תגובה לשוםכלום....
מצטערת אבל לא מצליחה לשלוח הוספה, אבל מסכימה לכל מילה אלא שמהצד ההפוך...איך זה שכל כך הרבה פעמים הראש אומר לא ולא כדאי ומזכיר לי כמה כאבתי ומבטיח לי ששוב אכאב...והלב?????????? הלב לא שואל אף אחד ונחמץ ונצבט ותוך שניה מתרחב ומפרפר לקראת הכאב וכמו ציפור כלואה מתנער ומשתחרר ולוקח אותי חזרה לעבר למחוזות המוכרים האהובים והכואבים כל כך וכמו בשיר של יהודית רביץ הגעגוע הישן ניעור וסוחף אותי בחזרה בלי הגיון בלי הבנה וכנגד כל שיקול שהראש מציע...
מצטערת אבל לא מצליחה לשלוח הוספה, אבל מסכימה לכל מילה אלא שמהצד ההפוך...איך זה שכל כך הרבה פעמים הראש אומר לא ולא כדאי ומזכיר לי כמה כאבתי ומבטיח לי ששוב אכאב...והלב?????????? הלב לא שואל אף אחד ונחמץ ונצבט ותוך שניה מתרחב ומפרפר לקראת הכאב וכמו ציפור כלואה מתנער ומשתחרר ולוקח אותי חזרה לעבר למחוזות המוכרים האהובים והכואבים כל כך וכמו בשיר של יהודית רביץ הגעגוע הישן ניעור וסוחף אותי בחזרה בלי הגיון בלי הבנה וכנגד כל שיקול שהראש מציע...