נסיכת הכוכב
New member
שתי אהבות שלי
קטע מבלוג של אלמן שנתקלתי בו במקרה , לאהוב שני נשים , חושבת שהוא כותב מדהים
והקישור הוא https://he.mypen.net/read.php?ID=946
הנה הרשימה המלאה :
יש לי שתי אהבות גדולות בחיי, ולא, שלא כמו כל גבר טיפוסי אני לא מדבר על החברה שלי ועל הקבוצה שאני אוהד. יש לי שתי אהבות שאני קרוע ביניהן במערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית. האחת היא האישה של חיי, אשתי והאמא של הילדים שלי, והשנייה- האהבה שלא מרפה ממני
[Rotem Matarasso]
Rotem Matarasso 22.06.15 19:25 דווח
הוסף למועדפים
יש לי שתי אהבות גדולות בחיי, ולא, שלא כמו כל גבר טיפוסי אני לא מדבר על החברה שלי ועל הקבוצה שאני אוהד. יש לי שתי אהבות שאני קרוע ביניהן במערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית. האחת היא האישה של חיי, אשתי והאמא של הילדים שלי, והשנייה- האהבה שלא מרפה ממני ולו לרגע אחד קטן -נועם.
נועם הייתה הבחורה הראשונה שאהבתי בחיי באמת- הראשונה להיות משהו שהוא לא התאהבות נעורים. נועם הייתה האחת שלימדה אותי מה זה להרגיש נאהב והצליחה להוציא ממני רגש שאף אחת לפניה לא הצליחה. אחריה הייתה אחת שהצליחה לגרום לי להרגיש כמעט אותו דבר, אבל רק כמעט…
נונה ואני נפגשנו במהלך התואר הראשון שלי במשפטים. היא למדה יחד איתי ועשתה את התואר במקביל אלי. התאהבתי בה בדייט השני שלנו אני חושב. התאהבתי בה ברמה שהסתכלתי על המלאך שיוש מולי ואמרתי לעצמי בלב שאין סיכוי שהיא לא תהיה שלי. היינו אז שני ילדים צעירים בני 23 שכל השאיפה שלהם בחיים הייתה לרדוף אחרי המציאות: לסיים את התואר, להקים משפחה, להביא ילדים ולעבוד עד צאת הנשמה. לא היו לנו שאיפות גדולות- רצינו לחיות חיים בנאליים ורגילים.
נונה הייתה האחת שתפקידה בעיני עצמה היה לטפל בחוסר הביטחון שלי מול עצמי. איש מעולם לא ראה את חוסר הביטחון שלי כי כלפי חוץ כל הזמן ניסיתי לשדר מוגזמות מוגזמת בהגזמה ולפצות על חוסר הביטחון שלי באישיות מוגזמת אפילו יותר. כל חוסר הביטחון שלי התפוגג כלא היה כשהיא הייתה בסביבה. היא הייתה מכריחה אותי להסביר לה כל פעם שחוסר הביטחון היה תוקף אותי איזה סיבה בעולם יש לאדם אהוב כל כך ונאהב כל כך, שבכל מקום שהוא מגיע אליו אנשים אוהבים אותו להיות חסר ביטחון. תמיד הייתי שותק במבוכה בלי יכולת לענות לה.
לנונה שלי הייתה היכולת העילאית להיות צודקת בכל דבר שהיא אמרה. היא הייתה בחורה כל כך חדה שהיה נראה כאילו לעשות טעות זה לא חלק מהלקסיקון שלה. כשהייתי מסתכל בעיניים שלה ידעתי תמיד מה המשמעות של אהבה אמיתית. האישה הזו זהרה בכל פעם שהסתכלתי לה בעיניה- עיניים בצבע טורכיז שהייתי יכול ללכת לאיבוד בהן. היא הייתה מלאך קטן ויפה… וכזו היא נשארה תמיד.
איפשהו בתקופה הכי יפה שלנו נועם קמה באמצע הלילה עם כאב חד. היא קדחה מחום. זה היה בלילה שבין שלישי לרביעי לפני משחק מספר 5 של גמר הnba. אני זוכר שבאותו לילה התעצבנתי על זה שהיא גונחת מכאב מתוך שינה כאילו היא הוזה. לא הבנתי מה קרה לה אבל ניסיתי לשכנע אותה שהיא רק מדמיינת ושזה בכלל רק חלום רע. סהרורי לגמרי הלכתי למטבח להביא לה אופטלגין. היא בלעה חצי חבילה וזה עזר לה להירדם לכמה שעות. היא קמה בבוקר והמיטה הייתה ספוגה מים מזיעה והחום לא ירד לה במשך שבוע. היא קדחה מחום. השתדלתי להיות שם ולחבק אותה, להביא לך מגבת רטובה ולהישאר קרוב ככל שיכולתי. החום המשיך לטפס כלפי מעלה, לא משנה מה עשינו דבר לא עזר. חודש לאחר מכן הגיע הבשורה האיומה שנועם שלי חלתה בסרטן. הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו הפיל פצצת אטום במרכז החזה שלי. נונה בת 26, היא הבחורה הכי בריאה בעולם- היא לא הייתה חולה כבר 8 שנים, איך זה קרה? איך זה קורה לה?
התקופה ההיא הייתה שחורה משחור. שלושה חודשים בילינו בבתי חולים על בסיס קבוע ובאותה תקופה שנינו עזבנו את לימודי התואר השני חודשיים מתחילת הסמסטר הראשון של התואר- היא הייתה כל היום בטיפולים ואני לא הייתי מסוגל לא להיות שם לידה. לא דיברנו על זה מעולם אבל שנינו ידענו כבר באותה שנה שהסוף די קרוב.
ואז… ביום אחד היא נעלמה מהחיים שלי, דווקא כשהיה נראה שהמצב עתיד להשתפר, דווקא כשהיא הראתה שיפור בבדיקות, ביום אחד המצב ידרדר והייתה לה קריסת מערכות כללית. היא הלכה בלי לומר שלום.
התואר שהיה לי במשפטים היה שווה כקליפת השום בעיני. שנאתי את המקצוע, שנאתי את העבודה. לא הייתי מסוגל לראות את האנשים שעבדתי איתם. עזבתי עבודות כל כמה חודשים ורק חיפשתי לי את נונה שתבוא ותציל אותי מעצמי שוב. נונה לא הייתה שם בשביל לתפוס אותי רגע לפני שאני נופל. נכנסתי לדיכאון. קרוב לשנה לא עשיתי כלום עם עצמי. לפרקים חשבתי שאם אני אשבור את קופת החיסכון שלי ואברח מפה למזרח לתקופה זה יעזור במשהו. אז נסעתי לסין. חזרתי אחרי שלושה שבועות כי לא הייתי מסוגל להנות משום דבר. החיים שלי עברו מגוון של אפור לגוון של אפור קצת פחות כהה. הימים שלי היו ריקים, החיים שלי היו ריקים במשך שנתיים, ארבעה חודשים, וחמישה עשר ימים מהפעם שנשקתי לה בפעם האחרונה על מצחה ועד שהגיעה האחת שהצליחה לשחרר אותי מהשלשלאות של עצמי. יערה קראו לה. והיא…
היא החלק השני של הסיפור הזה. יערה היא האהבה השניה בחיי: אשתי והאמא של הילדים שלי, השנייה שהצליחה להציל אותי מעצמי, השנייה לגרום לי להרגיש נאהב. יערה עשתה את מה שרק בחורות נדירות כמוה יוכלו לעשות- היא אהבה אותי אהבה אין סופית, בידיעה שהיא צריכה למלא חור עמוק, יותר נכון בור בחיים שלי לפני שאוכל להסתכל לה במבט אמיתי בעיניים ולומר לה שאני אוהב אותה. היא שמה את כל האגו שלה בצד, היא נתנה לי להתאבל על נונה, היא יכלה לשמוע שעות ימים ושבועות את הסיפורים עליה, על כמה שאני מתגעגע אליה ועל כמה שאני אוהב אותה, ועדיין לחבק אותי ולבכות ביחד איתי על האהבה שהלכה לי מוקדם מדי. זה היה לגיטימי לחלוטין מבחינתה לשכב איתי במיטה, ולהזיל דמעה ביחד איתי כשנזכרתי בנונה.
יערה היא הנפש התאומה שלי- האהבה הגדולה שלי, האישה שאני חייב לה יותר משאוכל לספר אי פעם למישהו. יערה היא אשתי והאמא של נונה הקטנה, שממש אתמול בערב עשתה את צעדיה הראשונים לבד.
קטע מבלוג של אלמן שנתקלתי בו במקרה , לאהוב שני נשים , חושבת שהוא כותב מדהים
והקישור הוא https://he.mypen.net/read.php?ID=946
הנה הרשימה המלאה :
יש לי שתי אהבות גדולות בחיי, ולא, שלא כמו כל גבר טיפוסי אני לא מדבר על החברה שלי ועל הקבוצה שאני אוהד. יש לי שתי אהבות שאני קרוע ביניהן במערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית. האחת היא האישה של חיי, אשתי והאמא של הילדים שלי, והשנייה- האהבה שלא מרפה ממני
[Rotem Matarasso]
Rotem Matarasso 22.06.15 19:25 דווח
הוסף למועדפים
יש לי שתי אהבות גדולות בחיי, ולא, שלא כמו כל גבר טיפוסי אני לא מדבר על החברה שלי ועל הקבוצה שאני אוהד. יש לי שתי אהבות שאני קרוע ביניהן במערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית. האחת היא האישה של חיי, אשתי והאמא של הילדים שלי, והשנייה- האהבה שלא מרפה ממני ולו לרגע אחד קטן -נועם.
נועם הייתה הבחורה הראשונה שאהבתי בחיי באמת- הראשונה להיות משהו שהוא לא התאהבות נעורים. נועם הייתה האחת שלימדה אותי מה זה להרגיש נאהב והצליחה להוציא ממני רגש שאף אחת לפניה לא הצליחה. אחריה הייתה אחת שהצליחה לגרום לי להרגיש כמעט אותו דבר, אבל רק כמעט…
נונה ואני נפגשנו במהלך התואר הראשון שלי במשפטים. היא למדה יחד איתי ועשתה את התואר במקביל אלי. התאהבתי בה בדייט השני שלנו אני חושב. התאהבתי בה ברמה שהסתכלתי על המלאך שיוש מולי ואמרתי לעצמי בלב שאין סיכוי שהיא לא תהיה שלי. היינו אז שני ילדים צעירים בני 23 שכל השאיפה שלהם בחיים הייתה לרדוף אחרי המציאות: לסיים את התואר, להקים משפחה, להביא ילדים ולעבוד עד צאת הנשמה. לא היו לנו שאיפות גדולות- רצינו לחיות חיים בנאליים ורגילים.
נונה הייתה האחת שתפקידה בעיני עצמה היה לטפל בחוסר הביטחון שלי מול עצמי. איש מעולם לא ראה את חוסר הביטחון שלי כי כלפי חוץ כל הזמן ניסיתי לשדר מוגזמות מוגזמת בהגזמה ולפצות על חוסר הביטחון שלי באישיות מוגזמת אפילו יותר. כל חוסר הביטחון שלי התפוגג כלא היה כשהיא הייתה בסביבה. היא הייתה מכריחה אותי להסביר לה כל פעם שחוסר הביטחון היה תוקף אותי איזה סיבה בעולם יש לאדם אהוב כל כך ונאהב כל כך, שבכל מקום שהוא מגיע אליו אנשים אוהבים אותו להיות חסר ביטחון. תמיד הייתי שותק במבוכה בלי יכולת לענות לה.
לנונה שלי הייתה היכולת העילאית להיות צודקת בכל דבר שהיא אמרה. היא הייתה בחורה כל כך חדה שהיה נראה כאילו לעשות טעות זה לא חלק מהלקסיקון שלה. כשהייתי מסתכל בעיניים שלה ידעתי תמיד מה המשמעות של אהבה אמיתית. האישה הזו זהרה בכל פעם שהסתכלתי לה בעיניה- עיניים בצבע טורכיז שהייתי יכול ללכת לאיבוד בהן. היא הייתה מלאך קטן ויפה… וכזו היא נשארה תמיד.
איפשהו בתקופה הכי יפה שלנו נועם קמה באמצע הלילה עם כאב חד. היא קדחה מחום. זה היה בלילה שבין שלישי לרביעי לפני משחק מספר 5 של גמר הnba. אני זוכר שבאותו לילה התעצבנתי על זה שהיא גונחת מכאב מתוך שינה כאילו היא הוזה. לא הבנתי מה קרה לה אבל ניסיתי לשכנע אותה שהיא רק מדמיינת ושזה בכלל רק חלום רע. סהרורי לגמרי הלכתי למטבח להביא לה אופטלגין. היא בלעה חצי חבילה וזה עזר לה להירדם לכמה שעות. היא קמה בבוקר והמיטה הייתה ספוגה מים מזיעה והחום לא ירד לה במשך שבוע. היא קדחה מחום. השתדלתי להיות שם ולחבק אותה, להביא לך מגבת רטובה ולהישאר קרוב ככל שיכולתי. החום המשיך לטפס כלפי מעלה, לא משנה מה עשינו דבר לא עזר. חודש לאחר מכן הגיע הבשורה האיומה שנועם שלי חלתה בסרטן. הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו הפיל פצצת אטום במרכז החזה שלי. נונה בת 26, היא הבחורה הכי בריאה בעולם- היא לא הייתה חולה כבר 8 שנים, איך זה קרה? איך זה קורה לה?
התקופה ההיא הייתה שחורה משחור. שלושה חודשים בילינו בבתי חולים על בסיס קבוע ובאותה תקופה שנינו עזבנו את לימודי התואר השני חודשיים מתחילת הסמסטר הראשון של התואר- היא הייתה כל היום בטיפולים ואני לא הייתי מסוגל לא להיות שם לידה. לא דיברנו על זה מעולם אבל שנינו ידענו כבר באותה שנה שהסוף די קרוב.
ואז… ביום אחד היא נעלמה מהחיים שלי, דווקא כשהיה נראה שהמצב עתיד להשתפר, דווקא כשהיא הראתה שיפור בבדיקות, ביום אחד המצב ידרדר והייתה לה קריסת מערכות כללית. היא הלכה בלי לומר שלום.
התואר שהיה לי במשפטים היה שווה כקליפת השום בעיני. שנאתי את המקצוע, שנאתי את העבודה. לא הייתי מסוגל לראות את האנשים שעבדתי איתם. עזבתי עבודות כל כמה חודשים ורק חיפשתי לי את נונה שתבוא ותציל אותי מעצמי שוב. נונה לא הייתה שם בשביל לתפוס אותי רגע לפני שאני נופל. נכנסתי לדיכאון. קרוב לשנה לא עשיתי כלום עם עצמי. לפרקים חשבתי שאם אני אשבור את קופת החיסכון שלי ואברח מפה למזרח לתקופה זה יעזור במשהו. אז נסעתי לסין. חזרתי אחרי שלושה שבועות כי לא הייתי מסוגל להנות משום דבר. החיים שלי עברו מגוון של אפור לגוון של אפור קצת פחות כהה. הימים שלי היו ריקים, החיים שלי היו ריקים במשך שנתיים, ארבעה חודשים, וחמישה עשר ימים מהפעם שנשקתי לה בפעם האחרונה על מצחה ועד שהגיעה האחת שהצליחה לשחרר אותי מהשלשלאות של עצמי. יערה קראו לה. והיא…
היא החלק השני של הסיפור הזה. יערה היא האהבה השניה בחיי: אשתי והאמא של הילדים שלי, השנייה שהצליחה להציל אותי מעצמי, השנייה לגרום לי להרגיש נאהב. יערה עשתה את מה שרק בחורות נדירות כמוה יוכלו לעשות- היא אהבה אותי אהבה אין סופית, בידיעה שהיא צריכה למלא חור עמוק, יותר נכון בור בחיים שלי לפני שאוכל להסתכל לה במבט אמיתי בעיניים ולומר לה שאני אוהב אותה. היא שמה את כל האגו שלה בצד, היא נתנה לי להתאבל על נונה, היא יכלה לשמוע שעות ימים ושבועות את הסיפורים עליה, על כמה שאני מתגעגע אליה ועל כמה שאני אוהב אותה, ועדיין לחבק אותי ולבכות ביחד איתי על האהבה שהלכה לי מוקדם מדי. זה היה לגיטימי לחלוטין מבחינתה לשכב איתי במיטה, ולהזיל דמעה ביחד איתי כשנזכרתי בנונה.
יערה היא הנפש התאומה שלי- האהבה הגדולה שלי, האישה שאני חייב לה יותר משאוכל לספר אי פעם למישהו. יערה היא אשתי והאמא של נונה הקטנה, שממש אתמול בערב עשתה את צעדיה הראשונים לבד.