תגובות של אנשים
רציתי לשאול אתכם, אם אתם מספרים בד"כ לאנשים שיוצא לכם להכיר על הקשר המיוחד שלכם. כלומר - אם אתם מספרים בטבעיות או מעדיפים שלא להכנס לזה. כי ברור שברגע שמספרים - מתחילות השאלות... לפני שבוע בערך הייתי אצל קרובת משפחה, והיו אצלה חברים. איכשהו במהלך השיחה סיפרתי על מקרה משעשע שארע עם אהובי, ובגלל שאזכרתי את שמו הלא שגרתי, אחד האנשים שאל על מי מדובר. ומאיפה הוא. וכששמע... התגובה המתבקשת לא אחרה לבוא. "דוקא משם?", "למה?", "אולי את טועה ומדובר באוסטרליה?", "אני לא יכול לסבול את המקומות האלה", ועוד פנינים מלבבים בסגנון... אח"כ הוא ישב לידי והיה חייב לברר איך הכרנו ואיך בכלל אפשר... בקיצור - לא היה לי כזה כיף, למרות שברגע שהוא התחיל עם השאלות טרחתי לציין שעברתי כבר את שלב ההיבהלות מהשאלות האלו. אני פשוט לא מגיבה. אבל למרות זאת - קצת הרגיז אותי שפתאום הסיפור הפך לשיחת הערב. אי-אפשר סתם לספר סיפור שגרתי בין בני-זוג בלי לעורר תהיות ושאלות והערות... איך זה אצלכם? גם אתם נתקלתם בסיטואציות כאלו?
רציתי לשאול אתכם, אם אתם מספרים בד"כ לאנשים שיוצא לכם להכיר על הקשר המיוחד שלכם. כלומר - אם אתם מספרים בטבעיות או מעדיפים שלא להכנס לזה. כי ברור שברגע שמספרים - מתחילות השאלות... לפני שבוע בערך הייתי אצל קרובת משפחה, והיו אצלה חברים. איכשהו במהלך השיחה סיפרתי על מקרה משעשע שארע עם אהובי, ובגלל שאזכרתי את שמו הלא שגרתי, אחד האנשים שאל על מי מדובר. ומאיפה הוא. וכששמע... התגובה המתבקשת לא אחרה לבוא. "דוקא משם?", "למה?", "אולי את טועה ומדובר באוסטרליה?", "אני לא יכול לסבול את המקומות האלה", ועוד פנינים מלבבים בסגנון... אח"כ הוא ישב לידי והיה חייב לברר איך הכרנו ואיך בכלל אפשר... בקיצור - לא היה לי כזה כיף, למרות שברגע שהוא התחיל עם השאלות טרחתי לציין שעברתי כבר את שלב ההיבהלות מהשאלות האלו. אני פשוט לא מגיבה. אבל למרות זאת - קצת הרגיז אותי שפתאום הסיפור הפך לשיחת הערב. אי-אפשר סתם לספר סיפור שגרתי בין בני-זוג בלי לעורר תהיות ושאלות והערות... איך זה אצלכם? גם אתם נתקלתם בסיטואציות כאלו?