תגידו.......

[nycny]

תגידו.......

מה העניין עם כל האותיות הסופיות? מה הטעם? ולמה דווקא ם ך ף ץ? למה לא ט סופית? תודות

 

[גנגי]

בכל השפות השמיות

יש אותיות סופיות בכל צורות הכתב, וגם בהן זה לא בכל האותיות, רק בחלקן.

 

[גרי רשף]

אותיות כִּמְנפֵּ"ץ../images/Emo22.gif

אותיות כמנפ"ץ הן האותיות הסופיות (למי שמתקשה להיזכר). אני רק יכול לנחש שלתפארת הכתוב, נהוג היה פעם לעצב את האותיות באופן שונה בסוף המילה, אך אין לי הסבר מדוע שרדו דווקא אותיות אלו. אולי כדאי לשים לב שבשפות אירופיאיות הנוהג הוא הפוך: יש להם מערכת כפולה של אותיות- קטנות (Italics) וגדולות (Capitals) שראוי לקרוא להן ראשיות. האותיות הראשיות מופיעות בראש מילה (ולא בסופה כבעברית). כמובן שלא תמיד האות הראשונה היא ראשית, ובניגוד לעברית- לכל אות יש מקבילה כזו; אבל ההבדל מעניין. בעברית גם יש מערכת כפולה של אותיות- כתב ודפוס, אלא ששימושיהן שונים: כתב לכתיבה ביד, ודפוס להדפסה. ברשימת הפונטים העבריים, כל הפונטים הם מדרך הטבע של אותיות דפוס (למעט גוטמן). עדיין מקובל שתלמידי כיתה א´ מתחילים ללמוד קרוא וכתוב בדפוס, ורק בסוף השנה עושים הסבה לכתב, ולא ברור לי הנימוק הפדגוגי לכך.

 

[גנגי]

יש דווקא היגיון בכך -

מפני שהכתב העברי המרובע התפתח מכתב יתדות (מה שמסביר את הכיוון - מימין לשמאל), והכתב העגול הוא התפתחות מאוחרת יותר (כשכבר כתבו בדיו). ילדים מתחילים כמו שהכתב התחיל: ידם אינה די מיומנת כדי לצייר צורות עגולות, קל להם יותר עם צורות רבועות, נוקשות ופשוטות. רק משהם מסתגלים לאופן החזקת כלי הכתיבה הם יכולים להתקדם לכתב עגול. אבל שאלה אחרת שקשורה לזה היא מדוע מתחילים בבי"ס לכתוב בעיפרון, ורק בכיתה ו´ עוברים לעט. לימור, יש לך הסבר (למען השם בלי ההמנון)?

 

[גרי רשף]

יש עט לכל דבר!../images/Emo22.gif

..או שאולי יש את חפירה לכל דוור? כנראה שבאיזה שלב הם מכתתים עפרונותיהם לעטים. מכיוון שאת חפירה היא בנקבה ועת (זמן) אף היא בנקבה, יש הטועים לחשוב שעט כתיבה אף הוא בנקבה וזו כמובן טעות. עט כחול, עט ירוק וכו´. אם מישהו יאמר ´עט כחולה´ אנו נעשה מעצמנו אהבלים ונעמיד פנים שהוא אמר ´את כחולה´..

 

[דניעל]

דוקא שמעתי הרצאה שנתנה מרפאה בעיסוק

והיא אמרה שילדים לומדים קודם לצייר עיגול ורק אחר כך משולש, והצורה הקשה ביותר לציור היא ריבוע, אותו לומדים אחרון. כלומר - הצורות העגולות קלות יותר לציור מאלה עם הקווים השבורים.

 

[CleverChap]

בנוגע לכתב העגול....

בכתב העברי העתיק לא היו רק צורות שבורות, אלא גם עגולות דוגמת האות ט´, שהיתה מסומנת בעבר בצורת עיגול ובתוכו X

 

[zimes]

אני חושבת שקודם לומדים לקרוא

וזה קל יותר בדפוס. לגבי העפרון - אני חושבת שזה בגלל הטעויות - לעפרון יש מחק. ואם היו "מעבירים אותי לעט" רק אחרי שהיו נגמרות לי הטעויות, זה לא היה קורה לי עד היום.

 

[rutile]

קדם ללמד כתב עגול!

אנחנו דווקא לימדנו לכתוב קדם כתב עגול ,וזאת בהמלצת מרפאות בעיסוק. נכון שלמדו לקרוא את הדפוס, אבל לא צריכים ללמוד לכתוב אותו. והולאי שהיו משנים עוד דברים בהתאם להגיון...

 

[עגנון]

מנצפ"ך

חז"ל דננים בתלמוד במסכת מגילה מאימתי קיימות אותיות מנצפ"ך והאם בלוחות הברית היו אותיות מנצפ"ך, ומגיעים למסקנה שנביאים יסדום. בכל מקרה מנצ"ך כאותיות סופיות לא היו לפני בא הכתב האשורי שהנהיג עזרא הסופר. וייתכן שחידוש זה הובא מבבל.

 

[אייתלאדאר]

כי הן היו קודם! הסופיות, זותומרת.

עד כמה שידוע לי: האותיות הסופיות, דווקא הן שהיו בשימוש קודם: ך,ם,ן,ף,ץ. האמת ש"ם" מעט חריגה פה, אבל לא לגמרי. מה מייחד אותן? הקו הארוך כלפי מטה, או במקרה של "ם" - הסגירות. כשאתה כותב בחרט על סלע, כל אות קשה לחציבה כמו כל אחת אחרת. אבל כשאתה עובר לכתיבה "שוטפת" יותר, בדיו למשל, לא נוח לכתוב אות כמו "ך" באמצע מילה. ואם התחלת מלמעלה, הקצה התחתון נוטה באופן טבעי לעבר האות הבאה. כך, במקום לכתוב "אןשים", נטה חלקה התחתון של ה"ן" לעבר ה"ש", ונוצר "אנשים". וכך נוצרו הצורות הלא-סופיות של האותיות ךןפץ. אשר ל"ם", אני יכול רק להניח ש"מ" היא צורה לא-סגורה של "ם" - להתחיל את "ם" קרוב לפינה השמאלית העליונה, ולא לסגור אותה בסוף כשמגיעים לפינה השמאלית התחתונה אלא לעבור לאות הבאה, בשטף. זהו ההסבר ששמעתי לפני הרבה שנים, ואיני זוכר ממי. ייתכן מאד שבאחת התכניות של ד"ר אבשלום קור.

 

[אייתלאדאר]

תוספת (תיקון טעות)

כשאתה חוצב אותיות בסלע, אין זה נכון שכל אות קשה לחציבה כמו חברתה: הרבה יותר נוח לחצוב צורת "ן" מאשר "נ": שתי מכות פטיש לעומת שלוש. כך גם "ך", "ץ" ו"ף". בכל מקרה, מכת פטיש אחת וקו אחד פחות. מה שמחזק את הסברה שהצורות הסופיות הן הקדומות.

 

[einat-z]

אבל מה עם "ק"?

וחוץ מזה, ההסבר שלך מתאים לי למעבר לכתב (בניגוד לדפוס), ואילו נ באמצע משפט, גם באותיות דפוס, "נוטה שמאלה".