תשובה חלקית...
טכניקה ברמה גבוהה היא לא ערובה ליכולת אילתור מפותחת. הפרינציפ הוא לדעת לבטא את עצמך. כפי שאתה מבטא את עצמך בעברית או אנגלית, ולא חושב על המילים עצמן אלא על הרעיונות שאתה מנסה לומר, כך גם במוסיקה - צריך לשאוף להגיע למצב שבו הרעיונות שלך עוברים בצורה ברורה. עדיף גם שהרעיונות עצמם יהיו טובים... הרבה מוסיקאים מתחילים חושבים שכל עוד הם מנגנים "בסולם", או מנגנים מהר, אז הם יצאו ידי חובתם. אני חושב שצריך לדעת מוסיקה באותה רמה שאתה יודע עברית - אם יהיה לך אוצר מילים מפותח (במקרה של מוסיקה הכוונה לתבניות, ידע הרמוני, ריתמי, רפרטואר רחב וכו'...), ואם ניחנת ביכולת ניסוח (פרייזינג, משפוט...), ויש לך מסר או רעיון יחודי - תוכל להגיע לרמת אלתור אופטימלית. טכניקה ברמה גבוהה עוזרת לנגן, ונותנת לו כלים אינסטרומנטליסטיים לבטא רעיונות קשים לנגינה. זה לא הופך אותם בהכרח לרעיונות יותר טובים, אבל מי שיש לו את זה בהחלט פחות מוגבל בצורת הביטוי העצמי שלו. אם למשל בא לך לומר לשוטר תנועה "אבל אדוני השוטר, המטאליסט הזה קפץ לי מתחת לגלגלים, זו לא אשמתי" - אתה לא חושב על המילים עצמן, לא איך מאייתים את המילה "שוטר", לא איפה לשים פסיק ואיפה נקודה - אתה פשוט אומר את מה שאתה צריך לומר ושולף את המילים באופן אינטואיטיבי, כי אתה מכיר אותן היטב. באילתור, המטרה היא לא לחשוב על איזה סולם זה, כיוון התנועה של הצלילים, הספירה, המשקל, הטכניקה שאתה מפעיל - אלא לבצע את הפעולות האלה באופן אינסטנקטיבי ולחשוב רק על הרעיון המרכזי שלך, הקונספט. בקשר לאוספנסקי - אם זה מעניין אותך, אני מציע שתקרא את הספרים שהמלצתי עליהם, כי זה ממש מורכב מידי ופילוסופי מידי לדיון כאן.