כבנאדם שהיה בפולין
במסע שכאמור צריך להיות הכי-מרגש-בחיים (סלחו לי שאני תוקע את זה סתם ככה, אבל באמת שיש הסבר..) - אני יכול להצהיר, ובגדול - שבכי זה לא מדד להתרגשות. מעבר-לכך, זה עניין של מה בכך. בסה"כ דמות מומצאת, בדיונית.. עוזבת את הסדרה, עצוב? אולי.. ומדוע? כי התמכרנו.. כי התרגלנו.. אבל זה האסקפיזם שאליו נכסנו כה בכוח, ואנו מזילים דימעה וירטואלית, מחסירים פעימה, מתמלאים צמרמורת בכל סנטמנטליות מינורית.. ולשם מה? אין מטרה. סתם. כמו שאני מתרגש בפרסומת של פלאפון.. ומי לא? בגלל המוזיקה.. היא שמעניקה לסיטואציה מעין נפח שלא קיים.. גם הוא וירטואלי. אז זה עניין של אפקטים.. אפקטים זולים, ולא יותר. לדעתי שאלה מעורפלת וסתמית.. אבל שיהיה.. באשר לברנדה, היא עזבה בלי ממש להיפרד.. עזיבה לא עזיבתית.. היה ממש דילוג מן הפרק האחרון של העונה הרביעית לראשון של העונה השישית - עם הנסיעה של ברנדון לוושינגטון כ-Student Body, והצטרפותה של קלי בעקבות ההיפרדות מדילן.. באשר ללו"ז - מיותר לציין את בברלי וג'רמיה. אבל אם זה עושה טוב על הנשמה - תפאדל. גרוס פוינט משודר גם ב-11 ומשהו בלילה.. אני לא זוכר את השעה המדויקת, ושודר בערוץ 3 כבר לפחות 4 או 5 פעמים קודם לכן. סדרה אירונית וסאטירה ענקית על בברלי הילס; מבית היוצר המהולל של Darren Start - כמו-כן של בברלי הילס. למי שלא שם לב להשוואה: דארסי
טורי ספלינג. האנטר
שאנון דהוריטי. (הבלונדה, כבר שכחתי את שמה)
ג'ני גארת'. (המקריח.. מה קורה לי?)
ג'ייסון פריסטלי או איאן זרינג.. אני מלבט.. אך נוטה לכיוון איאן.. אקיצר, סדרת סאטירה מעולה!