תַאַב כמו בֶּצַע ?

[kamashay1]

(ישנה כנראה בעיה עם הניקוד שלי, אבל השאלה עניינה שפה וניקוד)
אפשר להגיד "הרחובות נגועים תַאַב", בדומה ל-"הרחובות נגועים בֶּצַע"
שימוש נכון או לא נכון? (ודאי שלא מקובל) ומה הניקוד הנכון (לצורה זו של המילה תאב)?

 

[trilliane]

(ישנה כנראה בעיה עם הניקוד שלי, אבל השאלה עניינה שפה וניקוד)
אפשר להגיד "הרחובות נגועים תַאַב", בדומה ל-"הרחובות נגועים בֶּצַע"
שימוש נכון או לא נכון? (ודאי שלא מקובל) ומה הניקוד הנכון (לצורה זו של המילה תאב)?

לא הבנתי אם שאלתך דקדוקית או סמנטית.
המילה "תאב" או "תאו" נדירה (לא הכרתי) אך קיימת:

‫תאב — תשוקה, רצון חזק (נכתב גם תַּֿאַו) אנגלית | פירוש המילה | מילון אבניאון‬

תאב: תשוקה, רצון חזק (נכתב גם תַּֿאַו) אנגלית | מילון אבניאון.

www.milononline.net

‫תאו — תאווה, חֵשק | פירוש המילה | מילון אבניאון‬

תאו: תאווה, חֵשק: בּוּזו בּוּז ותַאַו עשוקות (מלשון הפיוט); למרות גילו התאו לא עזבו אנגלית: lust | מילון אבניאון.

www.milononline.net

הפועל "נגוע" מצריך את מילת היחס "ב". הצירוף "נגועים בתאב" תקין תחבירית, אך המשמעות אינה ברורה לי. אולי "שטופים זימה"? (זו קולוקציה מוכרת וברורה). ואם חייבים להשתמש בשורש הזה, למה לא להשתמש בשם העצם המוכר "תאווה"?

 

[kamashay1]

תודה למגיבים המהירם ראשית אשמח להחכים ולהבין את הכוונה בין שאלה דיקדוקית לסמנטית
חלק מהכוונה היא אולי להבין האם המילה (תאווה) קיימת בצורה של לשון זכר (אם זה עושה הגיון)
לגבי המילה עצמה - יש לה גם הקשר לתיאבון (לאוכל)
והאם השימוש ללא מילת היחס "ב" אינו תקין? הייתי תחת הרושם שמשתמשים כך הרבה (גם ללא סמיכות)
תודה שוב

 

[trilliane]

תודה למגיבים המהירם ראשית אשמח להחכים ולהבין את הכוונה בין שאלה דיקדוקית לסמנטית
חלק מהכוונה היא אולי להבין האם המילה (תאווה) קיימת בצורה של לשון זכר (אם זה עושה הגיון)
לגבי המילה עצמה - יש לה גם הקשר לתיאבון (לאוכל)
והאם השימוש ללא מילת היחס "ב" אינו תקין? הייתי תחת הרושם שמשתמשים כך הרבה (גם ללא סמיכות)
תודה שוב

בגדול ההבדל בין צורה לתוכן (בפירוט, עיין בערכים דקדוק וסמנטיקה במילון/אנציקלופדיה לבחירתך).
המין הדקדוקי של תאב/תאו הוא אכן זכר.

ודאי שיש קשר לתיאבון, הרי כל משמעות השורש היא תשוקה, ותיאבון הוא חשק לאכול.

הפועל "נגוע" מצריך מילת יחס. אם משתמשים הצורת הבינוני כשם, כלומר בצירוף סמיכות, אז באמת אין מילת יחס. אולי זה מה שמצלצל לך מוכר, כי ביחיד נפרד אין הבדל, אבל ברבים יש. אם יש לך דוגמה אחרת, תביא ונבחן אותה.

 

[kamashay1]

בגדול ההבדל בין צורה לתוכן (בפירוט, עיין בערכים דקדוק וסמנטיקה במילון/אנציקלופדיה לבחירתך).
המין הדקדוקי של תאב/תאו הוא אכן זכר.

ודאי שיש קשר לתיאבון, הרי כל משמעות השורש היא תשוקה, ותיאבון הוא חשק לאכול.

הפועל "נגוע" מצריך מילת יחס. אם משתמשים הצורת הבינוני כשם, כלומר בצירוף סמיכות, אז באמת אין מילת יחס. אולי זה מה שמצלצל לך מוכר, כי ביחיד נפרד אין הבדל, אבל ברבים יש. אם יש לך דוגמה אחרת, תביא ונבחן אותה.

הרבה פעמים אומרים בסיגנון - "איזור נגוע כלבת" או למשל "מרבה נכסים - מרבה דאגה / מרבה בנכסים...
אני מניח שאני מפספס, אבל רוצה לחדד - זה לא מקובל או לא נכון?

 

[trilliane]

הרבה פעמים אומרים בסיגנון - "איזור נגוע כלבת" או למשל "מרבה נכסים - מרבה דאגה / מרבה בנכסים...
אני מניח שאני מפספס, אבל רוצה לחדד - זה לא מקובל או לא נכון?

זה תקין, אבל זו סמיכות.
ברבים צריך להיות "אזורים נגועי כלבת".

"מרבה" אינו דוגמה רלוונטית לסוגיה כי לרוב הוא מקבל מושא ישיר.

‫מרבה — מגדיל בכמות או בעֵרך, כאמור בפסוק | פירוש המילה | מילון אבניאון‬

מרבה: מגדיל בכמות או בעֵרך, כאמור בפסוק | מילון אבניאון.

www.milononline.net

 

[נוף-צלול]

אפשר גם בסמיכות: נגועי בצע.
אפשר לנחש שאולי בחרת תאב כדי שמתוך זה יצלצל תעב מלשון תיעוב