שלקחתם את מה שקורה ב"לחיי האהבה" יותר מידי ברצינות?ששכחתם לרגע שזו סדרה וכולם שחקנים,שממש נכנסתם לתוך העלילה,בכיתם בקטעים העצובים,שמחתם בקטעים השמחים וכו´?
לא ששכחתי שזה רק סדרה אני לא עד כדי כך מעופפת אבל כשמאיה וגידי התנשקו בפעם הראשונה (וואי זה היה כזה מזמן.........) אז הייתי על סף דמעות משמחה כמובן.... ואיך לא בשניות האחרונות של הסדרה, בכיתי ממש גם מעצב שזה נגמר וגם משמחה בשביל (איך קראו להם תזכירו לי?.....) סתם, רונה דורון ומאיה.
הייתי מדברת לטלוויזיה כאילו בקטע שמישהו הלך לספר למישהו אחר משהו הייתי אומרת לטלוויזיה: "לא! אל תספר לו" וכל מני כאלה.. וגם כמובן היה לי קטעים שאמרתי: "איזה חתיךךךךךך" על גידי.. וגם שבכיתי בפרק האחרון..
לקחתי שם הכל ברצינות וגם כל דבר שקרה במציאות אמרתי "היי זה כמו שהיה בלחיי האהבה כש...". חברות שלי כבר כמעט רצחו אותי כל דבר קישרתי לסידרה. ובקשר ללשכוח שזה רק שחקנים זה קרה לי עם עומר ברנע. אני לא סובלת אותו עד עכשיו בגלל איך שהוא התנהג בסדרה. הוא היה כזה מניאק ואני לא יכולה להסתכל עליו מרוב עצבים. ובפרק האחרון בכיתי במשך כל הפרק והמשכתי עוד איזה שעה. זה היה גם שמח גם עצוב וגם מרגש......
לי זה קורה בהרבה סדרות,לא רק ב"לחיי האהבה".פעם אחת ראיתי משהו ונשארתי עם זה אחר כך כל היום,כאילו זה קרה במציאות.... וגם אני לא סובלת את אבנר וגם את עומר ברנע לא חבבתי אף פעם,בלי שום קשר לסדרה.
