בכלל שונאת לרוץ, היחיד שבאמת מעניין אותי לשמוע כל שיר נידח שהוא אי פעם הוציא או לא הוציא, היחיד שאני זוכרת באובססיביות תאריכי הופעות שלו שהייתי בהן וסתם פרטי ביוגרפיה זניחים, הוא זה שמההופעה הראשונה שלו התחלתי את ספירת ההופעות הכללית שלי ומהיכנסו לחיי מבחינתי התחלתי לשמוע מוזיקה באמת. אה, וגם היחיד כנראה שאני מסוגלת לשרוד בניהול הפורום שלו 5 שנים so far, דרך בגרויות ומכינה וצבא וסתם תקופות מטורפות, ומי יודע כמה מחכות.

 

[אביטל132]

../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif