שתי הפגנות

מה לא ברור כאן?

בין היהודים לפלסטינים ישנו סכסוך בן 120 שנה ויותר. הסכסוך הזה יודע תקופות רגיעה ותקופות סןערות, אבל הוא לא יסתיים בקרוב, לפחות כל עוד חלק ניכר מהפלסטינים רואים את סיום הסכוך כיום שבו לא ישאר יהודי אחד על אדמת א"י. מי שמפגין נגד הפינוי הם אנשים שנמצאים בצד היהודי של הסכסוך. מי שמפגין נגד הגדר הם נשים שנמצאים בצד הפלסטיני של הסכסוך. בכל ההפגנות של הימין עוד לא נורה ולא נהרג אפילו אדם אחד. בהפגנות של הפלסטינים כבר נהרגו עשרות ישראלים. אף מתנחל לא יזרוק, לדוגמא, בקבוק תבערה על נגמ"ש ישראלי. פלסטיני יעשה זאת בחדווה. כוחות הביטחון של המדינה אינם כוחות נייטרלים. הכוחות האלו מתיחסים למתנחלים כאל מפגינים, שלמרות חילוקי הדעות עמם, עדיין רוצים בטובתה של המדינה. באופן הפוך, ההתיחסות למפגינים הפלסטינים (יחד עם המשת"פים הישראלים שלהם) היא כמי שרוצה להחריב את המדינה. הפינוי של עזה והשומרון הוא פינוי של אנשים שרובם נשלחו לשם על ידי ממשלות ישראל. החומה היא תגובה מאוחרת (ב 38 שנה ) לרצחנות הפלסטינית.
 
קצת יושר אינטלקטואלי

סןערות, אבל הוא לא יסתיים בקרוב, לפחות כל עוד חלק ניכר מהפלסטינים רואים את סיום הסכוך כיום שבו לא ישאר יהודי אחד על אדמת א"י." העובדה שקיים כזה סכסוך בין 120 שנה שבמרוצתו גורש עם שלם, אינו מעיד מה מקורתיו של סכסוך זה. ההצגה של הסכסוך כאילו ומקורו הוא הרצון של רוב הפלסטינים לזרוק את היהודי האחרון מהארץ, הוא דמגוגיה לאומנית צבועה של זרזירי עט. יש לי יחס שונה לז'בוטניסקי שעם כל התנגדותי אליו הוא היה אינטלקטואל ישר ואמר את האמת זאת בניגוד לתלמידיו המתחסדים. די לקרוא את "קיר הברזל" אותו הוא כתב ב1923 כדי להבין שמקורות הסכסוך הוא רצונה של התנועה הציונית הקולוניאליסטית הפועלת בתמיכת הכידונים האימפריאליסטים כדי למנוע מהפלסטינים את זכות ההגדרה העצמית שלהם ומהערבים בכלל עצמאות מהאימפריאליזם.. אכן עם תנועה קולוניאליסטית מנשלת אין הערבים יכולים להשלים על כן רק התנערותם של המוני היהודים מהפרויקט הציוני תוך שינוי כל השיטה האימפריאליסטית שמדינת ישראל נדבך חשוב בה באזור, ניתן יהיה למצוא פתרון ולהחלץ ממעגל המוות. לאור אורכו של המאמר אצטטט רק את חלקיו המהותיים. "על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, ... כל בני-אדם הטובים הללו להוציא את הסומים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אי-אפשר לחלוטין לקבל את הסכמתם מרצון של ערביי ארץ-ישראל להפיכתה של ארץ-ישראל האחת מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי. יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות; ויואיל-נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום – אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, – נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים ..... " אך הערבים ידעו כבר ב1923 כי שהציונים אינם חולמים עכשיו לא על גירוש הערבים, לא על דיכוים ולא על ממשלה יהודית; מובן, שברגע הנוכחי הם רוצים בדבר אחד בלבד – שהערבים לא יפריעו להם לעלות. הציונים מבטיחים, שהם יעלו לארץ רק בהתאם לכושר-הקליטה הכלכלי של ארץ-ישראל. אך בעניין זה לא היו לערבים ספקות מעולם: הרי דבר זה מובן מאליו, שכן אחרת אין כלל לגרש מן הארץ אף ערבי אחד. "אין זה חשוב כלל, באלו מלים הרצלאיות או סמואליות – נשתמש להסברת מאמצי ההתיישבות שלנו. ההתיישבות גופא נושאת בחובה את הסברתה שלה, היחידה, שאין להפקיעה, והמובנת לכל יהודי בר-דעת. להתיישבות יכולה להיות מטרה אחת בלבד; אך מטרה זו אין הערבי מוכן לקבל: כל ז ה הוא מטבע הדברים, ולשנות טבע זה אי-אפשר."... והוא ממשיך ואומר כי אלו החולמים שניתן לקבל הסכמה מהערבים מחוץ לגבולות הארץ לנישול הערבים הפלסטינים, האי הם טועים.. ." אילו גם היה אפשר (ואני מפקפק בכך) לשכנע את ערביי באגדאד ומכה, שארץ-ישראל אינה בשבילם אלא חבל-ספר קטן ובלתי-חשוב, הרי בשביל ערביי ארץ-ישראל היתה ארץ-ישראל נשארת גם אז לא חבל-ספר, אלא מולדתם היחידה..." ואולם גם הסכם עם הערבים הלא-ארץ-ישראליים הוא בגדר הזייה שאינה ניתנת להתגשם. לא רק שאין לנו כסף כדי לממן פיתוחן של הארצות השכנות, אלא שמבחינה פוליטית אין הציונים יכולים אלא לתמוך בקולוניאליזם המדכא את כל הערבים.., "אם נדבר ברצינות על מתן תמיכה פוליטית ללאומיות הערבית. הלאומיות הערבית שואפת למה ששאפה, נאמר, הלאומיות האיטלקית עד שנת 1870: לאיחוד ולעצמאות ממלכתית. בתרגום ללשון פשוטה, משמע הדבר הוא - גירושה של אנגליה מארם-נהריים וממצרים, גירושה של צרפת מסוריה, ואחר-כך אפשר גם מטוניס, אלג'יר ומארוקו. עזרה מצדנו בכיוון זה - אפילו בעקיפין – יהא בה משום התאבדות וגם משום בגידה. אנו נשענים על המאנדאט האנגלי; על הצהרת באלפור חתמה גם צרפת בסאן-רמו. איננו יכולים להשתתף בקנוניה פוליטית, שמטרתה לגרש את אנגליה מתעלת סואץ ומן המפרץ הפרסי, ולחסל את צרפת לגמרי בתור מעצמה קולוניאלית. משחק כפול כזה לא רק אסור לשחק: אפילו לחשוב עליו אין זה מן הראוי. ירמסו אותנו – ובחרפה שנהיה ראויים לה – עוד לפני שנספיק לזוז בכוון זה.
 
עםן כל הכבוד לז'בוטינסקי

התמונה היא שונה לגמרי - כשהחלה הציונות היו בארץ הזו (שהיתה חלק בלתי נפרד מהנפה הסורית של האימפריה העותומנית ובשום פנים ואופן לא יחידה מדינית עצמאית) 400 אלף מוסלמים, 50 אלף יהודים ו 50 אלף נוצרים (ארמנים, יוונים ועוד). היום חיים באותה כברת אדמה 10 מליון בני אדם. המוסלמים היו צאצאים של הכובשים הערבים ששטפו את הארץ במסעות הג'יהד הרצחניים שלהם ושמסיבות אלו או אחרות החליטו להתנחל באדמות לא להם. אין לעשות חשבונות היסטוריים ארוכי שנים, וברור שכל מי שישב בארץ יכול להיות תושב של הארץ. אבל, זה לא נותן לו בעלות על הארץ ההתנגדות לעליה הציונית היא אכן טבעית, אבל לא מוצדקת. לערבים לא היתה זכות לקבוע מי יגיע לארץ ומי לא (באותה מידה שלתושב רמת השרון אין זכות לאסור על הגירה של עולים מאתיופיה לעיר ובודאי שלא לבצע שפטים בעולים שכן מגיעים. הערבים שישבו בארץ החלו להתגבש כ"פלסטינים" רק בתגובה לציונות ובהמשך לחלוקת האיזור בין הצרפתים לאנגלים, חלוקה שרירותית שעליה אנחנו מסתמכים עד היום כ"גבולות בינלאומיים" ואגב, היהודים לא נסמכו על "כלכלת הארץ". הם הביאו את הכלכלה איתםואף סיפקו פרנסה יפה לכל ערביי הארץ והסביבה. זו הסיבה שבין 1930 ל 1947 היגרו כ 300,000 - 400,000 ערבים מארצות הסביבה לתוך ישראל (ולכן המנה הפלסטינית קובעת שכל ערבי שהתגורר בארץ ב 47 הוא פלסטיני אבל רק יהודים שהתגוררו בארץ לפני העליה הציונית יוכל להישאר בה לאחר הניצחון.
 
"יושר אינטלקטואלי"?

הבן אדם (המתקרא "מרכז") כלל לא התייחס לטקסט ההודעה המספרת על פרטי הפרשה. הוא ממשיך לדבר על "הרוגים בצד הישראלי", כאשר מסופר בפירוש על הפגנה שלווה בהשתתפות אישים ועל פרובקציה מתוכננת של המשטרה נגד אנשים המפגינים סה"כ נגד גזל אדמותיהם. המסקנה: הוא פשוט תומך בגזל אדמות הכפר בלעין, באלימות המשטרה נגד מפגינים שלווים, בפרובוקציה של המסתערבים. הוא הרי הודה בעצמו: ישנם שני צדדים הנאבקים ביניהם כבר 120 שנה! משמע: אז הכל מותר! אכן "אישמרכז"
ונחמד שהוא מעשיר את פורום יחד במשנתו הזו.
 
מה לא ברור פה (2)?

השאלה להיתה לגבי התיחסות שונה של המשטרה למתנחלים ולפלסטינים והתשובה היתה: המשטרה והצבא מתיחסים באופן שונה כי המתנחלים הם "עמית" והפלסטינים הם "טורף" (בלשון הצבאית, "עמית" הוא מכוחותינו ו"טורף" מכוחות היריב). אני מתיחס בספקנות רבה לתוכן ההודעה המספר כמה הפלסטינים המפגינים הם אנשים שוחרי שלום. בעבר היו מקרים רבים שבהן בהפגנות שמאל ופלסטינים נפגעו שוטרים וחיילים רבים ממטר אבנים. אז גם אם נניח לרגע ש הפעם הפלסטינים באמת התכוונו להפגין בשקט (ואגב, עדיין בהפגנה בלתי חוקית), אין סיבה שהמשטרה תניח שההפגנה לא צהפוך לאלימה כמו הפגנות רבות בעבר. כמובן שסיפור "כיפה אדומה" על המסתערבים שזורקים אבנים כפרובוקציה הוא הרבה יותר ממגוחך. אולי יטען מר סילבר הנכבד שגם הפיגוע בטיילת בת"א לפני כחודש הוא מעשה פרובוקציה של מסתערב? ולסיכום - אני אאמין שהפלסטינים (כולל בעלי אזרחות ישראלית) רוצים באמת בשלום רק ביום שבו אראה הפגנה פלסטינית נגד פיגועי טרור - ביום שבו בראכה, טיבי ופעילי שלום פלסטינים יצעדו בחוצות עזה ורמאללה עם שלטים שבהם יהיה כתוב "די לטרור" "יורשעו רוצחי ילדים יהודים" "מוות לשהידים ושולחיהם" וכיוצ"ב
 

eopeace

New member
אבן"פלסטינית" פוגעת יותר מ"מתנחלת"?

לפי טענתך מסתבר שכן. אני ראיתי ושמעתי על לא מעט מקרים (למעשה לא נראה לי שאפשר ממש לספור אותם) בהם נורה פלסטיני, לעיתים אף למוות, כיוון שיידה אבנים. מצד שני, לא ראיתי מצב שבו מתנחלים נורים על כך. אבל נעזוב את המקרה הרחוק של הפלסטינים, שהרי לא מעניינים אותנו הישראלים דברים כאלו רחוקים (סליחה, לא מעניינים אותנו היהודים דברים כאלו רחוקים). אז בואו נראה מתי כן ירו חיילים/שוטרים על מיידי אבנים או "מפירי סדר": אין ספק שדוגמא ראשונה שקופצת היא של אירועי אוקטובר 2000 - 13 ישראלים נהרגים מאש משטרה. אישית עולה לי לראש דוגמא נוספת - חברה טובה שלי שנורתה רק לפני 4 ימים, מטווח קרוב ללא כל התראה או פרובוקציה (לא שיש פרובוקציה שמצדיקה ירי מלבד סכנת חיים) - היא אפילו לא יידתה ולא היתה קרובה ליידות אבנים - בסה"כ היתה בדרכה להפגין נגד הגדר (אבל כנראה שהפגנות מאין אלו מסכנות חיים לא פחות, לא?). למזלה ולמזל כולנו זה היה רק כדורי גומי הפעם. לא - אני לא חושב ולא רוצה לראות את צה"ל או המשטרה יורים על מתנחלים. אבל אחרי שנציגי מפלגת יחד הם היחידים שיוצאים להגנת זכויות אדם בין אם האדם הנפגע הוא מתנחל ובין אם הוא פלסטיני (וזה לא חדש), לא הגיע הזמן שהמתנחלים יראו למרחק של קצת יותר ממטר ויחשבו אולי גם על זכויות הפלסטינים?
 
רמת השרון

עד כמה מוזר הוא שאתה לכאורה אדם משכיל קובע כי הערבים הגיעו לארץ עם כיבושי האיסלאם במאה השביעית. כמובן שעיוות זה של ההיסטוריה משרת את המיתולוגיה של הלאומנים היהודים, המנסים להוכיח כי היהודים של היום הם המשכם היהודים והישראלים העתיקים, וכי היהודים העתיקים קודמים לערבים בארץ. זאת אותה מתודה של מוסוליני שניסה להוכיח כי האיטלקים בני זמננו הם המשכם של הרומאים, ושל היטלר שניסה להוכיח כי הגרמנים הם המשכם של הנבלוגים.( הטיביטונים) לישראלים יש זכות לחיות בארץ למרות פשעי ההנהגת התנועה הציונית, לא משום שיש להם זכות אבות, אלא הם עם חדש שנולד תוך נישול העם הפלסטיני. כל המתודה הלאומנית הזו, לא רק שאינה מדעית, שכן העמים המודרנים במובן המדעי של המונח הם תופעות היסטוריות של המאות השנים האחרונות בלבד, והעם הישראלי הוא עם צעיר ביותר, אלא שאין גרם של אמת בטענה כי היהודים( שבט יהודה) והישראלים( עשרת השבטים) קודמים לערבים שהגיעו רק במאה השבעית לספירה. על פי המסורת היהודית ומוסלמית מוצא הערבים הוא מבנו בכורו של אברהם-ישמעאל, ואין כל ספק שישמעלים חיו באזור עוד בתקופת מצריים העתיקה והסיפור התנכי של יוסף מתייחס לכך. המסורת היהודית כערבית מייחסת את העמים לשלושת בניו של נח: שם, חם ויפת ואין כל ספק כי העברים הקדמונים כשם שהערבים מייחסים עצמם לשם. על פי ספר בראשית כנען היה אחד מבניו של חם (בראשית י' ו'). המונח שמים, בא מהתנ"ך, בספר בראשית מספרים הכוהנים היהודים שכתבו את התנ"ך, כי שם היה אבי האשורים, האכדים עמלקים, ארמנים, ממלכת שבא והעברים. הכנענים( ביניהם היבוסים) והאמורים גם הם דיברו את השפה השמית ושייכים לאותה קבוצה. אם נקבל לרגע את הסיפור כי מוצא היהודים והישראלים הקדמונים הוא אברהם ומשה, הרי אברהם לטענת אלו המאמינים בתנ"ך כמקור היסטורי הגיע לכנען במאה ה18 לפני הספירה, בעוד "יציאת מצריים" אם נאמין שאכן הייתה אירוע ממשי, התרחשה במאה ה-13 לפנה"ס.( יהושע אמור היה לחיות ב1230 לפנה"ס) לעומת זאת העיר שלם ( ירושלים) עיר בת קרוב לארבע אלפים שנים, הייתה גם לפי התנ"ך עיר יבוסית, אחת מהקבוצות הכנעניות , היא נכבשה על ידי היהודים לפי הסיפור התנכ"י במאה ה-13 לפנה"ס, בדומה ליריחו. משמע השמים הלא יהודים( ערבים) קודמים לעברים על פי המקורות התנכיים באלפי שנים, אם נקבל לרגע את הסיפור התנכ"י כאמת היסטורית. אולם זאת מיתולוגיה בפועל ככל שעולה ממחקרים איריאולוגים המסתמכים על חפירות בשטחים הכבושים של 67, גם העברים מקורם היה באחת מהקבוצות הכנעניות שנאלצו לעלות על גב ההר, במיוחד משום עוצמת הפלישתים שידעו כבר ברזל. חלק ניכר מהאריכיאולוגים בני זמננו כולל ישראלים, טוענים כי אין כל סימוכין( בממצאים האשורים או המצריים) לסיפור של אברהם ומשה, אלא הם סיפורים שהוכנסו על ידי המלך יאושיהו במאה השבעית לפני הספירה מטעמים פוליטיים של הצדקת האמונה באל יהווה, האאל של יאושיהו.. משמע הכנענים, שהגניאולוגיה של הערבים מתייחסת אליהם בנגוד ליהודים, חיו באזור הרבה לפני המיתולוגיה היהודית בדבר הכובשים העבריים הקדומים. מעניין גם שספרי נחמיה ועזרה, הכלולים בתנ"ך, מציינים במפורש כי כאשר הגיע עזרא לארץ בתמיכה של הפרסים (כורש) התושבים לא דיברו עברית ולא ידעו תורה, וביניהם מוזכר במפורש גושם הערבי. הערבים של דרום ערב , הם צאצאים של קוטאן, המזוהה בתנ"ך כיוקטן, אחד מבני עבר( ספר בראשית) הם הגרו מתימן לאחר החורבן של סכר מ'ריב. לפי המסורת הערבית הם בני ירוב בנו של ישחג'וב בנו של קטאן. הם אלו שיישבו את שבא. הערבים של צפון ערב מקורם מעדנאן והם מזוהים עם איסמעיל ועם אחד משני בניו-קידר. שהובסו על ידי נבוכדנצר הבבלי כפי שמסופר בספר ירמיהו. אלו הם הבדווים ( תושבי צפון ערב) שכבר מוזכרים בספר ישעיהו. הערבית המדוברת כיום מוצאה מהקטאן. גם אם נתעלם מכל המיתולוגיה והמסורת הרי יש לנו עדות ממצרים העתיקה בדבר סוחרים ישמעאלים כבר לפני כ2000 שנה, מההיסטוריון הרודוטוס שכתב במאה החמשית לפני הספירה כי ערבים חיו בארץ ובאזור.( ההיסטוריות חלק שלישי 430 לפנה"ס) הממצאים של הארכיאולוגיה האשורית מספרים על כך שמלך ערבי גודיב, הוגף במאה השמינית לפני הספירה על ידי שלמנסר מלך אשור(725 לפנה"ס). על כן כל הסיפור הלאומי ציוני בדבר קדמוניות העברים בעוד שהערבים הגיעו לאזור עם כיבושי האיסלםהם בובה מיסאס( סיפורי סבתא)
 
החמצת את העיקר

כל נושא ההיסטוריה מעניין אבל לט כל כך רלונטי. גם אני חושב שאין שום ממש בסיפורי המקרא השונים. גם אין טעם לחפור ולנסות לדלות דגימות DNA משרידי עצמות מתקופת בית ראשון כדי לראות אם הן מתאימות יותר ל DNA היהודי או הפלסטיני. מה שחשובות הן הנקודות הבאות: 1. במאה ה 19, ארץ-ישראל בגבולותיה מהים עד הירדן לא היתה "ערבית" כמו . היא היתה חבל באימפריה העותומנית שישבו בו ערבים, יהודים ובני עמים אחרים. לתושבים אלו היתה זכות קניין על רכושם אבל לא היתה להם זהות לאומית בכלל ובפרט לא היתה להן זהות שניתן להגדיר אותה על חבל הארץ הספציפי הזה. תושבי האימפריה העותומנית עברו באופן חופשי באימפריה ואם תבדוק, תראה שתושבי פרדיס, לדוגמא, הגיעו מביירות, תושבי ג'סר-א-זרקא הם סודנים בכלל. נקביל את זה לתושבי חבל הבשור היום. תושב חבל הבשור יכול לעבור מחרבבוקר לגליל ולהיפך. האם לתושבי חבל זה יש זכות להכריז על "מדינת הבשור"? 2. ההגירה הציונית ל"פלסטינה" אולי לא מצאה חן בעיני הערבים (כמו שאולי לא מוצאת חן בעיני רבים מתושבי ת"א הגירה של ערבים מהמשולש לעירם, אבל לא היתה להם זכות מוסרית להתנגד להגירה כזו. לכן, הטכנה שאנחנו הגענו לארץ ערבית ונישלנו את תושביה, אין לה על סמך להתבסס והעיקר? העיקר הוא שכל זה לא רלוונטי לשום עניין. כיום ישנם כאן (בין הים לירדן) שניעמים עם רגשות לאומיים חזקים ("לאומיים", לא "מרכסיסטיים"!) והדרך היחידה להגיע לאיזו רגיעה זה לחלק את הארץ ביניהם: הגבול שיעבור ממזרח לגוש עציון וממערב לאום אל פחם, טירה, טייבה וכפר קאסם יחלק את הארץ בלי סנטימנטים הסטוריים אלא לפי המצב הנוכחי בשטח. ערבים-ממזרח לקו! יהודין - ממערבו!
 
האומנם?

הטיעון שלך ביחס לחוסר אפשרות של מהפכה סוציאליסטית, ועל כן אמונתך בדבר פתרון של הפרדה בין שני העמים, כאשר המדינה הישראלית לה הצבא הרביעי בחוזקו בעולם ישלוט על 80 אחוז משטחי הארץ, בעוד שהעם הפלסטיני יחייה במדינת חסות, נשען על ההבחנה בדבר ההשקפה הלאומנית והדתית הרווחת כיום באזור, יש לנו הסכמה לתיאור שלך לגבי ההשקפות הרווחות באזור. יחד עם זאת השאלה היא עד כמה רעיונות הם הגורם הקובע או הנקבע,( על כך שהם פועלים זה על זה, אין לנו ויכוח, שכן ההכרה אינה דבר פסיבי אלא שיקוף אקטיבי של המציאות החומרית ולכן השתקפות לא באופן ישיר. ) ואעיר כי אלו הטוענים שההכרה אינו תנועה של החומר, אלא איכות שונה לחלוטין בצרות, שכן אם אין לחומר ולהכרה מכנה משותף כיצד הם פועלים אחד על השני? או שההכרה היא הכל ואז חוזרים לאלוהים, או שהחומר על כל צורותיו כולל ההכרה הוא הכל ואז מגיעים למטריאליזם עקבי, שפיתוחו הגבוה ביותר הוא המטריאליזם הדיאלקטי. הדואליזם הקנטיאני שכה רווח, פשוט קשקוש מבחינה לוגית ועוד יותר חשוב מבחינה מדעית. ברור שההכרה מפגרת אחר המציאות, אחרת לא היה פאונדמנדליסט פרימיטיבי כבוש, נשיא המדינה בה הטכנולוגיה והמדע כה מפותחים. אני כמרקסיסט טוען שההוויה היא שקובעת בסופו של דבר את ההכרה, ואת במידה ומוכנה להכיר שאכן יש הוויה מחוץ להכרה ואין השניים זהים ( הדברים כשלעצמם" אם נשתמש במונח של קאנט), חושבת לפי מאמרך כי ההכרה היא הקובעת את ההוויה. ההבדל בינינו אם ירדתי לסוף דעתך הנו שאתה מחזיק בפילוסופיה האידאליסטית שעבורה הגורם הראשוני והקובע הוא ההכרה, בעוד אני כמטריאליסט קובע שההוויה החומרית היא הגורם הקובע בסופו של דבר. מדוע לדעתך אין תנאים למהפכה סוציאליסטית? הרי המזרח התיכון ברוב רובו, לא עבר מהפכה דמוקרטית בורגנית( צרפת 1789, ארצות הברית, מלחמת העצמאות והמשכה במלחמת האזרחים). זהו חלק מהעולם הנשלט על ידי ההון הפיננסי האימפריאליסטי( הבנק הבינ"ל, קרן המטבע הבינ"ל). הודות לשליטה זו כוחות הייצור אינם מתפתחים ומצבם של רוב האנשים לא רק קטסטרופלי, אלא הולך ומורע. אומנם האזור עדיין במידה ניכרת חקלאי, אך פועל כאן חוק ההתפתחות הבלתי שווה אך המשולבת ויש ערים ותעשייה ומעמד פועלים- קברנה של הבורגנות. יש הכרח במהפכה בורגנית דמוקרטית, אך הבורגנות המקומית הקשורה באלפי חוטים לבעלי האדמות מחד ולאימפריאליזם מאידך, מעמד שעלה מאוחר מדי בהיסטוריה כדי לעמוד בראש מהפכה לא מסוגל לתפקיד זה. התנאים האוביקטיביים למהפכה סוציאליסטית שתשחרר את כוחות הייצור לא רק קיימים אלא אף נרקבים. ברור שכדי לשחרר את כוחות הייצור, הבסיס עליו קיימת החברה האנושית, יש צורך במהפכה ורק מעמד הפועלים בראש המעמדות הסובלים האחרים מסוגל לכך. אתה נשען על מצב ההכרה הנוכחי, של מעמד הפועלים וההמונים בכלל, כדי לטעון שהמצב ימשיך ולכל היותר כוהני הדת יצליחו כמו באיראן ותחת הכידונים האמריקאים גם בעיראק להגיע לשלטון וימשיכו את השיטה הקפיטליסטית המפגרת, בעוד שבעלי ההון בישראל ימשיכו לשלוט. אך, כמה מוזר שאתה כאינטלקטואל בורגני,( אינטלקטואל שטיעוניו משרתים את הבורגנות), שוכח כה בנקל את ההיסטוריה של הבורגנות. האם הייתה הכרה מהפכנית דמוקרטית רווחת במאה ה16, או אף במחציתה של המאה ה18 בצרפת? האם מנע הדבר כי עקב רקבון השיטה הקודמת בצרפת פרצה כזו מהפכה ב1789? ההכרה מפגרת אחר התנאים האוביקטיביים, אולם התנאים החומריים הם הקובעים כי בסופו של דבר ההכרה של ההמונים תשקף את המציאות. אתה מזכיר לי את מרי אנואנט, אשר לא תפסה בהכרתה כי התנאים השתנו והמונרכיה האבסלוטית-הפיאודלית מונעת את המשך התפתחות כוחות הייצור. כאשר העם התלונן כי אין לחם, היא המנותקת מההויה של רוב נתיניה , השיבה "אכלו עוגות". ההמשך ידוע. מי שחושב כי יחסי הקניין הקיימים הם תופעה קבועה ויציבה, ובמיוחד בתקופה של משבר כה עמוק של השיטה הקפיטליסטית, עומד לפני הפתעות גדולות. מוזר שאת ציטטת באחת מתגובתייך את אינשטיין, שהוכיח כי אנרגיה אינה דבר שונה ונפרד לחלוטין מהמסה, אלא כי האנרגיה היא מסה במהירות האור בריבוע, דהינו כי מה שמלומדים חשבו כאשר הם משתמשים בהגיון הפורמאלי המכני כי הן שתי איכותיות שונות לחלוטין אינן אלא צורות שונות של החומר. החומר והוא הדבר היחיד הקיים,הוא בתנועה בחלל ובזמן, וחוקי התנועה של החומר( והחברה היא חלק מהטבע וההכרה האנושית היא תנועה של המוח),נשלטים לא על ידי חוקי המכניקה( הכוחות החיצונים לגופים) וההגיון הפורמאלי המשקף את ההבנה המכנית של המציאות, אלא יותר על ידי חוקי הדיאלקטיקה, של תנועה עקב התפתחות הסתירות. חוקים שדרך אגב כבר אריסטו היה מודע להם, אף כי עבורו לא היו אלו החוקים העקריים השולטים בתנועה. אולם ההגיון של אריסטו הגיע אליך לאחר שהסכולסטיקה של ימי הביניים, תקופת קפאון יחסי, התעלמה מהם לחלוטין. שלושת החוקים העקריים שלה הנם : אחדות הסתירות. שינויים איכותיים כתוצאה משינויים כמותיים שלילת השלילה. דהינו כי במציאות כל דבר משתנה וא' ( תופעה בין אם בטבע או בחברה) שלפי הנחת ההגיון הפורמאלי לעולם א', במציאות הנשלטת על ידי חוקי הדיאלקטיקה הוא א' אך גם לא א' בעת ובעונה אחת שכן הוא בתהליך הפיכתו לב'. דהינו כי כל הקיים כולל החברה הקפיטליסטית הקיימת בתהליך שלילתו. במחשבה המופשטת 2 ועוד 2 הם תמיד 4, אולם במציאות הקונקרטית והאמת היא תמיד קונקרטית, אין 2 ועוד 2, אלו הם סמלים הקיימים רק בהכרה , במציאות יש 2 תופעות ועוד 2 תופעות ואלו בקשרים סותרים ומתפתחים ובהחלט נותנים תוצאות מאוד שונות מ4 כפי שכל כימאי או פיזיקאי יודע וכמותם גם המרקסיסט. "המהפכה האיסלאמית", אינה שלילת הקפיטליזם אלא צורה לשמרו.על כן אין בידה לפתור את הבעיות ותפקיד כוהני הדת יחשף במוקדם או מאוחר, כפי שכבר נחשף באיראן. כדי להוכיח את תקוותך כי יחסי הקניין הקפיטליסטים ימשיכו לעד או לפחות לתקופה היסטורית ארוכה, היית צריך להוכיח דבר שונה לחלוטין, כי הקפיטליזם ממשיך לפתח את כוחות הייצור ועל כן הוא לא מיצה את תפקידו המתקדם. אולם כיום צריך לחיות בהזיה טוטאלית כדי להאמין בכך. הקפיטליזם הורס את החלק העיקרי של כוחות הייצור-את כוח העבודה שחלק הולך וגדל ממנו נזרק החוצה אל מחוץ לייצור. כבר היגל טען ובצדק כי כל מה שהיה פעם רציונלי פוסק מלהיות רציונלי ומה שהופך לא רציונלי נעלם. כמובן שכאידיאליסט הוא העמיד את המציאות על הראש וחשב כי הרעיון המוחלט ( ולמעשה אלוהים) הוא הגורם הקובע בהיסטוריה, אולם לפחות אופן מחשבתו היה יותר מפותח מאלו החושבים כי המציאות היא דבר קבוע. כיום המדע מוכיח את צדקת המתודה של המטריאליזם הדיאלקטי, ועד כמה ההגיון המכאני מוגבל. הפיזיקה של ניוטון נכונה רק לגבי גופים גדולים המשתנים באיטיות יחסית, אולם כל העוסק בחקר של חלקיקים תת אטומים יודע כי ההגיון הפורמאלי מנוגד לתנועה הממשית של החלקיקים וכי ההנחה שיש חלקיק סופי, כפי שטענו בעלי ההגיון הפורמאלי היא פשוט הנחה שלא עומדת במבחן המעבדות המודרניות. מאחר וההויה המעמדית גם קובעת את ההשקפה בה אנשים אוחזים, כנראה שכזעיר בורגנית מצבך עדיין טוב אם את מאמינה כי לקפיטליזם יש עתיד. אולם אף כי טיעונל לגבי הזעיר בורגנות כמעמד מעולה ומתנפח או מצטמק עם התפשטות או התכווצות השיטה, את מחליפה את המשבר המזחורי של השיטה עם משברה ההיסטורי. תמיד היו משברים מחזוריים בקפיטליזם הפונקציה שלו הייתה ריכוז הון בידיים יותר מועטות. אולם מי שעוקב אחר הכלכלה הקפיטליסטית יודע כי גם כאשר הממשברים המחזוריים מסתימיים מצב רוב האנשים כולל הזעיר בורגנות הולך ומורע בעוד רווחי בעלי ההון הגדולים ממשיכים. אתה יכול לאומר גם לזעיר בורגנים אכלו עוגות כמו שאני עושה, או התוצאות צפויות.
 
תאכל עוגה

לא כל משל יש לו נמשל ולא כל דוגמא מלמדת על מקרים אחרים. עובדה היא כי המהפכה המרכסיטית נכשלה כישלון חרוץ בכל מקום בו נוסתה, ועובדה היא שהקפיטליזם שיפר פלאות את מצב מעמד העובדים. עובדה היא: אין בעולם פועל עשיר יותר מהפועל האמריקאי . אחריו בשורה ניצבים הפועלים במדינות קפיטליסטיות לא פחות כמו מדינות אירופה המערבי. הפועל הקובני, עם כל הכבוד למרקס ותורתו רעב ללחם ועם מרקס לא משלמים במכולת........ ולכן סירות קובניות שמטלטלות במימי הים הקריבי נושאות פועלים קובנים הצמאים להגיע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וחוזרות לקובה - ריקות קשה לך להשלים עם העובדה שהרגשות הלאומיים חזקים מהאחווה המעמדית. פועלי כל העולם - התאחדו? לא ממש! בסיטואציה שבה יש קטטה בין פועל יהודי לקפיטליסט פלסטיני לעולם יעזרו פועלים פלסטינים לבן עמם ולא לבן מעמדם.
 
מרקסיזם וקריקטורה שלו

כתבת:. "עובדה היא כי המהפכה המרכסיטית נכשלה כישלון חרוץ בכל מקום בו נוסתה" האם זו עובדה או דעה קדומה? טיעון בעל תוקף מדעי אינו אונס את השקפת המתווכח על המציאות, בעוד אתה אינך מתייחס למרקסיזם אלא לקריקטורה שלו. אולי זה נוח לך אבל בוודאי שאין זו גישה מדעית..התיאוריה המרקסיסטית טוענת את הדברים הבאים: הקפיטליזם פיתח את כוחות הייצור לחברה בה מתקיימת כלכלה עולמית, אולם מדינות הלאום נותרו, זאת אחת משתי הסתירות העקריות של ימינו.סתירה זאת היא המביאה לכך שכל מדינת לאום, ובמיוחד החזקות יותר תנסה להיות גם בעלת המונופול על הכלכלה העולמית. כתוצאה אנו חיים בתקופה היסטורית שיש הכרח במהפכות פועלים. אחרת תפרצונה מלחמות עולם עקב הניסיון של המדינות החזקות להפוך למונופול על הכלכלה. הסתירה השנייה היא בין המונופולים בידי מספר משפחות. לא אפתח טיעון זה מחוסר מקום. אולם,כוחות הייצור בבעלות הפרטית עקב נפילת שער הרווח והההתפתחות הבלתי שווה אך המשולבת של החברה האנושית, ימשיכו להבלם והדבר רק יחריף את חיסול הזכויות הדמוקרטיות, האבטלה, את הרעב, המחלות החוזרות שכבר הודברו, ומחלות חדשות פרי התנאים החברתיים והסביביתיים ההופכים להיות בלתי נסבלים ומחלישים את המערכת החיסונית של מרבית בני האדם. על מנת לפתור סתירות אלו יש לעשות מהפכה עולמית, ובמיוחד בארצות ההון המפותחות כאירופה, ארצות הברית ויפן. בין אם אתה מסכים למרקסיזם, או מתנגד לו, אינך אלא יכול להסכים שמה שקרה במציאות עד כה היו מספר מהפכות בארצות נחשלות ומוקפות בחברות קפיטליסטיות מפותחות, ועל כן לקרוא לחברות אלו מהפכות מרקסיסטיות, אינו אלא סילופה של התיאוריה המרקסיסטית. . 2.המרקסיזם טוען כי יש הכרח במהפכות פועלים,מונהגות על ידי מפלגות אוונגרד מעמד הפועלים( אלמנט ההכרה) כתנאי לקיומה של חברה סוציאליסטית ( השלב הנמוך של הקומוניזם), צורת שלטונו של מעמד הפועלים הן מועצות העובדים הנבחרות בהן ניתן להחליף מייד כל נציג שאינו מייצג נאמנה את נבחריו. וועד הפועל של מועצת העובדים העליונה היא הממשלה. עובדי הציבור מקבלים שכר עובד ממוצע, ואת מקומם של הצבאות הקיימים מחליפות מליציות העובדים. ככל שהתהליך מתקדם כן מספר הולך וגדל של בני אדם משתתפים בו עד למצב של גוויעת המעמדות-קומוניזם. בו אין מתקיימות כלל כל מדינות מסוג כל שהוא( לנין מדינה ומהפכה) להוציא את מהפכת אוקטובר 1917, שהיתה מהפכה של פועלים בברית עם האכרים, בהנהגת מפלגת פועלים מרקסיסטית, אף אחת מהמהפכות האחרות לא היו מהפכות של פועלים ובאף אחת מהן לא היו הנהגות של מפלגות מרקסיסטיות. בסין ובויאטנם היו אלו מהפכות של אכרים, בהנהגה סטליניסטית, במזרח אירופה השינוי בא על ידי הצבא האדום הסובייטי, (שנים לאחר התנוונות מהפכה אוקטובר ועלייתה של שכבה של ביקורטים שהחליפה במהפכת נגד פוליטית את שלטונו של מעמד הפועלים, ) קובה הייתה מהפכה של גרילה ליברלית זעיר בורגנית שבאה מהערים. להוציא את המהפכה הבולשביקית, לא היו אלו אפילו מהפכות פרולטריות( מרקססיטיות) ולא הייתה להן הנהגה מרקסיסטית. כיצד יכול אתה איפה לטעון כי חברות אלו משמשות הוכחה של כשלון מהפכות מרקססיטיות זה אינוס המציאות על ידי "תיאוריה" פוליטית שלך. .3 מהפכת הפועלים היחידה בהיסטוריה- המהפכה הבולשביקית, בוצעה כתוצאה מהטבח של מלחמת העולם הראשונה, בחוליה החלשה ביותר של השיטה האימפריאליסטית, רוסיה הנחשלת בה הרוב היו אכרים. הנחת היסוד של הבולשבקים שהונהגו על ידי לנין וטרוצקי הייתה כי זאת תהיה מהפכה ראשונה בתהליך של המההפכה העולמית ובעיקר במדינות מפותחות כאירופה ובראש וראשונה גרמניה,אחרת המהפכה תאבד. תהליך זה של מהפכה עולמית נכשל אודות לכך שהמפלגות המהפכניות הצעירות וחסרות הנסיון מחוץ למפלגה הבולשביקית( רובן כולן נולדו כתוצאה מהמלחמה והמהפכה הבולשביקית וחבריהם באו בעיקר ממפלגות האינטרנציונל השני ללא כל ניסיון מהפכני קודם). המהפכה בודדה וכתוצאה לאחר מותו של לנין עלתה לשלטון שכבה בירוקרטית, בעלת פריבלגיות, שמרנית שחששה ממהפכות פועלים ופעלה דרך הפיכת המפלגות הקומוניסטיות שטוהרו ממהפכנים, לזרוע של מדיניות החוץ של הבירוקרטיה, לבלימת המהפכות לצד ההנהגות הסוציאל דמוקרטיות שעברו לשרות הקפיטליזם ולהגנתו כבר ב1914. בתהליך זה חיסל סטלין פיזית במשפטי הראווה את ההנהגה הבולשביקית. תהליך דומה כבר ראינו בתקופת המהפכה הדמוקרטית הצרפתית, אשר עקב בידודה התרחשה בה מהפכת נגד פוליטית בצורה של המלוכה של נפוליאון, אשר לא שינתה את הבסיס של השיטה הכלכלית הקפיטליסטית החדשה, אולם לא עוד המהפכנים אלא השמרנים כנפוליאון תפסו את השלטון. 4.לאחר מלחמת העולם השנייה פרץ גל מהפכני בכל העולם, כולל באירופה ובמיוחד באיטליה, צרפת יוון. אולם בלימתו של מאבקו של מעמד הפועלים על ידי הנהגותיו המסורתיות( הסוציאל דמוקרטיה והסטלניסטים) אפשר לבורגנות לחזור לשלטון. הקפיטליזם התייצב ותקופה של פריחה כלכלית עקב בניית הריסות מלחמת העולם השנייה,(1949-74) מנע מהפכות פועלים באירופה. הכרתו של מעמד הפועלים בימים רגילים היא שמרנית אך הופכת למהפכנית בתהליך התערבות במציאות בתקופות של משבר חריף. אולם המשבר החריף באסיה, אמריקה הלטינית, אפריקה, המשיך ומהפכות לא של פועלים, אלא מעמדות אחרים כאכרות עשו מהפכות כדי לפתח את כוחות הייצור. התוצאה הייתה דומה למה שהתקיים בברית המועצות לאחר התנוונתה של מהפכת הפועלים והחלפת השלטון הפוליטי על ידי שכבה בירוקרטית. אנו מכנים חברות אלו "בונפרטיזם פרולטרי". מדינות שכבר אינן קפיטליסטיות, אך אינן אפילו סוציאליסטיות, כלכלתן מולאמת תוך נישול הבורגנות, המדינה הבורגנית( הצבא, המשטרה, בתי הכלא) נופצה, אך לא מעמד הפועלים בשלטון, אלא שכבה פרבליגיונית המשתמשת במדינה החדשה על מנת לשלוט ולדכא את הפועלים והאכרים( סין, מזרח אירוןפה) כדילמנוע ממעמד הפועלים להגיע לשלטון. חברות כפי שכבר טרוצקי ( המהפכה הנבגדת) הסביר, או שמעמד הפועלים ייקח את השלטון ויקדם בהן את הסוציאליזם או שתחזורנה להיות מדינות קפיטליסטיות. למרות התפתחות אדירה של הכלכלה בברית המועצות, עד ראשית שנות השבעים , עקב הכלכלה המולאמת,( השווי בין הודו וברית המועצות שהיו באותו מקום ב1917), הסתירה בין השליטה הבירוקרטית ובין אמצעי הייצור המולאמים, העדרה של דמוקרטיה פרולטרית ההכרחית לכלכלה מולאמת כחמצן לבני אדם, המדיניות הלאומנית שמרנית של הבירוקרטיה שמנעה מהפכות, הביאה בהכרח לקריסת ברית המועצות. אולם דבר זה כפי שכבר כתבתי נבאנו שנים רבות לפני שאירוע זה קרה. כיום, המשבר של השיטה הקפיטליסטית העולמית הולך ומחריף ולא רק בארצות הלא מפותחות. לאחר תקופה ארוכה שוב חוזר מעמד הפועלים בארץ אחר ארץ ( ולא רק באמריקה הלטינית ובאסיה אלא כבר רואים את ניצניו המתחילים לפרוח באיחוד האירופאי) לבמת ההיסטוריה, יותר ויותר אנשים למדים כי מרקסיזם אינו סילופו הסטלניסטי והקריקטורה אותה מייחסת הבורגנות למרקסיזם.
 
להכיר את ההסיטוריה הממשית

ובכן נראה כי אינך מכיר את ההסיטוריה אפילו לא של הארץ. קל לי להבין מעמדותיך מהיכן אתה שואב את חוסר האינפורמציה שלךף אולם כדאי לא לאנוס את המציאות בהשקפות לא מבוססות. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החל הימין הטרוריסטי היהודי לתקוף את הפועלים הערבים ובמיוחד במקומות העבודה בהם עבדו פועלים ערבים ויהודים במפעלים בריטים ושם נוצרה סולידריות עמוקה. ב 30 לדצמבר 1947 בשעה 10:20 ארגון הטרור של לח"י זרק שני רימוני יד שהושלכו מטקסי על קבוצה של פועלים ערבים שעמדו לייד בתי הזקוק מצפים למצוא עבודה יומית. 6 נהרגו רבים נפצעו. פועלים אלו התנפלו על פועלים יהודים שעבדו באופן קבוע בבתי הזיקוק. 41 פועליםיהודים נהרגו ורבים נפצעו. לעזרתם נחלצו עובדים ערבים שעבדו במקום באופן קבוע ואשר הכירו את הפועלים היהודים, אחרת היה טבח גדול יותר ביהודים. הפועלים הערבים התגוררו בכפר בבאלד אל שיך.BRITISH PUBLIC 537/3855RECORDS CO ב 1 לינואר 1948 בשעה אחת אחר הצהרים טרוריסטים יהודים של ההגנה במדים בריטים השליכו פצצות על אותו כפר והרגו גברים נשים וטף. בין ההרוגים אשה הרה בת 35, ילד בן 11, 32 נפצעו מהם 25 במצב קשה( UNITED NATION SECURITY COUNCIL OFFICAL RECORDS SUPPLEMENTS 1948
 
"פרבדה" בפעולה והגיון משונה

"לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החל הימין הטרוריסטי היהודי לתקוף את הפועלים הערבים" - אולי היה זה מן היושר לספר שלאחר ההחלטה באו"מ על הקמת המדינה פתחו הערבים במתקפה כוללת על היישוב היהודי ורצחו עשרות יהודים כאשר מבחינת התוקפים כל יהודי הוא מטרה? בתגובה להתקפות הרצחניות ביצעו אצ"ל ולח"י פעולות גמול וזו היתה אחת מהן!! ולהגיון: מה אתה למד שהארוע שתיארת? אני, לדוגמא, לא למד מכאן על שום סולידריות פועלית. מה שקרה כאן זה שחבריהם לעבודה של היהודים נחלצו להגנתם והם עשו זאת לא מתוך "סולידריות פועלית" אלא פשוט בגלל הכרות אישית. גם בשנים האחרונות ידועים מקרים רבים שבהם יהודים ניסו לפגוע בערבים בעקבות פיגועים רצחניים ויהודים אחרים (לדוגמא, מעסיקיהם של הערבים) הגנו עליהם מזעם ההמון. ואגב, מעניין שאין לך מילה רעה להגיד על הפועלים הערבים שביצעו שפטים בפועלים יהודים שלא היה להם שום קשר למקרה.
 
מהומות אוקטובר

במהומות אוקטובר נרצח אדם על ידי אבן. לא זכור לי שבאיזה שהן מהומות של חרדים או מתנחלים או סטודנטים נרצח אדם בדם קר. אתה (כחבריך) מתעלם מהעובדה שהערבים מזהים את עצמם כפלסטינים וכאויבי מדינת ישראל. מה שמעניין את המפגינים הערבים היא המדינה הפלסטינית. טובת מדינת ישראל לא עומדת לנגד עיניהם ועובדה שהם מעולם לא הפגינו נגד הטרור הפלסטיני אלא רק נגד פעולות ההגנה הישראליות. יתר על כן - הערבים מחרימים משפחות של חיילים שמשרתים בצה"ל אבל "תומכים" במשפחות של שהידים זצ"ל. לסיכום, בעוד שהמתנחלים רואים את עצמם (בטעטת, לדעתי) כפועלים למען מדינת ישראל, הערבים פועלים למען הפלסטינים. מכאן נובע ההבדל ביחס אליהם. אותה חברה שלך שלא ידתה אבנים היא בושאי נשמה זכה (בלי ציניות) אבל אי אפשר לצפות משוטרים שיחכו עד שהסכין תשלף והאבד תיידה לפני שהם פועלים. הם יוצאים מהנחה שההמון המוסת המתקרב לעברם אינו שוחר שלום וששלומם האישי בסכנה. הבעיה היא שאתם מפגינים יחד עם אויבי ישראל באיזור עוין. אין לי שום ספק שאם תבקשו רשיון להפגנה שקטה נגד הכיבוש\גדר\מחסומים בכיכר רבין לא תהיה שום בעיה של מכות, יריות או אלימות כלשהיא.
 
לזרוק אבן

זה ניסיון לרצח אבן יכולה לרצוח לידיעתך אבן היא נשק בדיוק כמו כדור הרי אתה יודע שאבן בראש יכולה להרוג לא?
 
"אישמרכז" במיטבו ../images/Emo6.gif

"אין סיבה שהמשטרה תניח שההפגנה לא צהפוך לאלימה כמו הפגנות רבות בעבר" הוא מדבר על הפגנות... השמאל!
הוא "יאמין לפלסטינים הישראליים" רק כאשר הם יפסיקו להתנגד לכיבוש. בואו נתחנן ל"אישמרכז" שיאמין לנו: האמן לנו בבקשה "אישמרכז"! אנחנו כל כך זקוקים לאישור יושר ממך!
 
"איש שלום" במיטבו

הפגנות השמאל הן שקטות כשהן נעשות בערים ישראליות, אבל הפגנות הפלסטינים בשיתוף השמאל הן אלימות מאד, וזכורות לנו ה"הפגנות השקטות" שהסתימו בפציעתם של שוטרים וחיילים. חבר שאתם, אנשי השמאל הקיצוני, כל כך מלאים בעצמכם עד שאינכם מבינים שהפלסטינים המפגינים עושים בכם שימוש בדיוק כמו שהשב"כ עושה במשת"פים. ההבדל היחיד הוא שאתם עושים זאת מתוך "אידיאולוגיה". מלחמה עושים כדי להגיע להישגים שלא ניתן להגיע אליהם במו"מ. במקרה שלנו, הפלסטינים לא צריכים להתנגד לכיבוש. הם פשוט צריכים להציע לישראל הצעה הגיונית ושקולה לסיום הכיבוש ולהקמת שתי מדינות - אחת לכל עם(משהו בסגנון של "המפקד הלאומי"). הצעה כזו, אם תגיע, תתקבל בברכה על ידי מרבית תושביה היהודים של המדינה (כולל הח"מ).
 
למעלה