חנדלאך - נסיונות לשאת חן
זה מיידיש חנדעלעך, מהמילה העברית חן כותבת מישהי: קוקיות ארוכות קשורות בסרטים צבעוניים, לחיים עגולות וורודות שהקרינו בריאות ושמחת חיים, עיניים גדולות שלא עצרו מלהביט מסביב בסקרנות כובשת וחיוך סוכר וחכם מדי לגילי. "חנדלעך", סבתא שלי הייתה אומרת כל פעם מחדש. "כל היום היא עושה חנדלעך, הילדה הזאת". וזה היה נכון. הייתי ילדה יפה ולמדתי כבר בגיל מאד צעיר לנצל את העובדה הזאת לטובתי, על מנת להשיג את מבוקשי. למזלי, כמה שהייתי יפה, ככה הייתי חכמה, ואף יותר. לא לקח לי הרבה זמן להבין שעלי לשלב קסם אישי עם היופי שלי על מנת לגרום לעולם להתאהב בי. עם המבוגרים היה לי הכי קל, במיוחד עם הזכרים. מספיק היה לי לפזר חיוך שובבי, בתוספת משפט משעשע וחכם, על מנת להקסים אותם עד עמקי נשמתם. גם ידעתי כיצד לרכוש את אהבתן והערצתן של כל הילדות אותן פגשתי, באמצעות זיהוי וניצול נקודות התורפה שלהן, ובאופן שכזה שהן לא מבחינות כלל וכלל בטקטיקה שלי. כל ילדה רוצה להיות נסיכה וככה גרמתי להן להרגיש, בעזרת מחמאות סרק ודברי שבחה פיקטיביים. העולם הקטן שלי היה מורכב מצבא של אבירים ונסיכות, ואני המלכתי על ממלכתי באוטונומיה מתוקה, בתוספת שכבה דקה של אבקת כוכבים. בגיל 12 התייצבתי לקרב פנים מול פנים עם גיל ההתבגרות, וגיל ההתבגרות ניצח. שינויים הורמונאליים השתלטו על גופי ללא רחמנות, כמעט באכזריות, שמא הם היו אותן ילדות פשוטות מראה שעמדו כל השנים מהצד והביטו בי מרחוק ביראת כבוד, ועכשיו הן הגיעו לנקום. קוקיות המשי שלי החלו להתקרזל, חצ`קונים אדומים ועסיסיים הקימו התנחלות קטנה על הסנטר שלי, שדיי החלו לגדול ויחד איתן, גם ישבני, ושיערות שחורות וקשוחות צמחו לי במקומות שעד אז היו חלקות יותר מכדור פינג-פונג. וככה מצאתי את עצמי בכיתה ז`, שוברת מיתוס קלאסי של כל הזמנים, הברבור שהפך להיות ברווזון. הרגשתי שעולמי חרב עלי. "מי זאת?", יום אחד שאלה את סבתא שלי חברתה מהמועדונית. "זאת הנכדה שלי, הבת של ביתי הבכורה. את מכירה אותה, נו, חנדלעך". "זאת חנדלעך?", השיבה חברתה בקול מטפס, ואז הניחה יד מרגיעה על זרועה של סבתי. "אַ בלינדע הון כאַפּט אויך אַמאָל אַ קאָרן". (בתרגום חופשי: גם תרנגולת עיוורת תופסת לפעמים גרגיר). "פוּן דיַין מויל אין גאָטס אויערן", סבתי נאנחה. (מפיך לאוזן של הקדוש ברוך הוא). אז עוד לא הבנתי את פשר מילותיהן, גם לא ממש הבנתי למה כל הבנות בכיתה קיבלו הזמנה למסיבת הריקודים בבית של דפי, חוץ ממני ומנוגה "מוצי" פישר, שלא זכתה
