שתי שאלות

[trilliane]

לא רק אומרים... אתה באמת לא רואה את ההבדל הפרגמטי?

 

[איתי שלר]

אנחנו לא דנים כאן במקור של המילה נמאס

אלא בצירפה למילה "לי", וזה מקורו ביידיש (ביידיש: מיר).

 

[חוכך בדעתו 2]

יש בפרויקט בן יהודה ציטוטים של 14 סופרים, שבהם מופיע הצירוף

'נמאס לי', ואשר קרוב לוודאי נכתבו בעשורים הראשונים של המאה העשרים.
אם כך, מהיכן הוודאות, אם יותר לי לשאול, בקדמותה של האידיש. שמא ההפך הוא הנכון. ויתרה מזו, כבר הראיתי למעלה שדרך האמירה של ביטוי זה באידיש שונה מזו שבעברית (נימאס געווארן = נהיה נמאס אינה דומה לעברית, וגם הצורה מיר נימאס געווארן = לי היה נמאס רחוקה מרחק רב מן העברית).

ועולה על כולנה הציטוט משירו של אבן גבירול שידיעותיו באידיש היו קלושות למדיי

, "ניחר בקראי גרוני":

עם – נמאסו לי אבותם
מהיות כלבים לצאני,
לא יאדימו פניהם –
כי אם צבעום בשני!

 

[איתי שלר]

דווקא בגלל זה

את הצירוף של "נמאס" + "לי" מוצאים במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, כשהשפעת היידיש הייתה גדולה כבירה.
בשיר של אבן גבירול, אני לא בטוח שיש למילה "לי" אותו תפקיד תחבירי, ובכל מקרה ספק בעיניי אם לשיר הזה היתה יכולה להיות השפעה משמעותית על משכילי המאה ה-19.

 

[חוכך בדעתו 2]

למען הסר ספק, גם בעיניי הצירוף 'נמאס עליי' נמצא ברמה גבוהה

מ'נמאס לי', אך לאחר שבדקתי במקורות מצאתי, כפי שכתבתי לעיל, שאף 'נמאס לי' יכול לבוא בקהל מבלי להעטות בושה את זה שהביאו.

 

[trilliane]

מה הקשר לבושה? פעמים רבות משתמשים בלשון מדוברת בכוונה ברורה

 

[חוכך בדעתו 2]

מתי תרדי לסוף דעתי? אני חוזר וטוען ושב וטוען - על פי הממצאים

במילונים (כן, במילונים) ובספרות, זוהי לא לשון הלשון המדוברת.
וכדי שנדבר שנינו באותו מישור, הנה הגדרת הלשון המדוברת (בהדגשות שלי) המקובלת עליי (מרב מילים):
הסבר מלא לצירוף לְשון [שְׂפת] הדיבור שם נ'

השפה המקובלת בדיבור העממי היומיומי, בשיחות אישיות ולא פורמאליות וכד' (להבדיל מן הלשון הכתובה, הגבוהה והמליצית).
• המילה 'זָרוּק' בלשון הדיבור פירושה מרושל, לא מסודר.
• המילה 'פופיק' היא מילה בלשון הדיבור ל'טבור'.
• במילון זה צוינו צורות רבות הנהוגות בלשון הדיבור גם אם הן אינן תקניות.

 

[trilliane]

הבנתי אותך, לא הסכמתי איתך.

"נמאס לי" הוא ביטוי בשפה המקובלת בדיבור העממי היומיומי, בשיחות אישיות ולא פורמאליות וכד' (להבדיל מן הלשון הכתובה, הגבוהה והמליצית). לגמרי.
&nbsp
לא לחינם "נמאס עליי" נשמע פומפוזי וגבוה יותר (ולא משהו שאנשים אומרים ביום יום) ו"מאסתי" מביע את אותו רגש במשלב גבוה, מליצי.

 

[חוכך בדעתו 2]

נראה לי שמצאתי את הנקודה הארכימדית:

'נמאס לי מ-' + שם עצם אכן שפה עממית ביותר ('נמאס לי מהילד של השכן', 'נמאס לי מהשטויות שאתם עושים'). יתרה מזו, פה גם מובלעת בעליל השפעת האידיש: "ס'מיר נימאס געווארן פין (=מ-)...", משהו בדומה ליציר הלשוני הוולגרי

'העניין הזה תלוי מכמה גורמים' (במקום 'העניין הזה תלוי בכמה גורמים').

לעומת זאת,לטעמי, השימוש ב'נמאס לי' + שם פועל קביל בהחלט גם בשפת העיתונות למשל. לדוגמה: 'נמאס לי ללכת כל כך הרבה ברגל כדי להגיע לאיצטדיון' [לכן קניתי קורקינט

] - יכול להופיע "בשקט" בתיאור של עיתונאי ספורט; 'נמאס לי להמתין בתור האינסופי להפקה המהוללת של ריצ'רד השלישי, לכן נטשתי את התור וחזרתי שפוף למלון' - כנ"ל בתיאור מסעותיו של כתב תאטרון.

 

[trilliane]

לא רואה הבדל משמעותי; טורי עיתונאים כתובים בשפה מדוברת

ושפת העיתונות מרבה "לרדת לעם" כשלא מדובר בעיתונות "קשה" (חדשות, תחקירים וכו') אלא בעיתונות "רכה" (טורים אישיים, ראיונות, מדורי תרבות, רכילות וכו').
&nbsp
אגב, ב"תלוי מ" טרם נתקלתי.