תגובה לעילית
בס``ד שלום לכולם, קראתי בעיון את מכתביה של עילית ואת מכתביהם של המגיבים.. יש רק דבר אחד שנובע מכל התגובות.. חוסר נסיון.. דיעותינו נובעות לרוב מערכים שאנו מקבלים בחברה שמסביבנו, וגם מנסיון חיים שלנו, וכמובן שהאגו שלנו דורש להביע אותן ישירות בכל הזדמנות.. אבל מעבר לכך, ``קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים`` עמוד במצב של חברך, במקרה זה עילית, ואני לא מתכוון תגיע למצב התאבדות אלא תחשוב מה יכול להביא אדם למצב כזה ואחר תחשוב איך אפשר לעזור לצאת. כל האמירות על פחדנות וכו` הן מצד אחד נכונות , אבל מצד שני לא הדרך או השפה הנכונה לגבי אדם שנמצא במצבים כאלה. יש להבין מעבר לכל זה את מושג ההשגחה. ברוך השם, על כל בריה יש השגחה כל העולם מנוהל בהשגחה ובעצם כל מאורע. גם מאורע התאבדות הינו חלק ותוצר של ההשגחה, כי כל דבר נועד לגרום לאנשים להתעורר, ולפעמים אדם צריך להגיע לפי תחתיות כדי להתעורר ולהבין מה הכיוון הנכון בשבילו. טבילה, הליכה לרב וכו`, הן שיטות יפות ולפעמים גם מועילות, אבל מעבר לכך דרוש גם הרצון האישי של האדם עצמו.. כי לא משנה לאיזה רב תלכי, אם את לא תרצי מספיק לצאת מהמצב, לא יקרה כלום.. ובכל מקרה, יש להבין, אין דבר כזה רב שעוזר או עצם מסויים, יש להבין שהכל נובע מעצמותו ית` הרב הוא כלי השפעה של המשפיע הראשי..כנ``ל מעיינות, אבנים וכל דבר ש``עוזר``.. ברגע שאדם מבין שבעצם כל הסיטואציות בהן הוא נמצא הן תוצר של השגחה, הרי שהוא גם מבין שאין הכל בשליטתו.. ונכון, אין הכל בשליטתנו וכל מי שיגיד אחרת, פשוט עוד לא הבין את מחשבת הבריאה. למה הדבר דומה? נאמר שאדם נכנס לבית קולנוע וישנם שני אולמות קולנוע. הוא נכנס לאחד רואה אותו עד החצי ולא אוהב אותו ואז יוצא ונכנס לאולם השני, רואה את הסרט מהחצי ואוהב אותו.. נשאל השאלה, היכן היתה הבחירה? הסרטים הרי נקבעו מראש, הבחירה היתה לאיזה סרט להיכנס זה הכל.. המציאות הערוכה לפנינו קבועה מראש ``הכל צפוי והרשות נתונה`` אם הכל צפוי, מהי אותה רשות נתונה שרבי עקיבא אומר לנו? הרשות הנתונה היא איך לתפוס את המצב.. הרי כל מצב שקורה, קורה מרצון ההשגחה, הדבר היחיד שלנו כבני אדם הוא היכולת לבחור איך נתפוס את אותו מצב.. ניכנס לדיכי או נעלה ממנו הלאה.. אנו בני אנוש, ובידינו זכות הבחירה.. אני לא פוסל את החבר`ה שבוחרים לשים קץ לחייהם אף אם אני חושב שאין זה במקום ואין זה נכון פשוט מכיוון שזו בחירתו של אדם..שימושו ביכולת הבחירה אומנם למטרה לא טובה אבל שימוש. מבחינת היהדות התאבדות אסורה מכיוון שהיא אקט הכי אגואיסטי שקיים.. אתה חושב שתפתור את הבעיות ש ל ך אתה חושב רק על ע צ מ ך ולא על הסובבים אותך.. לא על ההשלכות שיהיו על החברים,משפחה והסביבה.. רק על ע צ מ ך. ולכן, היהדות, בהיותה תורה שכל מטרתה היא צמצום האגו של בנאדם עד למינימום הבסיסי, שוללת התאבדות מכל וכל. עצתי לעילית, כאדם שעבר את המשבר הזה היא פשוטה מאוד.. לא כדאי לך.. זה יוצר סבל כללי לכולם, זה פוגע בכל מי שיקר לך, וזה אגואיסטי בטירוף.. האושר הפנימי מגיע מחיות.. כשאדם חי, הוא מסוגל לבטא ולהגיע לאושר הפנימי, כשאדם מת, אחרי שהוא שם קץ לחייו.. אושר כבר לא יהיה לו.. ולא רק בבחינת גוף.. שמן הסתם מת, אלא גם בבחינת הניצוץ האלוקי, שהרי האלוקות היא ישות משפיעה.. טוב ומטיב.. רק נותן.. ואילו התאבדות היא הביטוי הכי קיצוני של הרצון לקבל לעצמו בלבד.. הנשמה פשוט מתרחקת (באופן רוחני כמובן) ריחוק משמעותי מהקב``ה.. ועליה יהיה לעבור גלגולים אלה ואחרים על מנת לתקן את המרחק שנוצר.. לגבי נסיוני, אי רק יכול להגיד, שמאז אותו רגע חיי רק נהיו יותר מאושרים.. כי הגעתי אל עברי פי פחת, וראיתי כמה זה לא שווה, כמה זה לא טוב, כמה זה פוגע בכולם.. וכמה אבל כמה זה לא מועיל בכלום לבעיות שלי או של אחרים.. עילית, קחי זאת כנקודה למחשבה.. התאבדות לא שווה.. זה לא עניין של פחדנות.. אני לא אבוא אלייך בגישה הזו, אלא פשוט זה לא יועיל ולא יפתור שום דבר.. פשוט תשאירי את הבעיה תקועה איפה שהיא היתה, ואותו אדם שיקבל את נשמתך, יהיה תקוע עם הבעיה שהשארת לו..תחשבי על זה.. בשאיפה, שתצאי מהמצב ואם תרצי להמשיך לשוחח בעניין נתון האימייל שלי [email protected] מי יתן וההשגחה תשפיע עלייך תבונה ודעת להבין שאין זו הדרך, בברכת שלום על ישראל והעולם וחיים טובים ומאושרים לכולם, איש-שלום
בס``ד שלום לכולם, קראתי בעיון את מכתביה של עילית ואת מכתביהם של המגיבים.. יש רק דבר אחד שנובע מכל התגובות.. חוסר נסיון.. דיעותינו נובעות לרוב מערכים שאנו מקבלים בחברה שמסביבנו, וגם מנסיון חיים שלנו, וכמובן שהאגו שלנו דורש להביע אותן ישירות בכל הזדמנות.. אבל מעבר לכך, ``קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים`` עמוד במצב של חברך, במקרה זה עילית, ואני לא מתכוון תגיע למצב התאבדות אלא תחשוב מה יכול להביא אדם למצב כזה ואחר תחשוב איך אפשר לעזור לצאת. כל האמירות על פחדנות וכו` הן מצד אחד נכונות , אבל מצד שני לא הדרך או השפה הנכונה לגבי אדם שנמצא במצבים כאלה. יש להבין מעבר לכל זה את מושג ההשגחה. ברוך השם, על כל בריה יש השגחה כל העולם מנוהל בהשגחה ובעצם כל מאורע. גם מאורע התאבדות הינו חלק ותוצר של ההשגחה, כי כל דבר נועד לגרום לאנשים להתעורר, ולפעמים אדם צריך להגיע לפי תחתיות כדי להתעורר ולהבין מה הכיוון הנכון בשבילו. טבילה, הליכה לרב וכו`, הן שיטות יפות ולפעמים גם מועילות, אבל מעבר לכך דרוש גם הרצון האישי של האדם עצמו.. כי לא משנה לאיזה רב תלכי, אם את לא תרצי מספיק לצאת מהמצב, לא יקרה כלום.. ובכל מקרה, יש להבין, אין דבר כזה רב שעוזר או עצם מסויים, יש להבין שהכל נובע מעצמותו ית` הרב הוא כלי השפעה של המשפיע הראשי..כנ``ל מעיינות, אבנים וכל דבר ש``עוזר``.. ברגע שאדם מבין שבעצם כל הסיטואציות בהן הוא נמצא הן תוצר של השגחה, הרי שהוא גם מבין שאין הכל בשליטתו.. ונכון, אין הכל בשליטתנו וכל מי שיגיד אחרת, פשוט עוד לא הבין את מחשבת הבריאה. למה הדבר דומה? נאמר שאדם נכנס לבית קולנוע וישנם שני אולמות קולנוע. הוא נכנס לאחד רואה אותו עד החצי ולא אוהב אותו ואז יוצא ונכנס לאולם השני, רואה את הסרט מהחצי ואוהב אותו.. נשאל השאלה, היכן היתה הבחירה? הסרטים הרי נקבעו מראש, הבחירה היתה לאיזה סרט להיכנס זה הכל.. המציאות הערוכה לפנינו קבועה מראש ``הכל צפוי והרשות נתונה`` אם הכל צפוי, מהי אותה רשות נתונה שרבי עקיבא אומר לנו? הרשות הנתונה היא איך לתפוס את המצב.. הרי כל מצב שקורה, קורה מרצון ההשגחה, הדבר היחיד שלנו כבני אדם הוא היכולת לבחור איך נתפוס את אותו מצב.. ניכנס לדיכי או נעלה ממנו הלאה.. אנו בני אנוש, ובידינו זכות הבחירה.. אני לא פוסל את החבר`ה שבוחרים לשים קץ לחייהם אף אם אני חושב שאין זה במקום ואין זה נכון פשוט מכיוון שזו בחירתו של אדם..שימושו ביכולת הבחירה אומנם למטרה לא טובה אבל שימוש. מבחינת היהדות התאבדות אסורה מכיוון שהיא אקט הכי אגואיסטי שקיים.. אתה חושב שתפתור את הבעיות ש ל ך אתה חושב רק על ע צ מ ך ולא על הסובבים אותך.. לא על ההשלכות שיהיו על החברים,משפחה והסביבה.. רק על ע צ מ ך. ולכן, היהדות, בהיותה תורה שכל מטרתה היא צמצום האגו של בנאדם עד למינימום הבסיסי, שוללת התאבדות מכל וכל. עצתי לעילית, כאדם שעבר את המשבר הזה היא פשוטה מאוד.. לא כדאי לך.. זה יוצר סבל כללי לכולם, זה פוגע בכל מי שיקר לך, וזה אגואיסטי בטירוף.. האושר הפנימי מגיע מחיות.. כשאדם חי, הוא מסוגל לבטא ולהגיע לאושר הפנימי, כשאדם מת, אחרי שהוא שם קץ לחייו.. אושר כבר לא יהיה לו.. ולא רק בבחינת גוף.. שמן הסתם מת, אלא גם בבחינת הניצוץ האלוקי, שהרי האלוקות היא ישות משפיעה.. טוב ומטיב.. רק נותן.. ואילו התאבדות היא הביטוי הכי קיצוני של הרצון לקבל לעצמו בלבד.. הנשמה פשוט מתרחקת (באופן רוחני כמובן) ריחוק משמעותי מהקב``ה.. ועליה יהיה לעבור גלגולים אלה ואחרים על מנת לתקן את המרחק שנוצר.. לגבי נסיוני, אי רק יכול להגיד, שמאז אותו רגע חיי רק נהיו יותר מאושרים.. כי הגעתי אל עברי פי פחת, וראיתי כמה זה לא שווה, כמה זה לא טוב, כמה זה פוגע בכולם.. וכמה אבל כמה זה לא מועיל בכלום לבעיות שלי או של אחרים.. עילית, קחי זאת כנקודה למחשבה.. התאבדות לא שווה.. זה לא עניין של פחדנות.. אני לא אבוא אלייך בגישה הזו, אלא פשוט זה לא יועיל ולא יפתור שום דבר.. פשוט תשאירי את הבעיה תקועה איפה שהיא היתה, ואותו אדם שיקבל את נשמתך, יהיה תקוע עם הבעיה שהשארת לו..תחשבי על זה.. בשאיפה, שתצאי מהמצב ואם תרצי להמשיך לשוחח בעניין נתון האימייל שלי [email protected] מי יתן וההשגחה תשפיע עלייך תבונה ודעת להבין שאין זו הדרך, בברכת שלום על ישראל והעולם וחיים טובים ומאושרים לכולם, איש-שלום
) בכל מקרה, הכוונה היא שכל מצב שאליו מגיע אדם, הוא מצב נתון שנוצר ע``י ההשגחה, כמובן כתוצאה מסיבה או מעשים מסויימים שקדמו בעבר. מכיוון שהקב``ה הוא ישות הנמצאת במצב של ``מעגל`` אין סוף..מקום שאין בו תנועה, מרחב או זמן, הרי שאצלו הכל בהשוואה גמורה מה שאין כן אצל האדם.. אצלנו העולם מתחלק לשני עולמות.. עולם הסיבות ועולם התוצאות.. עולם התוצאות הוא בעצם כל האירועים שקורים לנו במהלך חיינו (כולל נסיונות התאבדות בדוגמא זו) כתוצאה ממעשים שעשינו בשלבים קודמים.. אומנם אנו כאנשים לרוב איננו גם מוצאים את הקשר, אולם ההשגחה תמיד מותירה מקום מפלט לאדם להתעלות מעבר למצב שלו כמה נחות שהוא יהיה.. וזה ההסבר שניתן לשואה.. כל מי שלמד היסטוריה יודע, שלא היה מצב בשואה שהיא לא היתה ניתנת למניעה.. הכל קרה בהדרגתיות, שום דבר לא בא ב``שוס`` טוטאלי שלא ידעו מה יקרה.. זה שאנשים אטמו אוזניים ועצמו עיניים, זה הביא לתוצאה הכל כך רעה של השואה.. אולם, גם מהרע יוצא טוב, כי בעצם אין דבר כזה ``רע`` החסידות מגדירה ``רע`` כ``טוב בהסתר פנים`` ..טוב, שאנו כאנשים לרוב איננו מבינים אותו.. כל רוע מוביל לתוצאה טובה מכיוון שכל רוע הוא תוצאה של הצטברות רגשות,אירועים ומעשים מסויימים שמגיעים לשלב מסויים שבו אין האדם או האנושות יכולה לסובלם, ואז מגיע אותו ה``רוע`` ומעלה את האנושות או האדם לנקודת פתיחה יותר מזוככת.. כך גם לגבי הדוגמא שלפנינו של נסיון התאבדות.. גם במקרה זה והיה והאדם בחר בדרך הלא מומלצת דהיינו לשים קץ לחייו, הרי שאין זה אבדון מוחלט, אלא קורה גם טוב מסויים בעקבות זה.. אומנם אנו כאנשים בעלי ראייה מוגבלת איננו יכולים לראות את הטוב הזה.. אנו חושבים דרך הרגש במקרים כאלה, ולא כל כך דרך השכל.. אבל בראייה יותר רחבה רואים שכל מקרה רע בחיים מוליד טוב אחריו..מוליד הזדככות מסויימת. אני לא אבוא ואגיד, ראה, אחרי השואה קמה מדינת ישראל.. מכיוון שלא זו היתה מטרת השואה..מדינת ישראל יכלה לקום כל הזמן אם היה זה ברצונו של העם היהודי.. רק שהרצון לא היה מספיק חזק, ולשם ההתעוררות התודעתית הזו בא ה``שוס``.. אולם הוא בא גם כדי להעלות את כלל האנושות לרף מזוכך יותר של מוסר.. ראה.. הרי במשך מאות בשנים לדוגמא יש רעבים בסומליה, או בכל מקום אחר..בבנגלדש זו לא השנה היחידה שיש אסונות טבע ותמיד היו.. אולם אז לאף אחד ממש לא היה איכפת..כולם היו שקועים בעצמם.. אך, לאחר השואה, ראה זה פלא, מודעות העולם גברה.. היום שומעים על רעב אחד פה ושם, שולחים משלחות סיוע מכל ארצות העולם, עוזרים כמו שלא עזרו בעבר וזו כוונתי להזדככות.. אגב, זו אינה דעה פרטית שלי, היא מיוצגת ע``י איש חכם מאוד ר` יהודה אשלג מחבר פירוש ``הסולם`` לזוהר בספרו ``מתן תורה`` ראה שם. גם לגבי התאבדות, היהדות שוללת מכל וכל התאבדות וזו כבר אמרתי.. מכיוון שזהו אקט איגואיסטי לחלוטין.. אומנם כבר מישהו כתב ביקורת על הגישה שאולי זה לא נכון לבוא לאדם במצב של רצון לשים קץ לחייו ולהגיד לו שהוא הולך לעשות מעשה איגואיסטי.. אולם, זו האמת.. מה אתה רוצה? שאשקר לו? את האמת צריך להגיד ישר בפנים גם אם היא לא נעימה.. כי אז, ורק אז יבין האדם מה הוא הולך לעשות.. לגבי ידיעת הקב``ה.. אומנם גם הר` מליובאוויטש כתב בקונטרס אמונה ומדע כדלקמן שעצם ידיעת הקב``ה על כל הנעשה ובחירות האדם אינו משפיע על בחירת האדם.. ונכון הדבר.. כמו שאמרתי, לאדם יש בחירה אחת והיא מה לעשות עם הסיטואציה הניצבת בפניו.. אולם הסיטואציה עצמה נקבעת מראש עפ``י מהלכים מסויימים שביצע האדם בחייו, וכן עפ``י אותו תסריט כתוב, סיפור המסגרת שנקבע לו בעת הולדתו. אותו סיפור מסגרת אומר שבעת שנולד האדם נקבעים לו ממונותיו וחייו האופטימליים.. זאת אומרת , שבידיו להגיע לאופטימום או אפילו חלילה במעשיו לקצר את מה שנקבע לו. לגבי משנתו של ר` עקיבא.. פירשתי עפ``י ר` יהודה אשלג.. כפי הבנתי את מאמריו שנכתבו בלשון צחה לכל עם ישראל. באם לא הבנתי נכון, אנא חלוק עמי את הבנתך לשם כך יש פורום .. ישנה אגדה, שכשרצה הקב``ה לברוא את האדם בעולם, ראו המלאכים את כל הצרות שהאדם הולך לעשות ואמרו לו: הרעה הזו למה לך? אמר להם: משל למה הדבר דומה? למלך שבונה מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים על מנת שיהנו.. כל הוא לגבי עולמנו.. עולמנו הוא מגדל שכולו טוב, ואנו אורחים בו.. רק שחלקנו לא זכו ל``כלטוב`` ועדיין מחוץ למגדל.. אך, התוכנית האלוקית היא שכל האנושות בכללה תיכנס לאותו מגדל ותיהנה ממנעמיו, שהרי לא יכול להיות מקרה אונאה ח``ו במחשבתו ית` וית`. לכן, גם מצבים רעים בחיינו , אפילו הכי קיצוניים מובילים הם בסוף לטוב.. הבחירה בידינו היא אם הטוב יגיע מוקדם או שנסבול קצת בדרך.. ראה פרשת בחוקותי ``אני ה` בעיתה אחישנה`` ואמרו חז``ל זכו-אחישנה לא זכו-בעיתה..מה שנאמר על הגאולה העתידה לבוא, נאמר גם לגבי כל אדם.. הגאולה מתחילה באינדיווידואל ומשם עוברת לקולקטיב. קודם אני צריכים להגיע למצב של גאולה עצמית, ואח``כ רק אח``כ תבוא הגאולה לכלל העולם.. אחרי שכל יהודי יגיע בעצמו למציאות ``משיח`` מבחינתו הפנימית..גאולת נפשו ונשמתו. ראייתי, היא האמת שלי מן הסתם, ואני מוצא לנכון להגיד אותה בכל מקום שיש בו אפשרות ומקום לאומרה. זה לא ינעם לאוזני אלה ולא ינעם לאוזני אחרים.. אבל זו היא אמת סובייקטיבית שמבוססת על האמת האולטימטיבית. אומנם הבטחתי קצרה אבל קצת נסחפתי, בכל מקרה, שתהיה שבת שלום לכולכם, רק טוב ואושר כל ימי חייכם ונזכה לראות בביאת משיח במהרה בימינו אמן איש-שלום