אחת - סקירה של ספר המדבר על נשים יהודיות במאה ה- 19, שכיוון שהורשו לקורא רק טקסטים "שוליים", נחשפו להשכלה ולמודרניזציה. השנייה - ספרות נשים מסחרית, הפורחת בשנים האחרונות. האם פריחתה מעיבה על ספרות הנשים הרצינית יותר הנכתבת בידי נשים?
הידיעה מאין אנו באות. גם משפחת אימי חרדית במקורה ובאותה מידה של אקראיות, מצמררת לטעמי, יכולנו להיות באותו מקום של היתר לקריאת טקסטים שוליים והתייחסות לקריאה והשכלה - שהיא דבר טרוויאלי וזכות בסיסית של כל בן אדם ובת חווה - כאל מעשה חתרני. אני מצרפת לינק להודעה של ציפי ב"חינוך לגיל הרך" ודיון שהתנהל שם היום על קריאה. כולנו - נשים בכלל ונשים יהודיות בפרט - חבות את ההתייחסות לקריאה כאל דבר טרוויאלי למישהן. אולי לפמיניסטיות שהיו לפנינו... ?