תגידו מה דעתכם

havakuk77

New member
תגידו מה דעתכם

אחרי שקראתי את מה שכמה אנשים כתבו על אנשי הארון (אגדה שהיתה באמת), ובהתחשב בכך שבאופן מסתורי החבר הטוב ביותר שלי כאן הוא גיי (וגם כוסון, אבל מאד תפוס ונאמן כמו כלב), אני מתחיל במחשבות אולי כדאי להתחיל לנשום את האוויר הצח שבחוץ. כמובן שבגילי זה כבר לא כל כך פשוט - כנראה שהייתי צריך לעשות את זה לפני עשר שנים או משהו כזה - אבל בכל מקרה, אולי כדאי לזוז בכיוון. מה אתם אומרים? לעשות את שיחת ה"לא-יהיו-לך-נכדים-ממני" בטלפון? זה לא עלול להכניס הורים (ליברלים ככל שיהיו) להלם מוחלט בלי יכולת להגיב? או שעדיף לחכות את שאגיע לארץ, בשאיפה עוד ארבעה-חמישה חודשים? אגב, עכשיו אני רואה למה להתרחק מהארץ והמשפחה זה דבר טוב - לפחות אני מצליח לחשוב כאן על מה אני באמת רוצה וצריך, ולא רק על "מה יגידו".
 

odedee

New member
בגילי?

הלכתי לבדוק את דף המשתמש שלך שמא מדובר בבן 50... אתה בן 27, למען השם
. לא כולם יוצאים מהארון בגיל 15. וגם אני בגילך עדיין הייתי בארון, וזה עבר לי ממש קצת אחר כך... קצת קשה לייעץ לך איך לעשות את זה כשלא מכירים את ההורים ואותך: יציאה מהארון היא אקט מאוד אישי ואינטימי ומה שנכון לאחד לא נכון לאחר. איך אתה חושב שההורים שלך יגיבו?
 

eig

New member
תשאיר את הנכדים מחוץ לתמונה

כמובן שלצאת מהארון. אני תמיד בעד. ועם כל דבר, גם אם אתה אוהב פרפרים או ויגן, זה לא משנה תהיה אתה ותצהיר על זה. בעניין הנכדים יש לי יותר בעיה. זה מעין שיתוף פעולה עם סטריאוטיפים. אם אתה הומו זה משהו אחד ואם אתה לא רוצה ילדים זה משהו אחר. אני מכיר מספיק סטרייטים שעשו את השיחה שמהם לא יהיו נכדים, ולעומת זאת אני מכיר לא מעט גייז הורים לילדים. אם אתה לא רוצה ילדים זה לשיקולך, אבל לא הייתי מקשר את זה להיותך הומו. בכל אופן שיהיה בהצלחה. בהתחלה זה כואב, אח"כ יוצא החוצה וכולם שמחים, ופתאום איזה יופי......
 

ro99

New member
תן לעצמך זמן

קודם תתרגל לנשום את האוויר הצח שבחוץ, תלמד להכיר קצת את עצמך מחדש בגירסא המחודשת. ברגע שאתה מרגיש קצת יותר בטוח ונוח בעצמך, אז אפשר (אבל אין חובה) לבשר להורים. יציאה מהארון זה דבר שנהוג ועדיף לעשות בשלבים (השלב הראשון זה יציאה מהארון בפני עצמך) - עוברים לשלב הבא כשזה מרגיש נוח ונכון. תחליט איך הכי נוח לך לבשר להורים: בטלפון (מעין פנים אל פנים מינוס הרבה תקשורת לא-מילולית = תפריט די טוב לאי הבנות ול-escalation ודרמה מיותרים מצד אחד, ונותן לך הגנה ומסתור מצד שני), במכתב (לגמרי ללא תקשורת לא-מילולית, אבל גם נותן לכולם זמן לפני שמגיבים ואפשרות לחשוב טוב טוב מראש מה אומרים, לא תמיד קיים בלהט הרגשות בטלפון או פנים אל פנים), או פנים אל פנים (הכי אישי, הכי אנושי, אבל גם הכי מאיים בשבילך אולי?). זאת לא החלטה קלה, ורק אתה יודע כי הם ההורים שלך ולא שלנו. מה שחשוב הוא שתכין את עצמך היטב מראש, במיוחד לכל השאלות והפחדים שאתה משער שהם יזכירו. וממש אין צורך למהר. אולי האתר שאני מצרפת יעזור לך.
 

ro99

New member
רק אותך הייתי מחייבת! ../images/Emo3.gif

מליון דולר!
 

havakuk77

New member
תודה על העצות

קודם כל, אני לא בן 27 - השארתי את ברירת המחדל של תפוז (1.1.1980)
מצד שני,30 זה לא כל כך הרבה יותר מ-27. דבר שני - כתבתי "הורים" אבל הכוונה היא, כמובן, אמא. אבא מחוץ לתמונה. יותר קל - צריך לעשות רק חצי מהעבודה הלא נעימה. אני מניח שאחי יהיה בסבבה, אמא שלי תהיה בסדר רק עם הרבה דמעות (זה לא שהיא תנדה אותי מהירושה. בעצם, זה לא שממש יש ירושה). האמת, אני חושב שהיא חושדת כבר הרבה זמן. כבר יצאו לה משפטים כמו "אתה חייב לפתח מערכת יחסים זוגית, לא משנה אם אשה או גבר". נשמע מקסים וליברלי, אבל אני לא בטוח שהיא באמת התכוונה לזה. בכל מקרה כנראה שעדיף בשיחה אישית ולא בטלפון. אני מאמין במגע פיזי כאמצעי מצוין להרגעת מתחים. החוליה החלשה היא אחותי השמרנית והקצת-היסטרית, שמאז שהיא התחתנה יושבת לי על הוריד ולא עוזבת, אבל שוב, עדיף שהיא תתעסק בבעלה ובילד. רו - אני חושב שאת צודקת, עדיף קודם כל שארגיש בנוח עם עצמי לפני שאני חושף את עצמי לחצי הביקורת. כנראה שהאיש הראשון שאני צריך לדבר איתו זה אותו חבר גיי.
 

bulllli

New member
מה הבטן אומרת?

אינטואיציה במקרה הזה תעשה את העבודה הכי טובה!
 

havakuk77

New member
הבעיה היא שהבטן משנה את דעתה

בערך כל חמש דקות. וזה לא כולל ארוחות במסעדות מכסיקאיות גרועות. וברצינות, אין לי מושג מה אני רוצה. רעיונות רצים בראש ומפריעים לי לישון, אני לא מצליח לחשוב בצורה בהירה. אני מניח שרובכם עברתם את השלב הזה.
 

odedee

New member
כן, זה מוכר. מאוד...

ככה זה מתחיל - כשמצד אחד כבר נמאס וכמה אפשר להסתיר ולמה בכלל, ומצד שני, הפחד הלא רציונלי הזה. מתישהו הצד של "נמאס לי, מגיע לי יותר מזה" ינצח את הפחד. אל תלחיץ את עצמך. אצל כל אחד זה קורה בקצב אחר. ותאמין לי - בלי אנצ'ילדה, רק בוריטו.
 
למעלה