ש-ג-ע-ו-ן

[מיטללל]

ש-ג-ע-ו-ן

..במשמעות המקורית אני לא יודעת למה אני פותחת עוד הודעה חדשה בנושא. סתם שוב לפרוק אחרי עוד מריבה, הפעם עם אבא שלי. והעובדה שאני מרגישה ששנינו הולכים בדרך הבטוחה ל'שגעון'. לפני שעה בערך דיברתי עם ידיד בטלפון. דיברנו שוב על "המצב" ועל זה שאני לא רוצה להיפרד מהבית המקסים שלי ולעבור לדירת חדר וחצי עם אבא כי הוא יציק לי. אז הוא הציע לי לשכור דירה, וקצת דיברנו על זה. אחרי כמה דקות אבא שלי נכנס לחדר שלי, אחרי ש"בטעות" הוא שמע כמה דקות מהשיחה. משום מה הוא קלט מהשיחה שאני עומדת להשכיר דירה עם אותו ידיד וכאילו אני 'מוכרת אותו'. הוא התחיל שוב עם אותם משפטים. שאני צריכה לבחור או ללכת ולגור איתו ואז נהיה שם אחד בשביל השניה או ללכת בדרך של שוטים ואז לוותר עליו ואחר כך להצטער על זה. ושוב הוסיף שנותר לו לחיות בשבילי ובשביל אחותי. (לפחות שיגוון...). ניסיתי להסביר לו שזה בכלל לא היה בקטע הזה ואני לא מתכוונת לשכור דירה עם אף אחד עכשיו (לו היה אפשר..) והוא לא הקשיב. התלות הזאת ממש מציקה לי. ואז אני מתחילה להגיד דברים נוראים. ואחר כך יש לי נקיפות מצפון. חוץ מזה, הצבא, התקבלתי לתפקיד הבקרית שליטה ימית. אמא שלי דחפה אותי גם לזה. עד עכשיו הייתי בטוחה שאני לא רוצה את התפקיד הזה. ושלחתי פקסים כדי לחתום ויתור. לפני כמה ימים דיברתי עם חברה שמשרתת בתפקיד, והיא גרמה לי להבין שאולי אני עושה טעות. ואני לא בטוחה שאני רוצה לוותר עליו. אני לא יודעת מה יפול לי במקום. אבל בשביל אבא זה שוב שאמא מנצחת. זה שוב לבחור בינה לבינו. זה מתיש! ואני ממשיכה לא לעשות עם עצמי כלום. רק לדבר ולדבר ולדבר ולדבר ולדבר על זה..... ועכשיו הוא בא ואמר לי שקיבלתי החודש בפלאפון 600 שקל. ו"שבא לו לדפוק לעצמו כדור בראש". אז אמרתי לו שינתק לי את הפלאפון. איך הגעתי לסכום הזה... אני ממש בהלם. מיטל

 

[דן צ]

אני לא רוצה לומר אבל אמרתי לך

אמרתי לך לפני שבועיים שהעלת את הבעיה בצאט שאבא יחפש את התמיכה שלכן ויגרור אותכן אחרי דעותיו, אמרתי לך גם לקחת הכל בפרופורציות נכונות ולא לתת לו להשתלט על דעתך. אולי באמת ללכת לשכור דירה? אני לא יודע , הרי אין לך עבודה ואת אמורה להתגייס ולא תהיה לך מקור מימון לשכר הדירה . הייתי מציע לך להוריד פרופיל , לא לתת לאביך את התירוצים לשחק לכן על המצפון ("שנותר לו לחיות בשבילי ובשביל אחותי","שבא לו לדפוק לעצמו כדור בראש"). זה יגרר לתהום ללא קרקע , את בסופו של דבר תהיה תלויה בו וכל צעד שלך בחיים הפרטיים שלך יצטרך לעבור דרכו.

 

[miss tamborin]

אממ...

כל מה שאני יכולה להגיד לך זה שמה שאת לא עושה תתחשבי רק (או לפחות-קודם כל) בעצמך! זה אולי נשמע אנוכי קצת, אבל אם את רוצה להיות משהו בצבא, אז תהיה!..זה שבמקרה זה מה שאמא שלך רצתה ולאבא שלך יהיו רגשות נחיתות אח"כ זה בעייתו, את לא צריכה לוותר על מה שאת רוצה בגלל זה.. ואם תרצי לעבור דירה (למרות שלהבנתי זה לא התיכנון שלך כרגע) אז תעברי.. זה חבל שאבא שלך במצב רע כ"כ אבל את חייבת קודם כל לדאוג לעצמך... תתמכי בו במידה מסויימת אבל תעשי מה שאת רוצה לעשות..ותנסי להבהיר לו שלא כל דבר קשור אל הגירושים!

מעיין

 

[הייזל]

זה עומד להשמע רע, אני פשוט יודעת...

אני מכירה את 'המצב' כפי שאת קוראת לו מההודעה הזאת ומהודעה קודמת כך שאם אני טועה תהיי חופשיה לתקן אותי. מי פה ההורה? את או אבא שלך? מה זה שמע "בטעות"? את רצית שהוא ישמע או שהוא מצוטט לשיחות שלך? את לפני גיוס, נכון? אני לא יודעת מה התפקיד הזה כולל אבל זה יציב אותך רחוק מהבית(ים) אני במקומך הייתי לוקחת את זה בשתי ידיים ואומרת תודה. הייתי גם מנסה לקבל מעמד של חיילת בודדה רק כדי שלא יכניסו אותי לקלחת. אלו עומדים להיות גירושים קשים מאד אין שום סיבה שאת תספגי אש משני הצדדים וממש לא משנה מי אשם בגירושים הללו. הגירושים האלו והיחסים שלהם הם לא עניינך אלא עניינם, אין להם שום זכות לגרור אותך לעניין ולתמרן אותך ככלי במלחמה בינהם. גירושים מטבעם זה דבר קשה לכל המוערבים בעניין ואת לא צריכה להיות זאת שמחליקה את העניינים ומקריבה(כן, מקריבה) כדי שההורים שלך יהיו מאושרים. אם הם לא מסוגלים להתמודד אחד עם השני בלעדייך זבש"ם!! את לא ההורה שלהם, את לא הפסיכולוג שלהם, לא הבורר ולא השופט. תגיעי להחלטה שאת לא מתערבת ולא מוכנה שיערבו אותך ותעמדי בה לא משנה מה בפני כל מניפולציה רגשית שיפעילו עלייך. את עומדת בפני תקופת מעבר לא קלה (אני מתכוונת לגיוס, שלא יהיו אי-הבנות) ואת צריכה להתמקד בצרכים שלך וברצונות שלך ולא באיך החלטות שלך ישפיעו על ההורים שלך בעיקר שהם לא ממש חושבים איך ההחלטות שלהם משפיעות עלייך. את חייבת להיות חזקה ולא להיכנע, זה מאד לא קל כי ברור שאת בחורה אכפתית ושאת אוהבת את ההורים שלך אבל את צריכה לזכור שהחיים שלך נפרדים מהחיים שלהם והם אנשים מבוגרים שצריכים להיות מסוגלים להתמודד עם דברים כאלה. ואם הם לא מסוגלים? אז יש עובדות סוציאליות, פסיכולוגים, פסיכאטרים, בוררים של בית הדין הרבני, נעמ"ת, יועצי נישואים ועוד הרבה מאד אנשי מקצוע שיכולים לעזור להם ושיש להם יותר כלים ממך לעשות את זה. העצה שלי בקיצור: תצאי משם כמה שיותר מהר! בסיס סגור, דירה שכורה מה שלא יהיה! תצאי גם מהגישה שאני יכולה וצריכה לעזור להם. לא, את לא! זה לא התפקיד שלך!

 

[מיטללל]

רע, ביקר נכון.

אבל אני לא אצליח לעשות בפועל שום דבר מהדברים שכתבתם.

 

[הייזל]

מה את רוצה מהחיים?

תעזבי את ההורים שלך ותעזבי את כל השאר? מה את רוצה? לצנוח צניחה חופשית להקים חוגי מקרמה? מה? תתמקדי בעתיד ותאמיני לי שיהיה לך הרבה יותר קל להתנתק מההווה.

 

[מיטללל]

אני לא יודעת.

נדמה לי שאני לא רוצה כלום. (כן. תשובה טיפשית).

 

[הייזל]

זאת לא תשובה טיפשית

באמת שלא. זאת היתה שאלה קשה(לי שאלות כזאת גורמות לבלאקאאוט מוחלט לוקח לי זמן לחזור לתפקד). בואי נשאל את זה אחרת. את מרוצה מהמצב הנוכחי? אני מניחה שלא. מה היית רוצה לשפר? מה את חושבת שתוכלי לשנות? איך? את נמצאת עכשיו(לדעתי בלבד ושיהיה ברור אלו עצות לא הוראות ופקודות) במצב ביניים של חוסר החלטיות. >>תשבי ותעברי בראש על השאלות האלו ועל כמה שהן יובילו. זה לא משהו מהיום למחר, תני לזה זמן אבל לא יותר מדי. >>תפסיקי לרחם על עצמך! את במצה עגום, נכון, אבל זה עדיין לא סיבה להתייאש, יש לך עתיד, יש לך חברים ודי בברור שאת ממש במקרה בחורה מוצלחת למדי. אז מה את מרחמת על עצמך? אני מניחה שאת מרגישה שכל העולם על כתפייך וקרוב לוודאי שזה המצב כל אחד מחזיק את העולם שלו על הכתפיים רק שבמקרה שלך את מחזיקה גם לאבא שלך את העולם על הכתפיים וגם לאימא שלך. למה בדיוק? את בהמת משא? את מנסה להיות אטלס? דבר ראשון - תפסיקי לרחם על עצמך. דבר שני - תפסיקי לרחם עליהם. הם אנשים בוגרים(אני מקווה) שצריכים לקחת אחריות על החיים שלהם. >>תנסי להיות במצבים שבהם את לא צריכה להתמודד עם ההורים שלך ויכולה לקבל שקט כי לאסוף את המחשבות שלך. זה לא קל, אני יודעת, אבל זה אפשרי. תחזיקי מעמד, חומד, יש דברים טובים מעבר להר.

 

[מיטללל]

תודה הייזל. באמת.

מה הייתי רוצה לשנות? קודם כל את עצמי. והייתי רואה להיות בעלת התכונות שייחסת לי כביוכל בהודעה. לאט לאט. מפסיקה להיות "בהמת משא". ממשיכה בגישה המגעילה. "אני בת 18 ומותר לי לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי ואתה, תבנה את החיים שלך". נראה לאיפה זה יובל אותנו..

 

[הייזל]

../images/Emo13.gifבהצלחה

 

[idanyd]

הייזל,

אני יודע שאת כבר הרבה זמן סמויה כאן, אבל אני לא זוכר אם הצטרפת רשמית. ומה שבעצם אני רוצה לשאול זה - סנובית, דביקון כבר קיבלת?

 

[הייזל]

ככל הידוע לי

לא הצטרפתי רשמית. איך מבצעים פעולה כה מסובכת?

 

[idanyd]

עוד רגע...

רגע... הנה זה בא...

פוף. יופי, את רשמית חברת פורומפי (הטוב ביותר בתפוז, כמובן). בקשר לדמי חבר, אנא פני לגברות בכחול, הן יסבירו לך את העסק על הצד הטוב ביותר. ועכשיו לתכלית הטקס - הדביקון. לאור היכרות שטחית מפורום אחר, (לא נגיד מה הוא, רק שהוא קשור לסדרת טלוויזיה מסויימת, שכמו הפורום, היא הכי טובה), הדביקון המגיע לך הוא

. דמייני שהיא מחזיקה בידיה חתיכת עץ מחודדת... טוב, לחוקי הדביקונים נא לסור במהירות להודעה מס' 1 ולהודעה מס' 2, ע"מ שלא תעשי טעויות קריטיות בימיך הראשונים כחברת פורום רשמית. טוב, החלק הקשה נגמר, ומכאן נותר רק לנוח על זרי הדפנה. הרבה

, ו-

על ההצטרפות.

 

[הייזל]

אילו הודעות בדיוק?

 

[idanyd]

נו, כמובן שהקישורים לא עבדו

אם כן, להלן הקישורים:

 

[הייזל]

אה, אז אוקיי, יש לי בעיה../images/Emo13.gif

הדביקון שלי צריך להיות זה

קודם כי הוא כבר נמצא בחתימה שלי ושנית ושנית בגלל שעשו אותו במיוחד בשבילי אחרי שגנבו למד"ב את החללית. יש סיכוי להחליף?

 

[idanyd]

אם כן,

בהחלטה חסרת תקדים, וחד-פעמית בהחלט, לאחר תחינות חוזרות ונשנות, בקשות, הפצרות והבטחות לטובות הנאה מצדה של חברת-הפורום החדשה "הייזל", החלטתי להעניק לה את דביקון ה-

. מי ייתן שתשאי אותו בגאון וגאווה. בברכת חזק ואמץ - הרא"ג.

 

[resputin]

בתוספת להודעה של הייזל,

שמצאתי אותה ללהיות לנקודה ודי נכונה, אני רוצה יותר לנתח את החלק של הרגשות אשם שהוא מטיל עלייך. אני יודע שזאת תקופה קשה לו, וכן גם לך- אבל זה אומר שמותר לו לעשות דברים כאלה? לא. "אחרי שהוא שמע בטעות חלק מהשיחה" -אני, כבר אז הייתי מתרעם. מילא שמע חלק מהשיחה שלי עם מישהו, ולא אמר לעצמו 'זה לא עינייני, אם הוא רוצה הוא ישתף אותי בזה', אלא עוד מגיב על זה. ויש גם דרך להגיב.. לעשות מניפולציות ורגשות אשם, זה ממש לא הכיוון. "...שאני צריכה לבחור או ללכת ולגור איתו ואז נהיה שם אחד בשביל השניה או ללכת בדרך של שוטים ואז לוותר עליו ואחר כך להצטער על זה. ושוב הוסיף שנותר לו לחיות בשבילי ובשביל אחותי..." -בתוספת, "לפחות שיגוון". זאת אומרת, שהמנהג הזה היה יותר מפעם אחת, או פעמיים, או שלוש- ובטח גם יחזור. וכמה שזה ישמע מוזר, לדעתי את צריכה להעמיד אותו במקום. ואין פלא אם לא תרצי לגור איתו. סליחה? לגור עם מישהו, בבית קטן ודחוס, שלא נותן פרטיות, ש"מקשיב בטעות" לטלפונים ולוחץ על הריגשי עם רגשות אשם? והוא מצפה שתגורי איתו בשמחה ובששון? את צריכה לדבר איתו, ולהעמיד אותו במקומו. זה שהוא עובר תקופה קשה כרגע, זה מובן- גם את, בדיוק כמוהו, אם לא יותר, עוברת תקופה קשה, ולך יש עוד המון על הראש- אם זה לימודים\צבא\חברים\מעבר דירה\משבר אישי וכו' וכו', זה לא אומר שאת מיידית הופכת לאיזור נחיתה שלו. אולי אחרי שטיפה רצינית, שתבוא בטוב טעם, עם דוגמאות והסברים הוא יבין. ואם לא? אולי באמת כדאי שתגורי אצל אמא. או לדירה שכורה. בקשר לצבא, לדעתי, כדאי שתקחי את התפקיד. כמדומני, יש אופציה שבהמשך השירות תוכלי לבקש העברה או הורדה בדרגה, אבל חבל לפספס את זה. מה גם, זה יתן לך בריחה מהבית\בתים לכמה זמן, ותוכלי להרגע ולהתחסן קצת, מה שלא יהיה רע. |חיבוק ענקי וחיבור לאייסיקיו, שתמיד פנוי בשבילך, גם אם הוא עושה חלטורות ולומד להיסטוריה באמצע|

 

[Outlast]

מיטלי,

אני מסכימה עם מה שאמרו פה, ואין לי דברים חדשים להוסיף. את צריכה לעשות את מה שטוב בשבילך, מה שאת מרגישה שנכון. אל תתני לאף אחד לתמרן אותך. ואגב, מילאתי את המשימה שלי (לא בקשר למבחן, השנייה), סופ"ש מחכה לך.

 

[מיטללל]

../images/Emo51.gif