שתי שאלות
ולא עפ"י סדר חשיבות דווקא. השאלה הראשונה: הבת שלי בת ארבע וחודשיים, ילדה רגישה מאוד, קצת מופנמת. הבעיה היא שהיא בוכה מכל שטות. היא יכולה לבכות כי לא הצליח לה משהו במחשב. היום היא בכתה כי הלכה עם שכנה מהקומה שלנו לבית השכנה והשכנה סגרה את הדלת לפני שבתי נכנסה (היא לא שמה לב שבתי מאחוריה). היא מין cry baby כזו. איך עליי להתייחס אליה בזמן בכי שהוא בגלל שטויות (כמובן שברור לי שעבורה זה לא שטויות אבל בכל זאת...). איך אני גורמת לה להיות פחות בכיינית? ושאלה שניה - עוד חודשיים אנחנו עומדים לעבור לארץ אחרת. היא לומדת אנגלית כבר קרוב לשנה, יודעת די הרבה מילים אבל ברור שיהיו לה קשיי שפה לא פשוטים. איך אני יכולה לעזור לה בעת המעבר ואחריו? אנחנו שוקלים לטוס לשם לשבוע ואז לחזור לארץ ואז לטוס לגור שם. המחשבה היא, שיהיה לה יותר קל להפרד אם היא תדע למה היא נוסעת ויהיה לה קצת זמן לעכל את המאורעות העתידיים. מה דעתכם? המון תודה.
ולא עפ"י סדר חשיבות דווקא. השאלה הראשונה: הבת שלי בת ארבע וחודשיים, ילדה רגישה מאוד, קצת מופנמת. הבעיה היא שהיא בוכה מכל שטות. היא יכולה לבכות כי לא הצליח לה משהו במחשב. היום היא בכתה כי הלכה עם שכנה מהקומה שלנו לבית השכנה והשכנה סגרה את הדלת לפני שבתי נכנסה (היא לא שמה לב שבתי מאחוריה). היא מין cry baby כזו. איך עליי להתייחס אליה בזמן בכי שהוא בגלל שטויות (כמובן שברור לי שעבורה זה לא שטויות אבל בכל זאת...). איך אני גורמת לה להיות פחות בכיינית? ושאלה שניה - עוד חודשיים אנחנו עומדים לעבור לארץ אחרת. היא לומדת אנגלית כבר קרוב לשנה, יודעת די הרבה מילים אבל ברור שיהיו לה קשיי שפה לא פשוטים. איך אני יכולה לעזור לה בעת המעבר ואחריו? אנחנו שוקלים לטוס לשם לשבוע ואז לחזור לארץ ואז לטוס לגור שם. המחשבה היא, שיהיה לה יותר קל להפרד אם היא תדע למה היא נוסעת ויהיה לה קצת זמן לעכל את המאורעות העתידיים. מה דעתכם? המון תודה.