תגובה ללייטפליק

fenugreek

New member
תגובה ללייטפליק

[לא הייתי פה כמה ימים - אז אכתוב עכשיו]

היה דיון בפעם שעברה על משאית דורסת.
לייטפליק אמר שמשאיות זה אשליה,
אז אני הצעתי לו שילך לחפש משאית שתדרוס אותו
כי זו בודאי תהיה חוויה מעניינת ויוצאת דופן לחלוטין עבורו.
הוא ענה תשובה מקושקשת למדי שהמסר העיקרי שלה הוא שהוא לא מתכוון לסיים את המסע הרוחני שלו כל כך מוקדם
ושיש לו תוכניות אחרות.

האדם הסביר היה חושב בודאי על שתי תגובות לתשובה כזו:
א) אם משאיות זה אשליה, אז איך קורה שאתה פתאום מפחד מהן?
והיותר מתוחכמים אפילו היו חושבים על (ב) אם הכל זה אשליה, אז בשביל מה לתכנן תוכניות ולא לזרום עם הרגע? הרי אדרבא, אם כל דבר זה בסך הכל חוויה, הרי לזרום זה הדבר היחיד שמתבקש

אבל אני אשאל שאלה אחרת דוקא:
מה הטעם במסע הרוחני שלך אם הכל זה אשליה?
ממתי לאשליה יש איזושהי משמעות?
 

ינוקא1

New member
גם אני הצעתי לו בעבר הצעות דומות.

משאית זה מלוכלך מידי בעיני , אז הצעתי כדור לראש שמסיים את האשליה , ומביא ישר לעולם האמת.

אבל ברצינות , אני חושב שזה פשוט בזבוז (לא של הכדור).

האשליה האמיתית היא המחשבה שהחיים הם אשליה.

החיים הם המתנה הנפלאה ביותר שקיבלנו , היכולת להיות מודע , היכולת לחוות.
אין גבול לאוצרות שאפשר להכניס בתוך רגע אחד של חיים. בתוך כל נשימה.
ובני האדם מרשים לעצמם , בהתנהגותם המבזה והצינית , לבזבז אותם על דברים של מה בכך - על מריבות , יאוש , דיכאון , רחמים עצמיים . . . סוגרים את עצמם לכל היופי והפלא האדיר שנמצא מסביבם , ונשארים בתוך קופסה קטנה קטנה , מלאים בתלונות וטענות כרימון.
 

ינוקא1

New member
לא.

אני חושב שהם כמו הקלף הזה :
סגירה של עצמינו בתוך קופסה.
 

fenugreek

New member
ייאוש, דכאון, שנאה, בוז, גועל

הם כולם נצחיים ואצל כולם
בלתי ניתנים להכחדה לעד

כל נשימה היא ניסיון לרפא ולשכך אותם, בעודה מלבה את הבערה הפנימית שיוצרת אותם
 

ינוקא1

New member
אני חושב

שהנשימה דווקא "מזככת" אותם.

הקופסה בציור יכולה להיות קשה ואטומה , או גמישה ושקופה יותר.
זה קשור בקשר הדוק לגוף הפיזי שלנו.

במליוני שנות אבולוציה הפכנו מעפר מן האדמה למי שאנחנו היום - בזכות הנשימה.
ה"חומר" שלנו הזדכך בזכותה.
הקופסה שהיתה אטומה וקפואה לחלוטין , נהייתה רכה וגמישה הרבה יותר.

העפר שלנו כעת מסוגל אפילו להתאחד ולדבר ולקלוט מושגים מופשטים - כמו שאני ואתה משוחחים עכשיו.

וזו המשמעות של "התפתחות" - זיכוך הקופסה הזו , זיכוך המעטפת.

כל נשימה שאתה נושם , אם אתה מכניס לתוכה מודעות , מזככת מעט מעט את המעטפת (=הקופסה) שלך.

ואם תסתכל על מה שנדרש מהעפר כדי להגיע למה שהגעת אליו היום , תבין שהחלק הקשה והארוך מאוד כבר מאחורינו.
עצם זה שעפר מסוגל לדבר ולחשוב על מושגים מופשטים כאלו , זה כבר פלא עצום בכל קנה מידה.
מכאן הדרך כבר הרבה יותר קלה.

(אך זה לא סותר שעדיין לעומת יצורים אחרים מפותחים הרבה יותר , אנחנו עדיין ברמת התפתחות כמו עפר או מכסימום חיידקים . . .)
 

fenugreek

New member
מי סובל יותר?

הפרה, באותן שניות מעטות של שחיטתה?


או הטבעוני, בשעות אין ספור של מחשבה על גורלן וייסוריהן של כל הפרות שבעולם?
 

ינוקא1

New member
זו בהחלט שאלה.

ואני מסכים איתך שיש משהו בזה ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב".

אך מכיוון שאינני מכיר לעומק חוויה של פרה לא אוכל להשיב לך ישירות , אך אני מכיר כמה בני אדם שבעיני חוויתם דומה לחוויתה של הפרה , ובשום אופן לא הייתי רוצה להתחלף איתם.

זה כאילו שיש איזשהו "רדיוס" מחשבתי , ואצל אדם לא מפותח עם חשיבה ותודעה מצומצמת , הרדיוס הזה צר. הוא חווה את החיים באופן מצומצם.

ואני מניח שהפרה מעצם היותה פרה , החוויה שלה את החיים היא צרה - בדומה לאדם המגושם.

הרגעים של חופש אצל האדם זה כאשר רוחו משוחררת - כאשר הוא יוצר , כאשר הוא הוגה , כאשר הוא מוצא משמעות וטעם בדברים.

לכן גם אם נניח תיתן לי את הברירה להיות פרה באלפים , עם עשב טוב כל הזמן ומיים כל הזמן ובני זוג , ונניח אפילו שאין לי דאגה שישחטו אותי , או להיות אדם כמו שאני היום שחושב מהיכן תגיע המשכורת הבאה ומה יהיה עם השכר דירה וכו' וגר בדירת שותפים , אני עדיין אעדיף להיות אדם.

פשוט כי רוחי יותר משוחררת. יש לי את החופש בתודעתי , ואני חווה את המציאות באופן הרבה יותר רחב מהאדם המגושם או מהפרה.
אני מסוגל להפוך במחשבתי במושגים מופשטים שמרוממים את רוחי , ומבחינתי זה גן העדן.

מסופר כי בשעת מותו של ארכימדס זה היה בשעת כיבוש סיראקוז על ידי הרומאים. הוא עבד על בעיה גיאומטרית ושרטט מעגלים בחול. וכאשר התקרב אליו החייל הרומאי הוא צעק עליו "אל תהרוס לי את המעגלים שלי . . ." וככה הוא מת.

זו דוגמה מבחינתי לאדם שרוחו חופשית.
פרה לא יכולה להבין את זה. גם החייל הרומאי שהרג אותו , כנראה לא יכל להבין את זה.

והעונג שברוח כזו שווה את הכל.

(לגבי טבעונות ספציפית - זה נושא אחר ואין כאן המקום)
 

fenugreek

New member
אבל יש פה משהו מוזר

שים לב:
מצד אחד, לך (וגם לאדם המגושם, לצורך העניין) יש את הכוח להחליט על גורלה של הפרה, אם לשחוט אותה למשל, לחלוב אותה, סתם לגדל אותה, או אולי לא להתייחס אליה כלל
במילים אחרות: הפרה היא חסרת אונים מולך [וגם מול האדם המגושם]

אבל מצד שני, אתה (וגם ארכימדס לצורך העניין) חסרי אונים מול אנשים מגושמים וקלגסים רומאים
הם יכולים לשלוט בגורלכם ואפילו להרוג אתכם אם יחליטו בכך
(חייל רומאי הרג את ארכימדס, ואיזה ערס מגושם אולי יידלק עליך אם חס וחלילה מזלך לא יאיר לך פנים)

זה לא משונה? שלא לומר מטריד?
או שסתם אין לכך משמעות בעיניך?

האם במקרה קיצוני (לא עלינו) של היתקלות בערס מגושם, אתה היית מגיב כמו ארכימדס ולא היה אכפת לך אם יהרוג אותך?
 

ינוקא1

New member
אני מניח שאתה צודק

ולפני כשלושה חודשים דווקא היה לי סוג של היתקלות עם "ערס מגושם" כזה , מקרה שלצערי לא היתה לי בו דרך טובה יותר חוץ מעימות.

רק שכאן אנחנו נכנסים למישור האמונות והדעות , וממילא אין לי הוכחה לדעתי וזו אמונה בלבד :

בעיני האדם הוא כמו מדינה - מדינה עם הרבה תושבים והרבה דעות ומפלגות וכו' וכו'.

ואם אדרש להצביע על "מהי מדינת ישראל ?" לא אוכל להגיד לך בדיוק האם זו הארץ , או האנשים , או מוסדות המדינה , או המורשת וההיסטוריה או התרבות - ברור שכל אחד מאלו לבד איננו מדינת ישראל , אך ברור גם ש"מדינת ישראל" היא איזשהיא ישות מופשטת הנוצרת מכל אלו ביחד.

מבחינתי גם האדם אותו דבר : הוא אומנם מתחיל כגוף פיזי , אך בהדרגה מצטרפים להגדרה "מי זה יוסף ?" רעיונות וקונפליקטים ואירועי חיים וחברים ומאכלים אהובים וכו' וכו' , כך שיוסף עצמו איננו אף אחד מהם אלא איזושהיא ישות מופשטת הנוצרת מהכל ביחד.

ואני מניח שביום מסוים , כפי שנחש משיל את הנשל שלו , האדם \ המדינה משילה את התבנית הפיזית ומה שנשאר זו רק הישות המופשטת הזו.
כלומר - אפשר לראות את החיים כהזדמנות שניתנת לנו ליצירה של "ישות מופשטת" כזו , והגוף הפיזי הוא כמו גולם של פרפר לצורך העניין.

וכעת אם אותה ישות מופשטת , היתה דבקה רק ב"פיזי" זאת אומרת שכמו הפרה כל מה שעניין אותה היה אוכל ושתיה ובני זוג , אז לשם היא הולכת , וכפי שהפיזי מתעכל מהר מאוד ומשנה צורה גם ממנה לא ישאר הרבה (ומכיוון שאני מאמין שאין בטבע "בזבוז" , אז כנראה שחלקי התודעה הללו יעברו איזשהו "מחזור").

ואם אותה ישות מופשטת היתה דבקה בדברים המופשטים , חיפשה את האמיתות של העולם , יופי , הרמוניה וכו' וכו' - אז לשם היא הולכת. גם כאן אני מניח שבסופו של דבר זה "יתעכל" ויעבור איזשהו מיחזור על ידי העולם , רק שמזה ישאר הרבה יותר , וזה מקום שהרבה יותר נוח להיות בו.
הראיה שארכימדס נפטר לפני כאלפיים שנה ועדיין אנחנו זוכרים אותו . . .כנ"ל רבי עקיבא וגדולי רוח אחרים.

ובגלל שבכולנו כבני אדם יש חלקים כאלו וכאלו , אז כנראה ששני הדברים יהיו מנת חלקינו.
החלקים הפיזיים יותר שלנו יתעכלו די מהר , והחלקים המופשטים יותר שלנו ישארו וימשיכו הלאה - והם בעיקר זה "מי שאנחנו".

אז אם אנסה לסכם -
החיים הם מתנה מבחינתי - הזדמנות חד פעמית ליצור "את עצמי" , לכן כמובן שאכפת לי מאוד מהם.
ועם זאת החיים הם רק כלי , שהרבה יותר חשוב במה מילאתי אותו מאשר הכלי עצמו.
הכלי יזרק בסופו של דבר , אך מה שמילאתי בכלי הזה יכול להישאר עוד הרבה הרבה אחריו.


זו אמונתי.
 
איזה מלים אומללות

טבע החיים הוא אושר-עילאי.
24/7.
הוא הדבר הנצחי שקיים.

צר לי שזו התנסות החיים שלך.
 

fenugreek

New member
לנצח יותר כיף


 

lightflake

New member
מבחינתי כבר ניצחת

ואתה צודק בכל מה שאתה כותב...

נו ומה הלאה ?
כמה זמן העונג של הניצחון הזה באמת יוכל לספק אותך ?
 

fenugreek

New member
אל תיעלב

תאמין לי שאם הייתי יכול לתת לך סוכריה, הייתי נותן

אבל זה אינטרנט פה
 

fenugreek

New member
אני ממתין להסבר מניח את הדעת

שיסביר איך מה שכתבתי יש בו כדי להציג אי הבנה של מה שאמר לייטפליק

אחרי זה אני אשקול אם להתייחס
 
למעלה