תאום ציפיות

[ה ר מ י נ ה]

תאום ציפיות ../images/Emo18.gif

שוב ושוב, בהודעות שונות של אנשים (בעיקר, יש לציין, נשים) חוזרת על עצמה התופעה של "קצר" בתקשורת. האמא כועסת, הבת כועסת וכמו שהרב כבר אמר, זאת צודקת וזאת צודקת. השאלה היא כיצד, אם בכלל, ניתן למנוע מצב שאנשים, שלדעת כולם הם הקרובים ביותר זה לזה, והרוצים זה בטובתו של זה, מגיעים לרמות כאלו של כעס הדדי. האם אתם מכירים מודל מצליח של "תאום ציפיות" שבו, מרגע שהבן או הבת מגיעים לבגרות כל אחד מהצדדים שוטח את ה"אני מאמין" שלו, את הדברים שהם עבורו "יהרג ובל יעבור" ואת אלה שניתן להתפשר עליהם, ואחר כך הצדדים מנסים לחיות על פי הכללים האלה? האם ניסיתם לישם משהו דומה? ובכלל, מה אתם עושים כשמשהו ממש בוער בעצמותיכם,ונראה לכם שלצד השני זה בכלל לא חשוב ולא איכפת.

 

[mich78]

פעם הייתי ממש ../images/Emo59.gif

היום אני לא מצפה ממנה לכלום אני יודעת שקשה לה לקבל את דיעותי, רצונותי ואותי בכלל, ואני מצידי משתדלת כמה שפחות לקבל את אישורה לדברים ... ניסיתי להסביר לה את עמדותי - והיא מתקשה לקבלן ןלכן מעטים הפעמים שהיא מעורבת בחיי, ואני מאמינה שכך ישאר גם כשיהיו בעתיד ילדים

 

[pf26]

אשמח לשמוע ממישהו תשובה לנושא

שאת מעלה כאן, אבל אני חוששת שמדובר בהרבה יותר מאשר "רק" תאום ציפיות. הקצר בתקשורת נובע לדעתי גם מהעובדה שההורה רוצה להמשיך ולהחליט (ולגונן) על הילדים שלו, והם לעומת זאת רוצים עצמאות ואפשרות לטעות את הטעויות שלהם....

 

[ה ר מ י נ ה]

נכון, ודוקא בגלל ניגוד הרצונות הזה

כמו גם ניגודי אופי ותקופה מצד אחד, ומצד שני העובדה שברוב המקרים מדובר באנשים שמאוד איכפת להם זה מזה וחרדים לקיום הקשר ביניהם, ניתן להגיע למודוס ויונדי ולמצב שבו כל צד יכבד את רצונות השני, לא בדרך של כפיה אלא באופציה של פגישה בחצי הדרך. השאלה היא, אם יש זוגות שיכולים להתגרש זה מזו בלי למרוט אחד את השני, וחלקם מצליחים לעשות זאת באמצעות גישור או סתם שימוש בשכל הישר, מדוע שאופציה כזאת לא תתקיים בקשר בין הורים לילדים (או, כמו שקורה ברוב המקרים, בין בנות לאמהות שלהן).

 

[אנפה2]

מכיוון שיש לי 2 בנות וכלה אני הגעתי

למסקנה, שעל אותו הדבר יכולות להיות השקפות שונות ואחרות, וראיה אחרת לגמרי. אם יש בנינו ויכוח על התנהגות או התנהלות של דברים כמו למשל : איך לחנך או להגיב לנכדים ?, את מי להזמין לחגים , או לחילופין למי ללכת בחגים ?האם 20 זוגות נעלים שאחת מבנותי קונה בעונה זה בסדר ? ועוד כהנה וכהנה, המסקנה היא כזו, שכל אחד יכול להתנהג אחרת וזה עדיין בסדר, כמו כן כל אחד יכול לחשוב אחרת, וגם זה בסדר, אין שום סיבה שאחד יכפה את דעתו על אחר. ואיש חכם אחד אמר לי כך : "מה שנראה לך חשוב היום, מחר יהיה חסר כל ערך ", ואם תסתכלו לאחור תראו כמה שזה צודק. ברגע שקורא הדבר , אם זה ויכוח או מעשה לא צודק, נכנסים כל המתוכחים למלחמת עולם, לפעמים נהיים ברוגז, ולאחר זמן שוכחים על מה הכעסים היו, ואילו הברוגז נשאר, אז תהיו קלים יותר עם עצמכם. אני בכל אופן אימצתי את הגישה הזו, וחיה בשלום עם הסביבה הקרובה לי.

 

[גלבועא]

אמנם אני גבר, אבל בטח התכוונת גם

לגברים.

פעם ראיתי סרט ובו הבן אמר לאביו: מעולם לא אמרת לי שאתה אוהב אותי, מעולם לא חיבקת אותי. כלומר התחושה [זה סרט אמריקאי כמובן] שהועברה היתה של ניכור נפשי-פיזי שלם ומוחלט. אני יכול לומר שאותו הדבר היה עם אמי, ולא עם אבי. הוא דווקא נגע [כלומר בעיקר הרביץ - לא לי, אני חייב כל הזמן לומר את זה, לי הוא לא הרביץ כי למדתי לשרוד מהר מאוד], חיבק לעתים נדירות. מעולם לא אמר שהוא אוהב, מה הוא "אישה"? אבל אמי היתה הרבה יותר נוקשה. לא חיבוק לא מילות אהבה. תיאום ציפיות? אני זוכר שבאחת השיחות המכוננות שלי עם צאצאיי, כל אחד/ת בנפרד אמרתי להם: הולדתי אתכם, לכן אני מחוייב לדאוג לבריאותכם, לשלמותכם ולהגן עליכם. לאהוב אתכם? לא חייב, והודעתי להם שזכותם המלאה לא לאהוב אותי. כמובן שהוספתי מייד - ואני הכי אוהב אתכם בעולם, וכמובן שמייד חיבקתי, ובכלל אצלנו החיבוק, המגע הפיזי הוא דבר בסיסי בתקשורת. אבל, תיאום ציפיות הוא אקט רציונאלי חד-מימדי מובהק, שקשה לי לראות איך הוא מתבצע בהקשר רב-מימדי של קשר בין בני אדם.

 

[מיכליתשלהצאט]

הגעתי מהשער הראשי של ../images/Emo43.gif

את ההודעה הזו כתבתי לפני כשנה בפורום אחר. אני מעתיקה: "הורים מציבים לילדיהם ציפיות גבוהות מאוד ומפעילים לחץ רב להגשמתן. אם הילדים סוטים מהציפיות, ההורים מותחים ביקורת וגורמים לילדיהם להאמין שהוא פחות מושלם וחסר ערך. הורים שאפתנים מפעילים לחץ ומעודדים את ילדיהם לתחרותיות כשיטת חינוך (שתמיד יהיו מצטיינים, מוכשרים בספורט ומובילים בכל תחום). ילד החי באוירה כזו, תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות ומפרש זאת כ"רק אם אני מצליח יש לי מקום במשפחה או בעולם". ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של איום, לחץ ומתח פנימי, הוא מרגיש כל הזמן שמיקומו במשפחה תלוי בהצלחה, אחרת הוא לא שווה כלום כי להיות בינוני זה להיות מאכזב. שאפתנות וציפיות גבוהות אינם מובלים בהכרח להישגים הרצויים. לציפיות הגבוהות יש מחיר גבוה. ילד שלא עומד בסטנדרטים שמשפחתו הציבה לו מרגיש שהוא לא שווה ושאין לו זכות קיום, דבר שעלול להשיג תוצאות הפוכות. האם הציפיה שלנו מילדינו, בן הזוג, הסביבה, החברה, מערכת החינוך וכו', יכולה להצמיח דברים חיוביים או רק שליליים? מה הציפיה שלנו מעצמנו? מהסביבה? מהילדים וכו'? בפסיפס הזה אנו יכולים לראות ציפיות כויטמינים ו/או דשנים קטנים כשאנו מצפים שהילדים יגדלו כמו באדנית, כי העולם בחוץ מלא בציפיות. מה עם תיאום ציפיות? איך אנחנו מכינים את עצמנו ועל סמך מה אנחנו מצפים מאחרים? האם ציפייה גבוהה = פרפקציוניזם? מה קורה כשלא עומדים במבחן הציפיות שלנו? ציפייה = אכזבה? על סמך מה אנחנו בונים את הציפיות שלנו מאחרים? האם הציפיות שלנו גבוהות מדי? כמה פעמים שמעתם או אמרתם את המשפט הנדוש "היא לא מתאמצת, היא מסוגלת ליותר..."? האם אנחנו דורשים קצת יותר או פחות מדי מהילדים? עלינו "להפגש עם הבטן" ולחוש עם לחצנו יותר מדי, לפצל את עצמנו לשניים ולראות האם לפי התוצאות, עמדנו בציפיות של עצמנו? מה הציפיות שלנו כהורים? מה הציפיות שלנו כילדים? מה הציפיות של ילדינו מאיתנו? איך אנחנו מנווטים את הילדים להיות מי שהם? מהן הסיבות לאי עמידה בציפיות? האם אנו דורשים ומצפים מהילדים בעניינים שאולי הם לא מסוגלים לעמוד בהם? כמה נקודות למחשבה: א. יש להבחין מי הילד ממנו אנו מצפים. ב. ציפייה גבוהה משדרת לחץ ג. אי עמידה בציפייה אינו מעיד דוקא על כשלון או על ילד עקשן, אלא על בעיה רפואית (לדוגמא ילד בגיל בית ספר שמסרב באופן מוזר לנסוע באופניים, אולי יש בעיה אורטופדית?) ד. אל תהיו חרדים שאתם חייבים ללמד את הכל. ה. המלצה לציפייה - ענין של מינונים. ו. הדחיפה למצוינות עלול לגרום לילדינו להרים ידיים, לוותר מראש ולא לנסות להתמודד עם מצבים מסויימים ועפ"י הציפיות שהציבו ההורים. ז. על ההורים לפתח בילדיהם את האומץ להיות בלתי מושלמים. ח. על ההורים לפתח בילדיהם את היכולת לראות בשגיאות כגורם חיובי שיאפשר להם ללמוד. ט. על ההורים ללמד ולעודד את ילדיהם בשעת כשלון. מי אמר שציפיות הן רק לכריות?

שיהיה לכם סופ"ש נעים

 

[גלבועא]

תודה לך, זה מרחיב את הלב ../images/Emo140.gif

 

[m i t a l y]

ברוכה הבאה מיכלית ../images/Emo20.gif

נשמח אם תבואי ותעשירי אותנו גם בהמשך מידיעותיך...

 

[ערפה]

שולם במלואו

העלתי למגזין סיפור שקיבלתי מאישה שזה קרה לה באמת מי שמתעניין יכול להכנס לאתר ולקרוא תגובות תתקבלנה בשמחה בסוף הכתבה www.global-report.com/asif בקטגוריה סיפורים למחשבה.

 

[tzs]

קצת ממה שקרה לפני שנה...

כבר שנה שאחותי והורי לא מדברים בעקבות התחצפות נועזת של גיסי אליהם. מאז נהיה נתק רציני. הורי לא הפסיקו לדבר עליה. בלילה בכו לכרית עליה. מצד אחד, הקניטו אותה ואת גיסי, מצד שני ביכו על הנתק שגורם להם לחולי ועצב נוראי. ראיתי את הורי הולכים וקמלים. הייתי בהלם עד כמה נתק בין הורה לילד גורם להרס נפשי כמשמעו!! החלטתי לעשות מעשה ויהי מה (יותר בגלל הורי שפחדתי שהמצב ישפיע עליהם לא טוב, הם לא אנשים בריאים מאד..) אז עשיתי פשוט כמו אהרן הכהן בתנ"ך : השכנתי שלום בצורה קצת מלוקקת איך שנקרא לזה... הלכתי לצד אחותי ואמרתי כמה שהורי אוהבים ומתגעגעים ורוצים אותה בחזרה ובאמת מקבלים גם את בעלה באשר הוא. והלכתי לצד הורי ואמרתי כמה אחותי רוצה לחזור אליהם כמה חסר לה הקשר וכו' וכו'. אחרי שבוע הם נפגשו והכל חזר על מקומו בשלום. כמובן שביקשתי משני הצדדים לא להעלות את העבר (כי זה במילא לא יעזור, כל אחד בדעתו הוא...)ולהתחיל דף חדש לחלוטין. יש להוסיף, שאני שמחה דווקא שהניתוק הכואב הזה קרה כי הורי למדו להעריך את הקשר שיש להם עם בתם .

 

[alona 9]

אני חושבת שפעלת נכון

הצורה המלוקקת שאת מספרת עליה עזרה לך לפתור את הבעיה,להשכין שלום ולגרום להם לפתוח דף חדש.אמרת את מה שאולי כולם באמת הרגישו ולא העיזו לספר.עובדה שזה פעל..

 

[m i t a l y]

כל הכבוד לך... פעלת נכון ../images/Emo45.gif../images/Emo20.gif