תגידו לי בבקשה

[spidergirl]

תגידו לי בבקשה

מה אפשר לעשות עם odd בגיל 23 ?

 

[zivadina]

תמיד אפשר לעשות, ובכל גיל.

אני ממש לא מתמצאת, ודליה בוודאי תדע לתת עצה, אבל המודעות שלך היא צעד ראשון. הייתי מתייעצת עם פסיכיאטר כדי להבין אם ההפרעה נובעת ממבנה מוחי מסוים, ואחר כך הולכת לפסיכולוג או תרפיסט התנהגותי כדי לטפל בבעיה. ושוב, אינני מתמצאת.

 

[דליה.ד]

תמיד יש מה לעשות

ואני לא מאמינה שצריך להיות פטליסטים וקטני אמונה. בכל גיל אפשר ללמוד אסטרטגיות מפצות, לקבל התאמת דרכיח הבחנות, ללמוד ולתרגל התנהגות מתאימה ולחיות חיים טובים ומאושרים. היום בכל מוסד אקדמי (כמעט) יש מחלקה ללקויות למידה שנותנת תמיכה לסטודנטים. יש מכללות שפתחו מסלולים מיוחדים ללקויי למידה עם התחשבות מיוחדת. אני מכירה סטודנט לרפואה עם הפרעת קשב וסטודנט למחשבים שהוא דיסלקטי (!). נכון שodd היא קצת יותר קשה להתמודדות, אבל יש תרופות ויש טיפול רגשי ותמיכה לימודית. הקונץ הוא...הרצון להתמודד וזה המפתח. אשמח לענות על שאלות יותר ספציפיות: היכן קשיי התפקוד באים לידי ביטוי, במה מתבטאת ההתנגדות או ההתנהגות הסרבנית?

 

[spidergirl]

קודם כל

את מכירה גם אותי סטודנטית למדעי המחשב עם adhd

ההתנהגות הסרבנית באה לידי ביטוי במסגרות שיוצאות מהשגרה, כמו קורסים מהעבודה ובעיקר קורסי העשרה שאינם קשורים ישירות לפן המקצועי. במסגרות אחרות - כל מה שמשדר למכנה משותף ממוצע זוכה לחוסר שיתוף פעולה. מה שקורה בפועל זה שאני קמה ויוצאת להפסקות ארוכות, מאחרת בכוונה או יוצאת באמצע היום בלי להסביר, לא משתפת פעולה עם כלום, עוסקת בדברים משלי.פשוט אנטי גדול שמשתלט עלי, אנטי שאני נהנית ממנו קצת, בעיקר בקטע של ההתרסה. בדרך כלל יש פיצוץ, כלומר מריבה עם סמכות כלשהי, ואני לא נרגעת עד שיש אחת כזו. ואז כמובן מתחוור לי מחיר הדווקא, ואני מרגישה לבד, שאף אחד לא מבין אותי וכו´ וכו´, וזה רק מחזק בי את ההרגל לשמור בבטן, לא לדבר על רגשות, לאמץ תדמית קשוחה. זהו - זה odd בשבילי.

 

[zivadina]

תודה על ההסבר המאלף.

למדתי ממנו מה זה ODD , ובעיקר למדתי ממנו שאת בחורה חושבת ומודעת, עם יכולת גבוהה של הבעה בכתב. תודה

 

[דליה.ד]

זהו, נערת העכביש

(בטח שאני זוכרת אותך)... אם את יודעת שזה פוגע בך...למה לעשות זאת מראש? האם את מרגישה שאת פועלת באימפולסיביות וזה "יוצא" לך? מעניין אותי הפן הזה. כי אני חושבת שאם את מודעת לזה מראש, אז מן הסתם תמנעי מזה לא? אתן לך דוגמה: אני עברתי ניתוח קיצור קיבה לפני כשנתיים וגיליתי שאם אני אוכלת בשר אני ישר מקיאה אותו. במשך הזמן פשוט נמנעתי מבשר ואז אני לא מקיאה. למרות שאני מתה לאיזה סטייק הגון ועסיסי לא אוכל אותו ובמקום אוכל נניח כבד עוף שהוא רך מאוד. (דרך אגב, היום אני רזה וחטובה והורדתי 37 קילואים....

). אז האם את מצליחה להימנע מראשמהתנהגות מתריסה או שאת חושבת שתוכלי לפחות לנסות להתאפק?

 

[spidergirl]

תודה לשתיכן על ההתייחסות

זה ממש מחמם את הלב, נותן לי הרגשה שאני לא לבד. אם אני יודעת מראש שזה יפגע? לא לגמרי, כי זו מעין נעילה מחשבתית, אני נגד העולם, או נגד המטרה שמצאתי, החלק האימפולסיבי זה להגיב לכל גירוי שמעניקה לי המטרה ואף לגרות את המטרה (ע"י התנהגות דווקאית). רק אחרי הפיצוץ אני פתאום קולטת ששוב קרה אותו דבר... עם השנים אני כן מתאפקת יותר, אבל לא יכולה להגיד שאני מחפשת פחות עימותים. מה ששובר את התנהגות הסרבנית זה יחס מיוחד אלי. ברגע שמבינים שיש לי "צרכים מיוחדים" או נותנים לי פריווילגיות, ולכיוון השני, ברגע שמבינים שגלום בי פוטנציאל ומטילים עלי משימות מיוחדת - המאבק נמוג כלא היה, אבל - וכאן אני חוסמת את עצמי - לעולם לא אלך ואבקש יחס מיוחד, או אחצין ידע מיוחד, כי תמיד אני מעדיפה למשוך אש. ודליה - 37 קילו זה פשוט וואו!

 

[ש לומית]

דליה, מוזרה בעיני הדוגמה שלך,

כי דוקא את היית צריכה להבין... גם אני עשיתי ניתוח קיצור קיבה. ולמה? כי למרות שהייתי מודעת מראש לכך שאכילת יתר מזיקה לי - לא הצלחתי להתאפק ולהמנע מכך, עד שנזקקתי לפתרון הניתוחי. ואני בטוחה שגם את ניסית לא פעם להתאפק ולא עמדת בזה - אחרת לא היית זקוקה לניתוח... שלא תביני אותי לא נכון. אני לא מנסה להעביר ביקורת. אני אישית מעריצה אותך בשקט מהצד, אבל באמת היתה לי מוזרה התגובה שלך. שלומית.

 

[zivadina]

מצטרפת לשלומית.

בתור אכלנית כפייתית (בסתר) ואימפולסיבית לא קטנה, אני יודעת שאי אפשר להשוות. אפילו אני, עם אהבת האוכל שלי, יכולה להתאפק מלאכול דברי חלב, כי אני יודעת שהם מזיקים לי. לעומת זאת, הרבה יותר קשה לי להתאפק מלהתפרץ, למרות שאני יודעת שכל הסביבה תיפגע מזה. (הילדים כבר נוזפים בי שהצעקות שלי לא משיגות כלום). מצטערת דליה, הפעם (היחידה) הזאת אינני מסכימה איתך.

 

[עדו בן צבי]

אילו טיפולים ניסית עד היום?

 

[spidergirl]

ניסיתי ככה:

טיפולים פסיכולוגיים בלי סוף, תמיד הם מתייאשים ממני, זה רק מחזק בי את ההרגשה ש"מוותרים עלי".

 

[עדו בן צבי]

אולי הבעיה אינה פסיכולוגית. אולי

אולי לא לגמרי פסיכולוגית אלא פסיכולוגית שנובעת מקושי אחר ואולי כל הפסיכולוגים שניסית ניסו לעשות בדיוק אותו דבר כך שלמעשה, ניסית אין ספור פעמים טיפול בודד שאינו רלוונטי.

 

[darin]

ODD- הפרעה מתמרדת מתנגדת

בטח בטח בטח. תמיד יש מה לעשות גם במשור התרופתי וגם במשור הפסיכותרפויטי. האם כבר ניסית אי אלו טפולים?

 

[kalda01]

ביום שלישי הקרוב...

ביום שלישי בקרוב נוסעת לכנס בשערי צדק חלק ממנו יוקדש ל O.D.D מקווה שיהיה לי מידע רב בנושא ואוכל לשתף...

 

[דליה.ד]

שלומית, אצלי הבעיה לא

היתה אכילת יתר כי אם בעיה רצינית מאוד בבלוטת התריס שכבר איננה. כך שחילוף חומרים אצלי הוא בעייתי ביותר ולכן עליתי במשקל למרות שאכלתי רק מלפפונים. בכל מקרה הניתוח הצליח מעל למצופה. הבאתי את הדוגמה כדי להראות שמכיוון שאני מודעת לבעיה שאני אקיא אם אוכל משהו שמזיק לי אני נמנעת ממנו. זה קשה ומצריך תרגול. זה דורש ממני כוחות נפש אדירים. אבל אני גם די מרוצה מעצמי שיכולתי "להתגבר" על הדחף הבלתי נשלט. גם בני שעובר תהליך קוגנטיבי התנהגותי לומד (דרך כלים ותרגול) לשלוט ולהמנע מהתנהגות אימפולסיבית. אני רואה את המאבק שלו. והוא למד דרכים להמנע מעימותים ולהמנע מלהסתבך בקטטות, רמת האלימות שלו יורדת כלהזמן, פשוט על ידי תרגול שליטה מראש. והכי חשוב במודעות הפנימית העמוקה שלו לבעיה שלו.

 

[ש לומית]

לא נותר לי אלא להסכים...

שלעיתים לא די בידיעה שמשהו מזיק לנו כדי שנימנע ממנו, וכדי ללמוד להמנע דרושים, כפי שאמרת, כוחות נפש אדירים. ויש מקרים שהאדם אינו יכול לגייס כוחות נפש כאלה ללא עזרה - אם טיפולית, אם תרופתית, או כמו במקרה שלי - ניתוחית... שלומית.