אני הייתי רק בצפון
את ויינטיאן אפשר ואף כדאי למצות ביומים, לכל היותר שלושה. ואנג ויאנג היא תחנה מצוינת כדי לחתוך את הנסיעה הארוכה ללאונג פראבאנג. יש שם מסלולים יפים. אם אתה לא מכור לסדרה חברים ו/או לחשיש, אין מה לעשות שם יותר מיומיים. לואנג פראבאנג היא עיר מעניינת עם הרבה מסלולים מסביב. יש שם חברות מקומיות שמוציאות טרקים להרים, לשבטים רחוקים מהציויליזציה. פונסוואן - מישור הכדים זו חויה מיוחדת. כדאי לצאת לסיור של מלון מאלי לכדים ולכפרי הסביבה שווה כל דולר. הלינה שם יקרה יחסית (8-18 דולר ב-2004) לעומת 4-6 דולר במלונות לתרמילאים. בעל המלון עזב תפקיד ממשלתי בכיר כדי לחקור את תרבות הכדים והפך לאחד המומחים לנושא. הוא איתר את המסלול של תרבות זו מצפון הודו, שיא תרבותי באיזור פונסוואן והמשך נדידה תוך כדי ירידה ברמת התרבות עד לאי סולאווסי באינדונזיה. הסרט וההרצאה שמקבלים שם נותנים את מירב המידע בנושא. מרתק! משם המשכתי צפונה לנאם נון, שם ירדתי יחד עם זוג - גרמני ותאילנדית (שניהלה את המשא ומתן ושימשה מתורגמנית) בסירה במורד נהר נון לכפרי מיעוטים נידחים שראו מעט מאד תיירים ובהם המבקר הוא אטרקציה. זו היתה אחת החוויות המדהימות ביותר בטיול. בכפר הרחוק ביותר יש שימוש בטבעות על הצואר של הנשים כמו בשבטי ארוכות הצואר, אך רק באירועים חגיגיים. בואנו היה חגיגי מספיק כדי שהנשים ילבשו בגדי חג כולל הטבעות. ההמשך היה עוד צפונה לויאנג סאי, למערות המנהיגים הקומוניסטים ומשם לויאטנם במעבר גבול בלתי אפשרי. האזור היה נתיב הו צ'י מין במלחמת ויאטנם ויש שרידים מעניינים מאז. לינה, הן בויינטיאן והן במקומות אחרים זמינה וזולה. יש בויינטיאן 2 אכסניות עם דורמס ובכל היתר חדרים. המחירים בכולן לא עלו על $10 כשהייתי שם. תבדוק את החדר לפני שאתה מחליט.
