אצלינו היא עדיין בתפקיד (סוג של...)
לגדולה נפלו כבר ארבע שיניים (היא אוטוטו בת 7) ונוצרה מסורת של חילופי מכתבים בינה לבין פיית השיניים (קוראים לה ג'וליטוז).
אחרי השן האחרונה, נעמי מצאה את השיניים שלה, והבינה (או יותר נכון, איששה את חשדותיה) שאני היא פיית השיניים שלה...
אז הסברתי לה שזה חלק מהתפקיד, ושההורים שם פיות השיניים של הילדים שלהם
למה התחיל הכל?
האמת שלא הקדשנו לזה יותר מידי מחשבה- כשנפלה השן הראשונה של נעמי הרבה מחברותיה כבר זכו לביקור של פיית השיניים, וגם אחת הגיבורות הספרותיות האהובות על נעמי (פינקלישייז, אם מישהי מכירה) הייתה בעניין- ככה שזרמנו עם הסיפור. לא דאגתי מהתוצאות- ידעתי שבבוא היום נעמי תגלה את האמת, ומאחר והיא ילדה חכמה- זה לא יפגע בה, וכך היה.
במקרה שלנו, מעבר לכך, אנחנו חיים בחברה שבה דמויות דימיוניות (סנטה קלאוס, איסטר באני) לוקחות חלק משמעותי בחיי הילדים, והילדים שלנו נותרים מחוץ לסיפורים האלו... היה נחמד שהיה להם משהו משותף "להאמין" בו עם ילדי כתתם.