על סופגניות והביקור בראשון לציון!
אז סוף סוף אני מתפנה כדי לכתוב כמה מילים על הנסיעה לראשון.... ונתחיל לא מהעיקר: ראשון לציון היא עיר חכמה! איזה רעיון גאוני זה למספר את הרמזורים!!!!! פשוט גאוני! (למי שלא יודע כמו שאני לא ידעתי עד אתמול, בראשון לציון לכל רמזור יש שם, או יותר נכון מספר שרשום על שלט עגול ובולט וככה מסבירים לאנשים שמגיעים פעם במיליון שנה, תפנה ברמזור מס' 82 וכו וכו!) ועכשיו, לעיקר: אחרי שבע שנים נטולות גלוטן, אכלתי סופגניה. ואז עוד אחת. ואז עוד אחת. סה"כ 3 סופגניות שנאכלו בהנאה צרופה ותוך השמעת קולות עונג והתמוגגות. מדובר בסופגניה של ממש, ולמרות שחשבתי שכבר שכחתי מה הטעם - ממש כמו סופגניה אמיתית. כמובן שקניתי עוד 6 סופגניות שיושבות לא בבטחה (כי בכל רגע אני יכולה לאכול אותן!) בפריזר. פני בובה אם תרצי תגידי מתי את עובדת ואני אביא לך לטעום. וכמו שחבר של אלפקה אמר, גם אחות שלי שטעמה מהסופגניה טוענת בתוקף שמדובר בסופגניה אמיתית.... ושוב נזכיר את הפיתות, שהיו לי כל כך חסרות השבוע (נגמר לי הסטוק), והפיתות עם הזעתר..... קניתי לחמניות אבל עוד לא הספקתי לטעום (בכל זאת יש גבול לכמה אוכל שאפשר לדחוף ביום וחצי...) ולא פחות חשוב מהאוכל הנפלא: הביקור אצל פומיקיז היה ממש נחמד, ביתי ומזמין ונדיב. מומלץ בחום. ואיזה ילדים מקסימים ועם מודעות למה מותר ומה אסור לאכול!!!! נשארתי המומה מהבגרות והקלילות שבה היא נלקחת. בבית הזה לא עושים ביג דיל מהצליאק, פשוט חיים איתו, בלי מסכנות ועם הרבה אהבה ותמיכה. מאוד התרשמתי, ואני חייבת להגיד שאני מעריכה את פומיקיז ובעלה על החינוך הזה. כל הכבוד. בקיצור, אני חושבת שכל צליאקי חייב לעצמו סופגניה או יותר נכון סופגניות (כי אי אפשר לאכול רק אחת אחרי חסך כזה...). הערת שוליים: אני יודעת שאני נשמעת כמו פרסומת לנטורל קייקס, אבל אין לי שום קשר כלכלי אליהם, פרט לעובדה שאני שמחה מאוד לשלם להם כסף על המוצרים.... שבת שלום לכולם ובתאבון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
