Guym19 המקורי
New member
תגיבו דעתכם../images/Emo13.gif
מה אתם עושים במקרי דיכאון? למה אתם חושבים שמצבים כאלה באים בכלל? האם זה בסדר לדעתכם? האם זה מלמד משהו באמת? בואו אני אספר לכם מה קרה ביומיים האחרונים: יום ה' - התקשרו אלינו להגיד שבאים להביא לנו מיטה בהזמנה שעשינו. המובילים הגיעו, נורא עצבנים (גם העדה שלהם דיי מעצבנת - ערבים!) וההתנהגות הייתה מאוד לא סימפטית בכללי. מה שהיה מוזר, זה שהתנהגו כלפיי בצורה מאוד מגעילה, שזה ציחקוקים מפגרים על המראה שלי - קינאה מגעילה של אנשים, אתם בטח מכירים חחח ולבסוף הם גם הביאו את המיטה הלא נכונה...פעם הבאה. 2) אתמול בבוקר, בדרך לעבודה, הדלקתי מוסיקה שאני אוהב כדי להתארגן. ההורים שלי התחילו לצעוק עליי כאילו שהשמיים עומדים ליפול - והמוסיקה באמת לא הייתה על ווליום גבוה...בכלל לא. הגענו לכסאח של צעקות, והוריי אפילו משתמשים לעיתים בקללות ... כשירדנו לאוטו, גילינו שחסמו אותנו בחנייה (השכן שעושה זאת תמיד), ועליתי לבקש (כאילו שלא ברור מפעם קודמת) שיזיז את האוטו וייתן לנו לצאת. כשהשכן פתח את הדלת, ביקשתי בנימוס בסיסי להזיז את האוטו, וקיבלתי ממנו פרצוף חמוץ, וגם את המשפט המטומטם שרק קיים "מה אתה אומר?????...." בצורה צינית ומגעילה!! כבר לא יכולתי שעוד דבר ייפול עליי בבוקר השכם הזה, ופשוט ירדתי למטה. כמובן שבדרך לעבודה, אני שיננתי את הצהרותיי החיוביות, ופניתי לקדוש ברוך הוא בתודות על מה שקרה, כי כנראה בא ללמד אותי משהו. לא התכחשתי להרגשה המאוד לא נעימה ביומיים האלה, ופשוט אמרתי תודה על הכל !! היום בבוקר חזרתי להרגשתי הטבעית והמרגשת !
)))))))))))))))))))) מה לדעתכם הייתם אומרים על זה? האם קרה לכם גם? ספרו . מה הייתם למדים ממצב דומה?
מה אתם עושים במקרי דיכאון? למה אתם חושבים שמצבים כאלה באים בכלל? האם זה בסדר לדעתכם? האם זה מלמד משהו באמת? בואו אני אספר לכם מה קרה ביומיים האחרונים: יום ה' - התקשרו אלינו להגיד שבאים להביא לנו מיטה בהזמנה שעשינו. המובילים הגיעו, נורא עצבנים (גם העדה שלהם דיי מעצבנת - ערבים!) וההתנהגות הייתה מאוד לא סימפטית בכללי. מה שהיה מוזר, זה שהתנהגו כלפיי בצורה מאוד מגעילה, שזה ציחקוקים מפגרים על המראה שלי - קינאה מגעילה של אנשים, אתם בטח מכירים חחח ולבסוף הם גם הביאו את המיטה הלא נכונה...פעם הבאה. 2) אתמול בבוקר, בדרך לעבודה, הדלקתי מוסיקה שאני אוהב כדי להתארגן. ההורים שלי התחילו לצעוק עליי כאילו שהשמיים עומדים ליפול - והמוסיקה באמת לא הייתה על ווליום גבוה...בכלל לא. הגענו לכסאח של צעקות, והוריי אפילו משתמשים לעיתים בקללות ... כשירדנו לאוטו, גילינו שחסמו אותנו בחנייה (השכן שעושה זאת תמיד), ועליתי לבקש (כאילו שלא ברור מפעם קודמת) שיזיז את האוטו וייתן לנו לצאת. כשהשכן פתח את הדלת, ביקשתי בנימוס בסיסי להזיז את האוטו, וקיבלתי ממנו פרצוף חמוץ, וגם את המשפט המטומטם שרק קיים "מה אתה אומר?????...." בצורה צינית ומגעילה!! כבר לא יכולתי שעוד דבר ייפול עליי בבוקר השכם הזה, ופשוט ירדתי למטה. כמובן שבדרך לעבודה, אני שיננתי את הצהרותיי החיוביות, ופניתי לקדוש ברוך הוא בתודות על מה שקרה, כי כנראה בא ללמד אותי משהו. לא התכחשתי להרגשה המאוד לא נעימה ביומיים האלה, ופשוט אמרתי תודה על הכל !! היום בבוקר חזרתי להרגשתי הטבעית והמרגשת !
, כשאני נאבקת לא ליפול לבור, כשרצון החיים גובר על יצר ההרס.