הכל במידה
ראשית, נראה לי שאתה לא מבדיל בין סוגי "סיבולת" ו"חישול" שונים לחלוטין: קאטה וקיהון נועדו ללמד אותך תנועות מסוימות, ללמד אותך "שפה" גופנית מסוימת. אם תתרגל אותם הרבה תוך הקפדה על הפרטים הקטנים אתה אמור להגיע למצב שהגוף שלך "זוכר" את התנועה ואת הבצוע הנכון שלה. כך שבשלב ראשון לא תצטרך לחשוב על "איך אני מבצע את הטכניקה הזו" אלא על "איזו טכניקה אני אבצע" ובשלב שני תתעסק רק במחשבה יותר כללית : באיזו טקטיקה כדאי לי לבחור" וכו´... בדומה להליכה בה בשלב ראשון כילד אתה מתעסק באיך הולכים אך כמבוגר אתה פשוט מחליט לאן ודרך איפה ... ולא חושב על כל צעד בנפרד. חישול וחיזוק מפגיעות, גם לזה יש ערך, אם כי מאוד מוגבל. צריך לזכור שחישול עצמות ניתן לבצע רק עד גיל מסויים (בערך 25-30 תלוי גם במין ובתזונה) שכן קצב בניית יורד משמעותית. ניתן לחזק שרירים שמכה בבטן לא תכאב, אך בד"כ היעדים למכות הם בדיוק אותן נקודות שלא ניתן לחשל : מפתח הלב, הצוואר, הרקה, הלסת, צלעות תחתונות, כליות ,אף , עיניים ועוד. בכל זאת, אם אתה שואף להיות לוחם אסור שתגיע למצב בו מכה קלה במקום שהיית יכול לחשל, תוציא אותך לחלוטין משיווי משקל. בנוסף, אם מסתכלים על הרמה הגבוהה של אמנוית הלחימה אחת הדרישות היא שלא תפחד מלקבל את המכה. בלא מעט טכניקות אתה צריך ממש להכנס לתוך המכה ובכל מקרה, לא להתרחק ממנה בהרבה. זה אותה חוסר פחד ממוות שמספרים שסמוראים ניחנו בו. אני אישית, לא משוכנע שניתן להגיע לחוסר פחד דומה לזה אם אתה לא רגיל גם לספוג מכות לפעמים (אם כי מצד שני ברור שהסמוראים לא תרגלו לספוג מכות חרב מדי פעם). הסוד בהכל הוא מידה נכונה, אם תתרגל יותר מדי ספיגה, לא תתחשל אלא תתפרק. כנ"ל לגבי תרגולי בסיס וקאטה. צריך למצוא את המידה הנכונה כדי שאתה עדיין תמצא עניין באימון. וכמובן שהאיזון הזה תלוי בך, באישיותך, ברמה שלך, בקבוצה שלך ולסיום - במורה. אמיר