פרשת נח
פרשת נח העולם שנברא בפרשה הקודמת מתוכנן ומאורגן בצורה נפלאה, כאשר המטרה ההמשכיות הנצחית. פאר היצירה הוא האדם שנברא בצלמו. פירוש הדבר שנתן לו חופש מחשבה וחופש החלטה. הניסיון הזה לתת לאדם את העצמאות הזאת יוצר מיד קונפליקט והגולם קם על יצרו. הוא מגורש מגן העדן וכאשר הוא ממשיך להשתולל בחוץ, מחליט הבורא להחליפו בדור חדש. הוא מביא את המבול כדי לנקות את הזוהמה. את נח " איש צדיק ותמים בדרתיו" מיעד להמשך האנושות. " ויאמר אלהים לנח קץ כל-בשר בא לפני כי- מלאה הארץ חמס.." נח בונה את התבה ומעלה עליה זוג מכל בעלי החיים ואת בני משפחתו. מתחיל המבול. " נקבעו כל- מעינת תהום רבה וארבות השמים נפתחו.." " ויהי גשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.." " והמים גברו מאד מאד על-הארץ ויכסו כל-ההרים.." " ויגוע כל-בשר הרמש על הארץ.." רק תבת נח נשארה שטה על פני המים עד שנחתה על הרי אררט. הגשם פסק ונח שלח את העורב לבדוק אם ירדו המים. העורב חזר עוד לא הגיע הזמן. אחר כך שלח את היונה, אף היונה חזרה, סימן שטרם ירדו המים. כעבור שבע ימים שלח שוב את היונה והיא חזרה עם עלה זית בפיה. " וידע נח כי-קלו המים מעל הארץ.." הם יצאו מן התבה כדי להתחיל חיים חדשים. " ויאמר השם אל- לבו לא-אסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.." הוא פשוט התפשר עם מה שיש. אך עם נח הקים ברית. " את קשתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ.." " ויהיו בני נח היוצאים מן התבה: שם, חם ויפת.." בני שם: עילם, אשור, ארפכשד, לוד וארם. בני חם : כוש, מצרים וכנען בני יפת: גמר, מגוג, מדי ויוון. אחר כך גם נח כשל כאשר שתה לשכרה. השם ראה שהעונש הקולקטיבי לא עוזר (יצר האדם רע מנעוריו) לכן עבר לסכול ממוקד. כאשר ניסו לבנות את מגדל בבל " עיר ומגדל וראשו בשמים.." הוא בלבל את שפתם והפיצם בארץ. " הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.." שבת שלום
